יום שני, 4 בפברואר 2013

התותחים הכבדים


נכון מהמם?
נכון.
זוכרים את סדרת הראיונות בעקבות הפוסט "בערה פנימית"? אם אתם חדשים פה (וציפור קטנה של גוגל לחשה לי שיש לא מעט קוראים חדשים), כדאי לכם להקליק על הקישור.
אני אוהבת, נמשכת להכיר, מעריכה, מתעניינת ורוצה להיות כמו, אנשים שעושים בחיי היום יום שלהם את מה שחלמו לעשות. זה לא חייב להיות חלום מגיל שתיים-עשרה, זה יכול להיות חלום משנה שעברה. היכולת להגיד 'זה מה שאני רוצה' וללכת על זה, להעיז בגדול, היא לדעתי אחד המקורות, אם לא ה-מקור למימוש עצמי
בכל מקרה, אחרי הפוגה קלה, יש צורך להוציא את התותחים הכבדים.
קוראים להם ירדן וסיון. הם הורים לשני בנים מקסימים והבעלים של "ג'ורדון הנגריה". הם עובדים יחד, צמוד, כל יום, כל היום.

לפעמים בעלי מנתח. כשהוא מנתח נמצאת לידו אסיסטנטית והם עובדים רוב הזמן בדממה. היא יודעת את העבודה וקוראת את הצעד הבא שיעשה ומכינה מבעוד מועד את הכלים ומעבירה לו, בודקת את המדדים ומבינה כל תנועת ראש שלו לעבר מכונה זו אחרת מבעד למסכה שעל פניו. זה יפה לראות אותם עובדים יחד, באמת.
לפעמים האסיסטנטית לא יכולה להגיע ואני באה לעזור, למרות שיהיה מי שיאמר שאי אפשר ממש לקרוא לזה לעזור.
כן, לעבוד עם בן זוג זה סוג של חלום לדעתי. גם לדעתו של בעלי, חלום שקמים ממנו עם זיעה קרה באמצע הלילה.

סיון וירדן הם תופעה. דוגמה. מופת.  זוג שאפשר ללמוד ממנו הרבה. ואני מאוד אוהבת ללמוד מאחרים ולכן שאלתי אותם מספר שאלות.

איך הגעתם דווקא לתחום הזה?
סיון: לפני שהקמנו את הנגריה, למדנו (אני פסיכולוגיה וירדן נגרות) עבדנו בעבודות שלא קשורות לתחום. הקמנו את הנגריה מתוך אהבה לנגרות ולבניית רהיטים. ההליך להגשמת החלום התחיל בארבע שנים של לימודים באמסטרדם המשיך בבניה של תוכנית עיסקית שהולידה בסופה את הנגריה. (וואו.) אני הצטרפתי אחרי שנה, בהתחלה על תקן סיוע אדמניסטרטיבי ומאוחר יותר, בעידודו של ירדן, למדתי עיצוב פנים ופיתחתי את המקום שלי בנגריה.
אנחנו מייצרים רהיטים בהתאמה אישית, כאלה הנתפרים בדיוק למידות ולצרכיו של בעל הבית. אנחנו מייצרים כל סוג של ריהוט פנים החל במטבחים וחדרי אמבטיה ועד חדרי ארונות וחדרי ילדים. אנחנו עובדים מול מספר משרדי אדריכלים ומספקים נגרות לבתים ומשרדים.

ירדן, מתי הרגשת לראשונה משיכה לעבוד עם הידיים?
תמיד הייתי טוב בעבודה עם הידיים, המשיכה לשם היתה טבעית. היה גם אלמנט עידוד מצידו של אבי, שבתורו גם טוב בעבודה עם הידיים, עד היום הוא שומר עבודות שלי מבי"ס יסודי.




סיון, איך זה ללכת אחרי חלומו של בן זוג?
הכרנו כשירדן כבר היה רשום ללימודים בהולנד ואני הייתי בעיצומו של התואר, זו היתה עובדה נתונה מתחילתו של הקשר שלנו, בחרנו להמשיך ולהעמיק את הקשר למרות המרחק הגאוגרפי, מאוחר יותר הצטרפתי אליו להולנד. מאוד שמחתי בשבילו והערכתי את העובדה שהוא בדרך להגשמת הרצונות שלו.

