יום שני, 18 בפברואר 2013

לקרוא

"לקרוא זה חשוב" אמרו לנו כשהינו ילדים. "ילדים שקוראים, לומדים לכתוב בלי שגיאות כתיב" אמרו לי באופן אישי.
רובנו רוצים שהילדים שלנו ישבו לקרוא ספרים בלי ממש לדעת למה אנחנו רוצים שיקראו. אנחנו שומעים על בן של חברים שהוא ממש "תולעת ספרים" ותוהים למה הילד שלנו לא כזה, למרות שבלב פנימה אנחנו מבינים אותו. חלקנו לא אהבנו לקרוא כילדים ולא אוהבים במיוחד לקרוא עכשיו, כמבוגרים. הקריאה נתפסה כמשעממת, כמשהו ש"חשוב לעשות" אבל לא ממש נעים לעשות.
כילדה קראתי, לא הרבה אבל קראתי. בדרך כלל את אותם ספרים שאהבתי שוב ושוב (הסייח השחור, הסייח השחור ושוב הסייח השחור) אני מסכימה עם מי שאמר ש: The best reading is re-reading" אני נוהגת כך גם עם סרטים אהובים, כשהם טובים, כדאי לראות אותם שוב ושוב, לגלות את הרבדים שעושים אותם לכל כך טובים.
אני לא מאמינה שיש ילד או אדם, שלא יכול להנות מקריאה. אדם שלא אוהב לקרוא, פשוט עוד לא מצא את הספר וסגנון הכתיבה שידברו אליו.
אני חושבת שאין טעם לצפות מילד להתאהב בקריאה, אצל רובינו זו לא אהבה ממבט ראשון, לא יכולת שנופלת מהשמיים. עם זאת, אפשר בהחלט לעזור לילדים, לעודד אותם לרכוש את המיומנות הזו. לפעמים הקושי הוא בהבנת המילים, לפעמים קשה להם להכנס לרוח הספר,לפעמים הם עוד לא יודעים לקרוא ברצף כך שהמשפט ישמע הגיוני ומאבדים עניין מאוד מהר.
כשהייתי בכיתה א' ,(אמא שלי דאגה שאדע לקרוא עוד לפני, היא היתה מורה, מה אפשר לצפות) אמא שלי קנתה לי את אחד מספרי ג'ינג'י של גלילה רון פדר. ידעתי לקרוא, כן, אבל לא הבנתי שום דבר ממה שכתוב ואמרתי לה שזה סתם ספר משעמם. היא יצאה איתי למרפסת של הבית, שכבנו יחד על שמיכה והיא התחילה להקריא לי. אני זוכרת כמו אתמול את היום היפה שהיה בחוץ ואת הקול שלה בעודה מקריאה. אני זוכרת שפתאום סיפור העלילה נשמע לי מאוד מעניין, אחרי שהפסיקה להקריא לי, המשכתי לקרוא בעצמי.
היום אני עושה את זה עם הילדים שלי, מקריאה להם. הם אוהבים את זה ומחכים לזמן הזה. הם שואלים שאלות על הסיפור ואני שואלת אותם, לגרום להם להרגיש מעורבים רגשית, לגרום להם להפעיל את הראש, הדברים שיוצאים מהם מאוד מעניינים ואפילו מפתיעים אותי.
אלה הסיבות, לדעתי, בגללן חשוב לקרוא:
- הקריאה מפתחת יכולת לדמיין בעיני רוחך סיפור שאינו אמיתי בלי תמונה ויזואלית מול העיניים.
- הקריאה מפתחת יכולת הבנת רעיון בכלל והבנת הנקרא בפרט. 
- הקריאה מפתחת יכולת "לשבת בשקט" רק עם ספר. בעולם מלא גירויים, זה לא מובן מאליו.
- הקריאה מפתחת יכולת להבין, לספר ולהסביר למישהו אחר את מה שקראנו.
- עם השנים, הקורא לומד לזהות סגנונות כתיבה של סופרים שונים ומה עושה סופר מסוים לאהוב עליו במיוחד.
- הקריאה מפתחת "קול פנימי". כשאדם קורא, הוא מקריא לעצמו בלב. עם הזמן הקול הזה משתכלל ואדם יכול להבין את עצמו דרך שורות שמישהו אחר כתב.
- הזמן בו מדברים על הספר יכול להזכר אצל הילד כזמן איכות נפלא עם ההורה וישאיר טעם טוב לגבי הקריאה לאורך חייו.
- וכן אבא, מי שקורא הרבה כותב בלי שגיאות כתיב.

