יום ראשון, 23 בדצמבר 2012

היהפוך נמר חברבורותיו?

אף פעם לא הבנתי את המשפט - " להבין שיש לך בעיה, זה כבר חצי מהפיתרון".
לא פיתרון ולא נעליים. המשפט הזה עבורי, כמו לתאר את המים לאיש טובע.
כל אחד, או כמעט כל אחד, מודע לצדדים הפחות חזקים שלו. אני בהחלט מודעת לצדדים האלה שלי- יש לי סבלנות של תולעת משי, אני אוהבת שאנשים מתנהלים מהר, ואם הם לא, אני נוטה להגיד להם "נו יאללה". הרבה. הרבה הרבה "נו יאללה יאללה".
חוץ מזה, אני בדרך כלל מתעלמת מזעקתו האומללה של הר הכביסה שלנו המשווע שמישהו יקפל אותו. או פשוט סוגרת את הדלת של ארון הבגדים שלי כשאני מציצה בפנים ומבינה שאין סיכוי שבעולם שהחולצות שלי תעמודנה בדום מתוח כמו שהן עומדות צייתניות בארון הבגדים של אמא שלי/סבתא שלי/דודה שלי.
אני חיה יחסית בשלום עם המגרעות שלי. ברשותכם לא אמשיך לפרט אותן, אני חוששת שתרדמו אחרי העמוד השלישי. עם זאת, אני כן מנסה להיות מודעת להן ומאוד משתדלת להסביר לעצמי בשקט, שזה בסדר שילד יוצא מהאוטו במשך 20 שניות ולא בקפיצה מהירה כמו שההגיון שלי אומר. שזה בסדר שילד גורב גרביים במשך חצי שעה כי בדרך הוא משחק בלגו ומצייר ואוכל תפוח שבנתיים הכלב לקח לו כי השאיר אותו על הריצפה ליד הלגו. זה בסדר. אני לוקחת אויר וסופרת עד עשר.
כל בוקר אני נשבעת שהיום לא תשאר כביסה לקפל בסוף היום לפני הולכת לישון, על מנת שהבית יהיה מסודר ונקי כשנקום בבוקר. זה לא קורה, אבל הכוונה עדיין קיימת. לגבי הארון, זו מלחמה אבודה מראש, אמא שלי/סבתא שלי/דודה שלי ניצחו בה מזמן ואם הן רוצות, אני יותר מאשמח אם כל אחת מהן תבוא וביד רמה ומאומנת תבהיל את החולצות שלי להשכב אחת בדיוק מתחת לשניה.
עד כאן, בסדר. זו אני.
אני אגיד לכם מה לא בסדר- אני עובדת כרגע על פרויקט כתיבה אחר מהבלוג הזה, שתופס את רוב הזמן שלי, והגעתי איתו למבוי סתום.
סתום בלום בצבע חום.
ואני מאוד מאוד קרובה, כהרגלי בקודש, להעיף אותו קבינימט ולארבע רוחות שמים. למה? כי זו אני. כשמשהו תקוע, כשמשהו לא הולך לי, אני נלחמת איתו עד מוות, שלו כמובן, ואז נפטרת ממנו כלא היה.
אני לא רוצה להרוג אותו הפעם, למרות שהפרויקט הזה מפרפר, הייתי שמחה להחיות אותו לשם שינוי.
אני נמצאת רגע לפני הנקודה הזו, ובמקום ללחוץ דיליט על עבודה של כמה חודשים, אני כותבת את הפוסט הזה, אולי ממנו תבוא הישועה.
איך אדם מלמד את עצמו להתמודד אחרת עם סיטואציה, אחרת ממה שהוא מכיר ויודע עד לאותה נקודה?
אם אתם מכירים איזה כושי שהפך עורו, או איזה נמר שהפך חברבורותיו, אנא הפנו אותי אליהם.



 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...