האם פרפקציוניזם עומד בדרככם? מקשה עליכם?
אני לא יודעת אם פרפקציוניזם היא המילה המדויקת בשבילנו, יותר לקחית אחריות. שנינו לוקחים אחריות באופן טבעי ומקרינים את זה החוצה בצורה די ישירה. הלקוח מזהה את זה בקלות ומעביר אלינו עוד אחריות, זה יוצר לא מעט עומס, אך מצד שני נותן תחושה של שליטה.
ממי למדתם הכי הרבה בתחום?
זו אולי קלישאה, אבל כל יום לומדים משהו חדש. אנחנו לומדים בעיקר מהלקוחות ומאנשים איתם אנחנו עובדים הרבה זמן. לומדים מקצועית מהגרמנים, אלופי המכונות ומהאיטלקים, אלופי העיצוב.


מה מהווה לכם מקור השראה?
בעיקר החומר עצמו. כשמכירים חומר לעומק כמו עץ, או כשנחשפים לחומר חדש, מיד חושבים מה אפשר לעשות איתו וממנו.

האם הסביבה הקרובה תמכה בדרך בה בחרתם ללכת?
בהתחלה הורמו גבות, נגר לא נתפס כמקצוע רציני מספיק לאימהות יהודיות. כשהצטרפתי לעסק הגבות הורמו עוד יותר גבוה, כי איך זוג עובד יחד, איך להצטרף לחלום בלי לממש את עצמי וכו'. עם הזמן למדו שיש לנו ערך מוסף מהעבודה יחד ושהנגריה היא לא משהו זמני אלא העסק המשפחתי שלנו.
 
מה הכי משמח אותכם במה שאתם עושים?
 הידיעה שהשלמנו משהו בהצלחה מתחילתו ועד סופו וכאשר זה מגובה בתגובה מפרגנת ומרוצה מלקוח, זה מאוד נחמד.

מה אתם לומדים/למדתם בזכות העסק?
למדנו איך להציב יעד ולהגיע אליו (מישהו מכם פנוי ללמד אותי את זה?), איך להגדיר מטרות. התלכדנו, התחזקנו והתגבשנו כיחידה אחת - משפחתית זוגית עסקית, למדנו להגשים. (אמן!)

האם הילדים הם חלק מהעשייה, האם אתם נותנים להם להתנסות ולחוות מה שאתם עושים?
הם לגמרי חלק מהעשיה! הם באים יחד עם ילדי הגן לבקר בנגריה ומאוד גאים לספר לחברים שזו הנגריה שלהם. הם תמיד שמחים לקחת חלק בעבודה.


ועכשיו סתם שאלות לכיף:

מה הריח האהוב עליכם?
סיון: ריח של קרמבו
ירדן: ריח של לחם/פיצה שיצאה כרגע מהתנור, רצוי התנור הביתי. (סיון לזה קוראים- רמז עב כפיל)
מה הריח הפחות אהוב עליכם?
סיון : ריח של אפטר שייב מסוים. למזלי אין לאף אחד בסביבתי.
ירדן: אין דרך יפה לומר את זה- קקה. (אתה צודק, אין דרך יפה לומר את זה)

מה אתם עושים דבר ראשון שאתם קמים בבוקר?
מקלחת. (משותפת אני מבינה?)

חתולים או כלבים?
כלבים! התחדשנו החודש בגורה מתוקה. (מזל טוב! בואו למרפאה, אני אהיה האסיסטנטית)

איזה אוכל הייתם מסוגלים לאכול כל יום כל היום?
איטלקי (אני מבינה שאין רגישות לגלוטן)

איזו קללה אתם משתמשים כשאתם נתקלים עם הזרת הקטנה של הרגל בדלת ?
ססססססססעעעעעעעעעמממממממקקקקק!!! (הקללה המלאה לידעתכם היא- סעמק ראבק ערס, חשוב לדייק.)

תודה רבה לסיון וירדן מי יתן ונתתם השראה לזוגות נוספים השוקלים לעבוד יחד.

אתם מוזמנים להכנס לאתר שלהם ולהתעלף מהעבודות : http://jordan-furniture.co.il/


אם גם אתם עושים משהו מהביפנוכו, ונורא רוצים שאשאל אותכם שאלות חשובות, אתם מוזמנים ליצור איתי קשר. אפשר גם דרך הודעה בעמוד הפייסבוק של הבלוג




 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...