יום שלישי, 16 באוקטובר 2012

תענוג צרוף

יש אנשים שאוהבים את שלמה ארצי. אבא שלי למשל.
למה הוא אוהב אותו? אין לי מושג. אתם אוהבים אותו? יש פה מישהו שאוהב אותו? אם כן אנא צור איתי קשר, אולי אצליח להבין על אבא שלי כמה דברים.

יש אנשים שאוהבים מוסיקה קלאסית. כל האשכנזים בחיפה מעל גיל 70 למשל.
אתמול חברתי אליהם, וגררתי את בעלי איתי.
אז לפני שאתם צוחקים עלי ואומרים שבטח הורדנו את ממוצע גיל הצופים לשמונים, ואיך זה לשבת בין מאות ראשים לבנים ולהיות היחידים שלא הביאו גם "שרוול ארוך" להתעטף מהמזגן באולם, אני רוצה לומר להגנתי שפעם הייתי בהופעה של בריטני ספירס. למה? אין לי מושג, אם מישהו פה היה בהופעה שלה, אשמח אם תיצור איתי קשר, אולי אצליח להבין כמה דברים על עצמי.
בכל אופן, הלכנו לראות את הפילהרמונית בניצוחו של זובין מהטה.
זובין.
אני אדם מבוגר אומנם, אבל זה לא מנע ממני במשך כל הקונצרט להעיף מבט מידי פעם לעבר בעלי, לחייך ולהגיד "זובין". בעלי חייך לי בחזרה. אני רוצה להאמין שהוא חייך חיוך הזדהות ולא חיוך של אני-לא-מאמין-שאני-נשוי-לאישה-שצוחקת-מהמילה-זובין.
עכשיו, לא סתם הלכנו לראות את הפילהרמונית, אנחנו לא באמת בני 70 ומעלה, וחצי מאיתנו גם לא לגמרי אשכנזים.
הלכנו בגלל הפסנתרנית המהממת המדהימה והמכשפת - יוג'ה וונג.
מדובר בבחורה בת 25 שהידיים שלה הצמיחו שלוחה נוספת בצורת פסנתר. הייתי חייבת לראות אותה. חייבת חייבת חייבת.
יכול להיות שחלק מכם יבואו אלי ויגידו "לא מעניין אותנו מי מנגן, אין סיכוי שנצליח לשבת בקונצרט". אז קודם כל אתפלא איך אתם יודעים איפה אני גרה, ושנית, אסביר לכם שעד שלא רואים פסנתרנית בסדר גודל כזה, אי אפשר להבין.
היא נתנה הופעה מעלפת, באמת, אין דברים כאלה.

בהפסקה היא חתמה על דיסקים שלה והייתי מרחק צעד ממנה. ממש חצי מטר, הרגשתי כמו מעריצה של שלמה ארצי. אם שלמה ארצי היה בחורה סינית בת 25.
וזה השלב בו קצת איבדתי את זה. רציתי שבעלי יצלם אותי יחד איתה. לא נראה לי מוגזם לבקש ממנה להגיד יחד איתי "צ'יייז".
בעלי לא הסכים.
"אף אחד מהאנשים פה לא מטריד אותה" הוא הסביר לי כמו למפגרת.
"לא איכפת לי, כולם פה זקנים, לאף אחד אין מצלמת אייפון, הם בכלל לא יודעים מה זה אייפון, תצלם אותי איתה!"
"לא."
הוא לא הסכים. הוא אמר שהוא לא מוכן להתנהג כמו "הישראלים".
"אבל למה ממי, למה לא? אני אומרת, בישראל נהג כישראלי, בתוך עמי אנכי יושבת, מה איכפת לך? תמונה אחת, פליייז..."
הוא לא הסכים בשום אופן כי "זה לא מכובד", הוא אפילו התחיל להתרחק ממני, כנראה הדרכון הפולני שלו עלה לו לראש. שויין.
"יאלללה גם כן, לא צריך טובות, חכה חכה שנפגוש את קובי ברייאנט ברחוב, תראה איך פתאום הבטריה של האייפון תהיה  על 20%" צעקתי לעברו בעודו מתרחק.
הוא חייך והמשיך ללכת.
אוווווף. לא צריך, אם רק הייתי יכולה למצוא איזו זקנה שתדע ללחוץ על כפתור. למה הן אף פעם לא יודעות ללחוץ על כפתורים? היתה לפני בתור לחתימות אישה מבוגרת שהיתה מחוברת לבלון חמצן. שכה יהיה לי טוב, ב-לון    ח-מצן! בטח אם היא יודעת לתפעל את כל הצינורות האלה, לא תהיה לה בעייה ללחוץ על כפתור במצלמה. הסתכלתי על בעלי שעמד על המדרגות ממול, הוא הבין את הלך המחשבה שלי, עצם עניים ונענע ראשו בשלילה.
"לא צריך!" צעקתי לעברו בתנועות שפתיים.
אז אין לי תמונה עם יוג'ה וונג, וזה מאוד מעציב אותי.
אבל, צילמתי אותה בתור לחתימה

 
אותה ואת הבגד של זאת לפני
 
 
והנה יוג'ה עם עוד מעריץ שרוף
 
 
האא.... הדיסק שלי. כפי שאפשר לראות היטב בתמונה
יוג'ה וונג נגעה בדיסק שלי
ו.....חתמה עליו!
 
 
וזה הסוף.
 
כמעט.
 
אם יוצא לכם במקרה להיות בניו יורק בקרוב,
ראשית, אפשר לבוא גם?
ושנית, היא תופיע שם עם הפילהרמונית שלנו,
כדאי לכם,
גם זובין יהיה שם. 
זובין.
 
אני אוהבת את יוג'ה וונג
למה?
 
זה למה:
 
 
*אם במקרה אתם קוראים דרך המייל, סביר להניח שהסרטון לא נפתח לכם
אנא ליחצו על שמה של יוג'ה שתי שורות למעלה ולא תצטערו.
 

 
 
 
 
 

3 תגובות:

  1. טוב, אז בחיים לא הייתי בקונצרט....
    גם לא בהופעה של שלמה או של בריטני(אז לא יכולה לעזור לך בתובנות על אבא שלך או על עצמך... :-)
    אבל מה שהבנתי מצפייה בסרטוןם הזה הוא שבהתחלה היא כועסת על המקשים, אחכ מלטפת אותם, שוב כועסת ושוב מלטפת/מדגדגת אותם....

    יפעת פ.

    השבמחק
  2. גם לנשים מבוגרות, המחוברות לב-לון ח-מצן יש חיים ואוהבות להאזין ולצפות בקונצרטים. טלפון מהיר לאמי, המחוברת גם היא לבלון שכזה ומתפעלת נהדר את המכשיר הנלווה לו, הבהיר לי שלא עליה דובר, למרות שהסיכוי שלך לפגוש בה באודיטוריום (בקונצרטים כאלה ואחרים) גבוה...

    השבמחק
  3. אני בטוחה שיש להם חיים רק לא תארתי לעצמי שכאלה פעילים :-) זה היה מקסים לראות.

    השבמחק

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...