יום שני, 23 בינואר 2017

לעבוד או לא לעבוד, ביחד

התחלתי לכתוב את הפוסט הזה במטרה להציג את היתרונות והחסרונות בלעבוד עם בן זוג ומהר מאוד הוא גלש ליתרונות וחסרונות בין להיות עצמאי או שכיר. בראש שלי מסתבר, שני הנושאים הולכים יד ביד.
לא מכירה שכירים שעובדים יחד בחברה כשכירים. אם יש לכם דוגמאות או מכירים, אשמח לשמוע על החוויה שלכם.
אני מדברת על לעבוד עם בן הזוג בעסק עצמאי.
כשהנושא עולה מול חברים, לרוב מציינים בפני ש- 'גם ההורים שלך עובדים יחד, לא? קטע.'
קטע.
בראש שלי תמיד חשבתי לעצמי "מה הקשר?", אבל מן הסתם ברור שיש קשר. למען האמת, הקשר כנראה כל כך טבעי בעיני, שמעולם לא נתתי עליו את הדעת. מהדברים שההורים מלמדים אותך ע"י דוגמה אישית, בעקיפין, על ידי התנהלות יומיומית שחוזרת על עצמה. הם מעבירים את זה בצורה חלקה, כך שלא רואים את התפרים.
 גדלתי בבית בו בני זוג עובדים יחד עשרות שנים. הגיוני לי לגמרי שבארוחות או נסיעות משותפות באוטו, ההורים מדברים ומתדיינים על כל מה שקורה בעסק בעוד הילדים יושבים מאחור עם אוזניים לכותל שומעים הכל.
ראיתי בבית את הדינמיקה של לעבוד יחד, הכרתי את הקצב, סדר היום, הציפיות, הדרישות, השעות, חלוקת התפקידים, כך שכל העניין לא היה חדש לי בכלל ועבד אצלנו די חלק מהתחלה, בלי חילוקי דעות מהותיים.
באשר לעניין עצמאי מול שכיר, קשה לי להיות אובייקטיבית. לא מכירה בית של שכירים, לא מבינה בזה כלום. אבא שלי מעולם לא היה צריך לעמוד בלוחות זמנים או בדד ליינים שקבע מישהו אחר, לא היה חייב דיווח לאף בוס, כי חוץ מאמא שלי, מעולם לא היה לו בוס.
 גדלתי בבית בו החופש הוא ערך עליון, בו להיות אדון לעצמך, הוא דבר שאין לו מחיר. זה בכלל לא משנה שבפועל בעלי ואני כבולים לעבודה בשלשלאות יותר מכל שכיר. אין חופשות משפחתיות מטעם החברה לאילת, אין חופשות בכלל למען האמת. אין בונוסים מעבר למי עושה למי קפה, אין ימי מחלה, אין לסיים ב17:00 להשאיר את העבודה מאחור ולחזור עם ראש נקי הביתה. אנחנו שם תמיד. אני חצי יום, הוא יום שלם. יום עבודה של 12 שעות מינימום, כולל שישי, לרוב גם מקרי חירום בשבת. כך שבעצם את כל עניין ה"אדון לעצמך" קחו בערבון מוגבל, הוא כנראה בעיקר בראש שלי .
עם כל זה, אני אוהבת לעבוד עם בעלי, אוהבת שהעסק מרגיש כמו שלוחה של הבית שלנו, אנחנו מתנהגים בשני המקומות אותו דבר, גם פה הוא לא עושה כלים, רק אומרת.
אני לא יכולה לדבר בשמו, אבל די בטוחה שהוא לא היה מחליף אותי בשום מנהלת מרפאה/אסיסטנטית אחרת. אולי חוץ מהפעמים שאני בודקת את הטלפון שלי בזמן ניתוח (נשבעת שזה רק בחלק האחרון כשהוא כבר תופר), או כשאני אומרת לו את דעתי לגבי החתול המאושפז, למרות שחוץ מתחושת בטן, אין לה הרבה ביסוס. או כשמגיע ספק עם סחורה ואני בדיוק מדברת עם אמא שלי בקו השני אז לו עושה לו סימן עם האצבע שיספור טוב את האנטיביוטיקות ושאת החיסונים ישים בקרור, הוא עושה כמיטב יכולתו לא לגלגל עיניים למעלה. או כשחתול רחוב פרא משוגע ברח פעם מתא אישפוז וקפץ, סמר ורשף על כל מדף או מכשיר רפואי שנקרה בדרכו ואני ברחתי כל עוד נפשי בי בצעקות 'אימאלה!' מהמרפאה, סגרתי את הדלת בכוח על בעלי והחתול, שיסתדרו. אני זוכרת כמה הוקל לי שהצלחתי לברוח בלי פגע תוך מחשבה "גוד לאק טו יו".
חוץ מהמקרים הבודדים האלה, נראה לי שגם לו נעים ונחמד שאנחנו עובדים יחד.
בעיני, לעבוד עם בן זוג יכול להיות חוויה מאוד מספקת, במיוחד למי כמוני שתופש את השגרה כמבורכת. כל יום נראה פחות או יותר אותו דבר, אותו סדר יום. יש אנשים שכל הזמן מחפשים ריגושים ותפקידים חדשים. בעיני, עסק עצמאי מעצם היותו וחוסר ודאותו, מרגש מספיק. חותמת עכשיו על ימים מונוטונים, יציבים, ים שקט בלי גלים. אני חושבת שחלק מהתנאים הבסיסיים להצלחה של עבודה משותפת הם שהעסק עצמו סובב סביב נושא שמעניין את שני בני הזוג. אם בעלי היה מהנדס או עו"ד, קודם כל הוא כנראה היה נשוי למישהי אחרת, אבל גם אם לא, דרכנו היו נפרדות בבוקר למשך רוב היום ובערב אני מתארת לעצמי שהיינו מדברים על דברים שהוא...הינדס? או על דין שהוא ערך? באמת שלא מבינה בזה כלום...
מעבר לתחום בו עוסקים, כמובן צריכה להיות היכולת להבין את הראש אחד של השני, להבין את גודל המחויבות ולרצות לקחת חלק שווה במאמץ, בלי ההבנה הזו זה לא ילך. לעבוד כצוות יום אחרי יום אחרי יום, וכמובן להיות לעזר אחד לשני בכל קושי שנתקלים.
להוציא את המקרים שבורח חתול פרא, אז תשכחו ממני ו'גוד לאק טו יו'.




נושא בני זוג שעובדים יחד מרתק אותי
אם גם אתם כאלה, אשמח אם תכתבו לי למייל
את הסיפור שלכם


Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...