אתם קוראים? מה אהבתם לקרוא כשהייתם ילדים? מה הילדים שלכם אוהבים לקרוא?

יצא לא מזמן תרגום נפלא של הסייח השחור, אני רק אומרת, בלי לחץ.

 

3 תגובות:

  1. הי,
    אני עצמי הייתי תולעת ספרים. גדולה. למדתי לקרוא בגיל 4, ולא לימדו אותי, פשוט חיקיתי את אחותי הגדולה שהחלה ללמוד בבית הספר. אני חושבת שאהבת הקריאה שלי היא בזכות אמי, שהייתה (ועודנה) קוראת המון. היינו יושבות ליד שולחן האוכל, היא עם ספר וכוס קפה, אני עם ספר וכוס חלב..
    אני אוהבת ספרים שבהם אני הולכת לאיבוד. כלומר, כשאני מוצאת את עצמי בעולם אחר, סוחף, כשאני בתוך הסיפור לגמרי וחושבת עליו במשך היום. אני אוהבת ספרי פנטזיה ומדע בדיוני, מתח והרפתקה. אבל אני גם אוהבת ספר שאני מתחברת אליו רגשית, ויש כאלה שגרמו לי להזיל דמעות. סופר שמצליח לעורר רגשות כאלה בעזרת מילים - הוא בעיני לא פחות מגאון.
    ונכון, אין לי שגיאות כתיב (מקווה שלא עשיתי שגיאה מביכה בתוך התגובה..), יש לי אוצר מילים עשיר, הייתי תלמידה מצטיינת תמיד, ואני בהחלט קושרת את זה לאהבת הקריאה. אם כי לא בטוח שהקשר סיבתי :)

    השבמחק
  2. לפני שהיו לי ילדים קראתי ספר בשם "כמו רומן" מאת דניאל פנק. הוא כותב שם על אהבת הקריאה, כיצד היא מתפתחת ואיך לטפח אותה אצל ילדים. הדבר שהכי השפיע עלי, ואותו אני מיישמת מאז שיש לי ילדים, הוא פשוט להקריא להם, גם כאשר הם כבר קוראים היטב בכוחות עצמם. כל עוד הילד מסכים, אנחנו מקריאים לו - תום סוייר, אוליבר טוויסט, ההוביט - ספרים של גדולים. לפעמים הבן הגדול ממשיך לקרוא לבד פרק או שניים, אבל לרוב הוא מחכה לערב ושומע את הסיפור במיטה לצד אחיו הצעיר. בדרך כלל יש לו ספר שהוא קורא עצמאית במקביל. זה לא סותר.
    בקיצור, העיקר הוא הסיפור, העלילה, והביחד של לפני השינה - לא לנסות לבחון את יכולת הבנת הנקרא של הילד או את ההתקדמות שלו בקריאה כשהוא מתחיל כיתה א', לא להפוך את הקריאה למטלה. כשהקריאה היא כיף טהור, אפשר להיות בטוחים שיגדל לכם ילד (או ילדה) שאוהב לקרוא.

    השבמחק
  3. ..."הוא היה אציל הנגוע באהבת ספרות. רבים מבני תקופתו, ורבים עוד יותר מבני מעמדו, ניצלו מן המחלה הזו ולכן יכלו לרוץ, לרכוב או להתעלס כרצונם. אבל חלקם נדבקו בשלב מוקדם בחיידק הזה, שיש אומרים כי הוא מתרבה באבקה של פרחי העירית ומגיע על כנף הרוח מיוון ומאיטליה, והוא קטלני עד כדי כך שהוא מרטיט את היד המורמת להכות, מצעף את העין התרה אחר טרף ומכשיל את הלשון המכריזה על אהבתה. טבעה הקטלני של המחלה הזאת שהיא מחליפה את המציאות בחזיון תעתועים... אך המצב רק הלך והידרדר. כי ברגע שמחלת הקריאה משתלטת על הגוף, היא מחלישה אותו עד כדי כך שהוא נהפך לטרף קל לפורענות השנייה – זו השוכנת בקסתות דיו ומעלה מוגלה בקולמוסים: החולה המסכן מתחיל לכתוב."
    וירג'יניה וולף, אורלנדו

    השבמחק

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...