יום שני, 10 בדצמבר 2012

נסתכל בקנקן רגע

יש לי חברה טובה עם חמישה ילדים. למען האמת יש לי שתי חברות טובות עם חמישה ילדים, אבל זו שאני מדברת עליה, היא אמא לחמישה בנים.
בנים. חמישה.
anyway, לא רק שהיא אמא לחמישה בנים, היא אמא מתוקתקת לחמישה בנים. במתוקתקת אני מתכוונת לזה שהיא תמיד עם פן, תמיד לובשת בגדים שלא קונים בפוקס ושלא עשויים מג'ינס או טריקו, עם עקבים, תכשיטים ומאופרת. תמיד.
כשאנחנו נפגשות מידי שבוע לקפה ואני מסתכלת עלי, עם בגדים שכן נקנו בפוקס וכן עשויים מג'ינס וטריקו, ומסתכלת עליה, אני לא יכולה שלא להוריד בפניה את הכובע. באמת. אין דברים כאלה.
האמת שיש דברים כאלה, יש לי אמא כזו. לאמא שלי אומנם יש שלושה ילדים ולא חמישה, אבל גם היא תמיד יוצאת מתוקתקת מהבית. תמיד. תמיד תמיד.
למרות שאמא שלי ואני מאוד דומות, אנחנו גם מאוד שונות.
אף פעם לא הבנתי את זה, את העול היומיומי בלארגן את עצמך, בלסדר את עצמך, בלהכין את עצמך. שוב ללכת לספר, שוב לקוסמטיקאית, שוב לקנות מייקאפ.

היום נתקלתי במשפט הזה של ליז טיילור האגדתית:

 
וחייכתי.
כי כשאמא שלי רוצה לקחת אויר, היא מורחת ליפסטיק
וזה לא משנה אם מרחה לפני שעה
נראה שהפעולה עושה עוד משהו
אחרי שקראתי את המשפט הזה של ליז טיילור, הבנתי מה.
זה עוזר לאסוף את עצמך

יש משהו מדטיטטיבי, טיקסי, בחזרה היומיומית על אותן פעולות שיותר משהן מארגנות את המראה החיצוני, אני חושבת שהן מארגנות לבעליהן את עולמן הפנימי. מעין תחושה שכך אפשר לקבל את היום, לעבור אותו בצורה מאורגנת ומסודרת.
כשאני רוצה להתחיל את היום שלי כמו שצריך, אני צועדת עם הכלב שעה ביער. אחרי שעה כזו, אני מרגישה שעניתי על צרכיי הבסיסיים ביותר על מנת להשתלט על היום, לבצע בו כל מה שרציתי, לנהל אותו ולא להגרר אחריו.
אולי לעולם לא אחוש הזדהות עם המתוקתקות, סביר להניח שאמשיך לקנות ג'ינס וטי שירט בפוקס ובזארה, אבל אני חושבת שאני מתחילה להבין את נקודת המבט שלהן, ההתעסקות הזו היא עוגן, היא כוח, שיריון, שאיתו מרגישים שאפשר להתמודד כמעט עם כל דבר.



 

3 תגובות:

  1. אכן קראת אותנו המתוקתקות נכון

    השבמחק
  2. מעניין...ואני בצד שלך אז גם תוהה הרבה על הצד המתוקתק
    תודה!

    השבמחק
  3. אולי אני צריכה לקנות ליפסטיק. אפילו שקוף.

    השבמחק

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...