יום חמישי, 13 בדצמבר 2012

פֶּרלָה

נמשיך היום בסדרת ראיונות ההשראה בעקבות הפוסט "בערה פנימית".

אני אוהבת, נמשכת להכיר, מעריכה, מתעניינת ורוצה להיות כמו, אנשים שעושים בחיי היום יום שלהם את מה שחלמו לעשות. זה לא חייב להיות חלום מגיל שתיים-עשרה, זה יכול להיות חלום משנה שעברה. היכולת להגיד 'זה מה שאני רוצה' וללכת על זה, להעיז בגדול, היא לדעתי אחד המקורות, אם לא ה-מקור למימוש עצמי.

אתם אוהבים ליצור עם הידיים?
כשהייתי נערה, החברה-הכי-טובה-שכנה-שלי ואני, היינו נפגשות מידי אחר צהריים. לא תמיד התחשק לנו לפטפט ולצחקק שעות והייתי אומרת לה "בא לי לגזור ולהדביק משהו, בואי נעשה משהו עם הידיים" וזה הפך להיות מונח שגור בין שתינו.
כשמישהי מאיתנו היתה אומרת "לגזור להדביק" היה ברור לשתינו שאנחנו רוצות להיות אחת בחברת השניה, אבל לא בהכרח בתקשורת ישירה. רצינו לתקשר תוך כדי עשייה כלשהי, תוך כדי בישול או אפיה משותפת, תוך כדי שזירת צמידים מחוטי בד או קליעת מאה צמות בראש, או כל דבר אחר שהסיט את המיקוד הישיר. עד היום זו אחת מצורות התקשורת האהובות עלי, להיות עם מישהו ולעשות איתו משהו.

יעל פרל, למרות שלא פגשתי אותה באופן אישי, היא אחת הנשים איתן הייתי שמחה "לגזור ולהדביק". העבודה שלה כל כך נעימה לעין, כל כך אסטתית, שאי אפשר שלא לחוש שהיא יוצרת מתוך בערה פנימית.
יעל פרל מקיבוץ נוה איתן, יוצרת סבונים מלובדים (ופיות מהממות גם).
סבון מלובד הוא קונספט די חדש בישראל אך הוא תפס תאוצה אדירה באירופה ובארה"ב. מדובר בסבונים טבעיים, עטופים בצמר כבשים טבעי ורך שעובר תהליך ליבוד רטוב בידיים. הסבון יחד עם הצמר הופכים למקשה אחת (מקשה רכה) ובכך, הצמר מחליף את השימוש בספוג רחצה או ליפה ומעניק את אפקט הקרצוף שרבים אוהבים ברכות ובנעימות ומתאים גם לעור עדין ורגיש.
הצמר אינו נושר בעת הרחצה, הסבון אינו מתבזבז כפי שקורה לרובם כאשר הם מונחים לאחר שימוש רטובים ונוזלים. כאשר הסבון נגמר, ניתן לגזור פתח בכיס הצמר שנוצר ולהכניס סבון חדש.

טבעי,נעים,חסכוני ובעל שימוש חוזר. (מהמם!!)


יעל, מתי הרגשת משיכה לעבודה עם הידיים?
מאז ומתמיד או לפחות מאז שאני זוכרת את עצמי. או לפחות מאז שאני זוכרת את עצמי כילדה צופה באמא שלי שהיא סמל הפרקטיות בעיני. אולי לא באופן אומנותי, אבל היא תמיד עבדה עם הידיים. תמיד תפרה,סרגה, לשה, בישלה,סיידה את הבית לבד בכל אביב שני. הידיים שלה תמיד ריחפו מול עיני בעשייה כל שהיא. עד היום.

איך הגעת לליבוד?
בוקר אחד ,לפני ארבע שנים בערך, שכנה שלי יזמה באופן ספונטני שעת יצירה לילדים ולהורים על גג המקלט הסמוך לביתינו על מנת להנות מהשמש החורפית . היא לימדה אותנו להכין פיות משקיות ניילון. כשרציתי להיזכר בבית בטכניקה , פניתי כמובן ל...גוגל- תמונות.
התוצאות העלו את מה שביקשתי ובנוסף עלו תמונות של פיות מצמר כבשים. הצבעים והרכות משכו את עיני ומרגע זה ניצת השיגעון. תמונות על גבי תמונות,בלוגים, יו טיוב. התחשק לי לנסות וכל מה שהיה ברשותי באותו רגע זה שקית עם חומר מילוי סינטטי של כריות.
ניסיתי וזה לא עבד כמובן. אז הזמנתי ברשת צמר ומחטי ליבוד והתחלתי ללבד מלמידה עצמית ברשת.

האם פרפקציוניזם עומד בדרכך כשזה נוגע ליצירתיות ועשייה?
מאחר והיצירות שלי לא נעשות על פי שבלונות אלא אחת אחת ביד, פרפקציוניזם לא נכנס לתמונה. יש אמניות מדהימות שאני רחוקה עדיין מרמת הגימור שלהן אבל זה לא מפיל את רוחי כי אני נהנית ממה שאני עושה גם אם יש עוד מקום לשיפור.

מה מהווה לך מקור השראה?
בעיקר הבנות שלי שיודעות לתאר בדיוק לפרטי פרטים ובאופן הכי מוגזם שהולם ילדות קטנות איך היו רוצות שתיראנה הפיות או הבובות.  באילו צבעים כדאי לי להשתמש, איזו תסרוקת לעצב וכד'.. אני כמובן ממתנת את זה , אבל רק קצת. וכמובן גם שיטוטים ברשת לקבלת רעיונות חדשים .

