יום ראשון, 15 בינואר 2017

קלאש רויאל

אם שתי המילים בכותרת אומרות לכם משהו, אתם כבר מבינים מה הבעיה שלי. אם אתם מבינים מה הבעיה שלי, אז זו גם בעיה שלכם. אם לילדים שלכם אין טלפון, או יש טלפון, אבל אתם פי מיליון יותר מוצלחים בחינוך ממני, אז אולי אתם לא יודעים במה מדובר.
אני אסביר, קלאש רויאל זה הפוקימון גו החדש. אותה אובססיה, רק בלי הדאגה שהילדים ידרסו בכביש בחיפושם אחרי פיקצ'ו. גם משהו.
אני די חסרת אונים אל מול הדבר החדש הזה. זה משחק שהילדים משחקים בטלפון מול חברים שלהם שגם מחוברים לטלפון באותו זמן. זו הנחמה היחידה שלי, שיש עוד הורים שגרועים בלהגביל את הילדים שלהם כמוני. אני גם יודעת בדיוק מי אתם, כי הבנים שלי אומרים את שמות הילדים מולם הם משחקים, שתדעו שאני אוהבת אותכם יותר מאת שאר ההורים בכיתה. האמת, קשה לי לגבש אסטרטגיה או דעה לגבי העיניין. להגביל, לא להגביל....יעבור לבד אולי? בלי שאצטרך לחשוב על זה יותר מידי? פליז פליז פליז אין לי כבר לניג'וס המשחקים הממכרים האלה.
מצד אחד מי כמוני יודע מה הגבלה של משהו עושה למוח- תוך כדי שאני כותבת את הפוסט הזה, אני לגמרי מודעת לחמש
העוגות שנשארו במקרר מחגיגת יום ההולדת של הבן שלי אתמול. ובעצם לא משנה מה אעשה במשך כל היום היום, המודעות הזו לא תעזוב אותי. גם אם בדרך נס, אעמוד בלחץ של עצמי ולא אגע בהן, יש סיכוי יותר מסביר שאחלום עליהן בלילה. אמיתי לגמרי. ככה אני חיה את החיים שלי- מודעת בכל רגע נתון איפה נמצאת כל קלוריה ריקה בסביבה שלי. אז לא קשה להבין מדוע אני לא ששה ליצור את אותה הולכה עיצבית גם במוח של הילדים שלי.
מצד שני, גם ברור לי לחלוטין שאם לא הייתי מגבילה, הילד היה מוכר אותי ואת אבא שלו כדי להשיג עוד לג'נדרי ומרוקן לנו את חשבון הבנק אם היתה לו גישה אליו, כדי לקנות עוד יהלומים או וואט אבר שער חליפין משלמים במשחק המהפנט הזה ובאמת המון מזל טוב למיליארדר החדש שהמציא אותו.
אני לא יכולה שלא לתהות אם אמא שלו כן או לא הגבילה אותו במשחקי וידאו, או שהוא בעצם בוגר MIT עם דוקטורט במדעי המחשב. אני אבדוק את זה ואחזור אליכם, יש סיכוי שאנחנו יושבים על הר של כסף שמחכה להתפרץ וצריך לתת להם לשחק לפחות שמונה שעות ביום כדי שזה יקרה. אז כל הפוסט הזה היה נראה אחרת לגמרי.
עם זאת, נכון לעכשיו, המשחקים האלה נראים לי תורמים כלום לכלום מעבר לעובדה שכל הילדים בכיתה משחקים אותם, ואם אתה רוצה שיהיה לך על מה לדבר עם החברים בהפסקה, כדאי מאוד שתהיה לפחות בארנה 8.
בא לי לזרוק את הטלפון הזה מהחלון.
זה גם מה שאני אומרת לילדים שלי אחרי הפעם החמישית שאני קוראת לארוחת צהריים ועונים לי ש"אי אפשר לעצור, אני באמצע קרב". מה זו התשובה הזו בכלל? המילים לא מתחברות לי לכלום, אין להן משמעות בעיני. אז מה אם אתה באמצע קרב? תסגור את הטלפון!!
מה אתם עושים? איך אתם מתמודדים עם צרת הטלפון הממכר? אשמח לשמוע רעיונות יצירתיים


2 comments:

  1. אולי להתחיל לשחק...אני בארנה 9, אבא בארנה 10 הילדה בארנה 3 וכולנו משחקים יחד.
    אולי בתור הורים באמת שכחנו מה זה להיות ילדים...

    השבמחק
  2. כתבת בדיוק את התסכול שלי. גם אנחנו בדילמה לגבי מידת ההגבלה בפרט שבן הזוג בפיפא 17. אני מביאה לו ספרים ולפני השינה או בזמן שיעור הוא גם קורא בהם.

    השבמחק

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...