יום שני, 31 בדצמבר 2012

אלפיים ושלוש עשרה. להגיב, אבל פחות.

פוסט אחרון לשנה אזרחית זו.
מה אגיד ומה אומר, אני אוהבת התחלות. אוהבת דפים לבנים וחלקים המאפשרים להחלטות של מאה שמונים מעלות לתפוס את מקומן בקלות.
לא אכביר בהחלטות לכבוד השנה החדשה, אלוהים יודע שאני מכירה את עצמי ויותר מהחלטה רצינית אחת, גדול עלי.

לפני חודשיים בערך, יצא לי להיות עם הבן שלי במיון. הוא קפץ ראש מכיסא ונחת עם הגולגולת כמו כדור הדיפת ברזל בריצפה. תוך שניות, בלי להגזים, צמחה לו בליטה בגודל של כדור טניס. למרות שנסענו לבית החולים באמבולנס, לא הייתי מאוד מודאגת. הוא לא הקיא, לא איבד הכרה, לא נפל מגובה רב ונתן כיף לחובש מד"א שנסע איתנו. עם זאת, כדור הטניס שצמח לו בראש, נראה רע מאוד. לא ראיתי דבר כזה בחיי.
הגענו למיון. קיבלה אותנו תלמידת תיכון, שאחר כך הבנתי שהיא בעצם סטאז'רית ביום הראשון שלה, והיא קראה בקול רם מאוד ובבהלה למישהו "שיבוא מהר!" ונראתה לרגע יותר לבנה ממני. מישהו בא מהר, אחות, והיא לקחה אותנו לחדר קטן ובדקה את כל המדדים של בני בן השנתיים. היא יצאה ואמרה לי בחיוך
 לחכות לרופאה שתגיע. הדלת לא היתה סגורה עד הסוף ויכולתי לשמוע את הרופאה מעירה לאותה סטאזרית לפני שנכנסה אלינו לחדר. היא אמרה לה בקול רגוע אך סמכותי: "זה בסדר להגיב, אבל פחות" ונכנסה לחדר.
אהבתי את המשפט הזה והוא ליווה אותי במשך כל אותו יום. להגיב, אבל פחות. כל כך קל להסחף אחרי לחץ והיסטריה, כל כך קל לגרור את כולם אחריך, אבל יש המון ביטחון בשליטה עצמית, בתגובה שקולה. פחד כעס ולחץ במילא לא יועילו ולא ישנו מה שכבר קרה.

החלטתי לאמץ את הלך הרוח הזה לחיי היומיום עם ילדים,
זוההחלטה שלי לשנה החדשה - להגיב, אבל פחות (וכן הילד בסדר, בלינו יום בהשגחה במיון ועד עכשיו הגולגולת שלו קצת גבשושית, אמרו שיקח חצי שנה עד שתחזור לעצמה לגמרי. אני מודה לאל ולראש אבטיח שעבר בגנים מאבא שלי ושמר עליו)

כאמא לשלושה ילדים בנים מאוד קל לי להגיב לסיטואציות בצורה מוגזמת. להגיב בכעס כשהם מנדנדים או שוכחים או מאבדים או לא שמים לב או מלכלכים או מפזרים או שופכים או נופלים או מכתימים או שוברים או רבים. והם עושים כל אחת מהפעולות האלה, בלי יוצא מהכלל, כל יום. שזה אומר שהטון שלי עולה כל עשר דקות בערך. לא נעים לי לשמוע את עצמי יותר. מהיום, סליחה, ממחר, אגיב אבל פחות.
אפשר להגיב בטון אחר עם מילים אחרות לאותה סיטואציה ולקבל את אותה תוצאה. אפילו תוצאה טובה יותר, מאחר ועל הדרך, הילד לומד איך מגיבים כמו שצריך כשמשהו לא נעשה על פי רצונך מדוגמה אישית (שזו, למי שלא ידע, הדרך הכמעט בלעדית דרכה ילדים לומדים)
כן. אני הולכת להיות מודעת יותר לאופן בו אני מדברת אליהם. יותר בכבוד, יותר בנימוס יותר בסבלנות. אמן.

שנה טובה לכם חברים, מי יתן וכל ההחלטות שלנו יגובו במעשים.


 

5 תגובות:

  1. החלטה אחת אבל איזו החלטה... מעולה!תמשיכי לשתף - מבטיחה להצטרף, לפחות ללהחליט
    (-:

    השבמחק
  2. תיאור הסיטואציה בבית החולים שיעשע אותי מאוד. כאחות, אני חושבת שזה אחד התפקידים החשובים שלנו, כאנשי מקצוע- לשמור על קור רוח. מודה שגם לי נפלט פעם איזה "אוי" או "וואו", לא בזמן או במקום הנכון.

    שנת מעשים טובה.

    השבמחק
  3. את פשוט כותבת מקסים :) שנה טובה

    השבמחק
  4. את יודעת מה? מאמצת את ההחלטה שלך...אמא ל-2 בנים ומזדהה...
    להגיב אבל פחות!
    שמחה לשמוע שהקטנציק בסדר.שתהיה אחלה שנה

    השבמחק
  5. תודה רבה פורמת, דפנה, אדוה ולירון. שנה טובה ונפלאה גם לכן :-)

    השבמחק

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...