מה מפריע לך ליצור ואיך את מתגברת על זה?
מפריע לי שכשבוערות לי הידיים ליצור , ענייני בית דחופים דוחקים את היצירה הצידה להמתנה. כך שאני מוצאת את עצמי חולמת בהקיץ על היצירה הבאה בזמן שטיפת הכלים או השתלטות על ערימת כביסה (למדי אותי בהזדמנות איך בדיוק משתלטים על ערימת כביסה)

האם יש כלפי סוג העשייה שלך ביקורת מהסביבה הקרובה? שיצירה זה לא "מכובד" מספיק כמו עו"ד? אם כן, איך את מתמודדת איתה?
בהתחלה ההתייחסות היתה כאל כל תחביב וכישרון חדש, במיוחד היום בעידן הרשתות החברתיות גם השכנה של אמא שלי יכולה לצפות בתמונות ולהרעיף מחמאות. משהתחלתי לקבל על היצירות תמורה כספית ואנשים התחילו להגיע ולהזמין אותי לסדנאות , היחס של הסביבה הישתנה ליותר "מכַבֵּד".
דרך אגב שתי אחיותי היקרות פנינה ומאיה, עורכות דין בעצמן ואני חשה רק אהבה פרגון וכבוד רב מהן לעשייה שלי.

מה הכי משמח אותך במה שאת עושה?
השקט שבעשייה והעובדה שהיא שזורה בשגרת היום שלי. (אין על השקט הזה)

מה למדת ממה שאת עושה?
למדתי , ועדיין לומדת, ליצור קהילה סביב העשייה שלי. להתחבר לאנשים שעושים דברים דומים, כלומר אמנים ויוצרים מהבית שעושים הרבה כדי לפרוץ החוצה לא בשיטות המקובלות של שכירת סטודיו, תשלום הון עתק על פרסום ושיווק, אלא יותר שימוש בכלים החינמיים שקיימים בשפע.
למדתי להתחבר לאנשים שמבינים בדברים אותם אני מנסה ללמוד על מנת להתפתח ולהתקדם ולהעזר בכשרונם ובידע שלהם.
עם הזמן יצא שגם אני סייעתי לאנשים אחרים בתחומים שלמדתי בעצמי תוך כדי ,כמו ייעוץ שיווק רשתי, פתיחה וניהול דפים עסקיים , הדרכות פייסבוק וכו'.
הליבוד הוא הפלטפורמה ממנה אני לומדת דברים רבים נוספים, למדתי לבד איך להקים בלוג,עיצוב גרפי בסיסי, קידום דף עסקי בפייסבוק, צילום העבודות שלי בעצמי כל זאת ללא ידע מוקדם, תארים או קורסים ששילמתי עבורם.
עשייה יש מאין.

האם הילדות שלך מצטרפות ליצירה?
כל זמן שהן מבקשות.
אם יש משהו שאני הכי אוהבת לעשות בשניה שאני מסיימת פיה או בובה זה לרוץ אליהן ולשאול בהתרגשות "נו?? יפה"??
מאוד חשוב לי האישור שלהן.

איך את רואה עצמך גדלה בתחום?
אני רואה את עצמי סוגרת מראש חמש סדנאות בחודש ... לפחות .. (ברור!)

ועכשיו סתם שאלות לכיף:

מה הריח שאת הכי אוהבת?
הריח של הבנות שלי כשהן מתעוררות.

מה הריח שאת הכי פחות אוהבת?
האמוניה מהרפת (עדיין קשה לי להתרגל לזה). (רפת באופן כללי, בלי אמוניה, זה אחד הריחות האהובים עלי. אבל על ריח לא נתווכח)

מה את עושה דבר ראשון כשאת קמה בבוקר?
לאחרונה לקחתי על עצמי את תפקיד מחלקת העיתונים של המנויים בקיבוץ. כל יום בין שש לשבע בבוקר אני רוכבת על האופניים שלי ומחלקת עיתוני בוקר ל20 בתי אב בערך. זה לוקח לי כארבעים דקות וזו דרך נפלאה להתחיל את היום. משלמים לי לעשות פעילות גופנית בבוקר. ממש כך. לפני זה דבר ראשון הייתי מכינה לי קפה ומדליקה את המחשב. (כל הכבוד! אני עדיין תקועה בדרך הקודמת שלך)

חתולים או כלבים?
כל חיי העדפתי כלבים.
מאז שהופיע נחש אורח בביתנו (ככה זה בקיבוץ חברים), החלטתי להכניס שני חתולים. הם בסדר איתי ואני איתם וכמובן שהבנות אוהבות אותם מאוד ובכל זאת אני שומרת על דיסטנס ברור איתם.
כשאף אחד לא מסתכל אז אני מלטפת את הקטנה מבניהן ברכות יתרה ...

כשאת נתקעת עם הזרת הקטנה של הרגל ברהיט, באיזו קללה את משתמשת?
פאק!

איזה סוג אוכל (סיני, הודי, איטלקי, וכו') היית מסוגלת לאכול כ-ל יום?
איטלקי.איטלקי ושוב פעם איטלקי.




כתובת הבלוג של יעל (מומלץ להרשם לעדכונים)
www.pearlayael.blogspot.com

דף הפייסבוק: https://www.facebook.com/pearlayael 

להזמנת סבונים או סדנאות ליבוד עם חברות או לימי הולדת  (מגיל 10),
לערבי נשים או לכל סיבה אחרת Yael.pearl1976@gmail.com
או בטלפון:
050-9311522

תגובה 1:

  1. יעל... את אלופה!!! המשיכי והצליחי בדרכך, ליצור את היש מאין, אני בטוחה שבעוד מספר שנים אראה את השם ״פרלה״ מתנסוסס על שלטי חוצות במספר סניפים בארץ ואפילו בעולם!! 

    השבמחק

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...