יום ראשון, 9 בספטמבר 2012

כמו פעם

בעלי ואני עושים שיפוצון במרפאה.
לא סתם שיפוץ, שיפוץ עם תקציב.
התחלנו לחפש אנשי מקצוע. ניסינו דרך חברה, ניסינו איש מקצוע דרך אבא שלי, הכל ממש לא בתקציב.
רגע לפני שחשבנו לוותר על כל העניין, ירדנו לעיר.
כן, בחיפה יש עיר תחתית, יעני דאוון טאוון. הפעם האחרונה שהייתי שם היתה כשהייתי צריכה משהו מביטוח לאומי לפני שנתיים. אני לא מגיעה לשם, אין לי מה לחפש שם. הכל ישן ומוזנח ונראה כאילו הזמן קפא לפני שלושים שנה.
החנויות מסביב נראות בדיוק כמו שהן נראו בשנות השיבעים עם תריס גדול מברזל שסוגר אותן. הרבה ביניינים נטושים או מועמדים להריסה.
ירדנו לשם, לחנות של חיפויי ריצפה. נכנסנו לחנות וגל של געגוע שטף אותי.
מאחורי השולחן ישב איש עם כיפה, שכנראה יושב מאחורי השולחן המסוים הזה עוד לפני שנולדתי. היו לו ידיים של איש שעובד כל היום עם הידיים והוא היה נחמד ואדיב ועם חיוך מלא סבלנות, בלי שום טקטיקה של איש מכירות, בלי "את המחיר הזה אני לא עושה לכל אחד",בלי הסבר פלצני, בלי התחכמויות.
הוא לקח אותנו למחסן להראות את הדוגמאות שיש לו. הוא קרא לי "הגברת".
"אם הגברת מעדיפה אפור, יש לי גם באפור" , "הגברת רוצה שאראה לה את הדגם מאחור?" "הגברת רוצה שאביא כיסא עבור הילד?"
הגברת רצתה.
הגברת רצתה גם לעשות הזמנה ושאלה אותו אם יש לו מתקין שיבוא להתקין. בודאי שיש לו.
הוא פתח פנקס טלפונים בן מאה הכתוב בכתב יד צפוף עם מאות מספרי טלפונים ועבר עם האצבע עד שמצא את המספר שחיפש. הוא העתיק את המספר לפיתקה וחייג. שום מחשב לא נראה באופק, שום גיבוי לשום קלסר הזמנות. הוא התקשר למתקין שלו ואמר לנו שזה אדם שהוא עובד איתו כבר 40 שנה, לרגע לא חשבתי אחרת. הוא אמר שהוא איש הגון, לרגע לא חשבתי אחרת. הוא הגיש לבעלי את הטלפון, כי בהגיון שלו, הבעל הוא זה שידבר עם איש המקצוע שיבוא להתקין, לרגע לא חשבתי שיחשוב אחרת.
אנשי מקצוע אחרים ביקשו על אותם חומרים כפול שתיים.
אנשי מקצוע אחרים ביקשו על אותה עבודה, כפול שלוש.
אנשי מקצוע אחרים אמרו שהם לא מתחייבים על הזמן שזה יקח, הוא אמר יומיים.

יצאתי משם בתחושה נהדרת מהולה בהחמצה. המקומות האלה כנראה יעלמו יחד עם הסוחרים האלה. אנשים פשוטים המנהלים חיים פשוטים ומנהלים דו שיח פשוט נעים וברור, כמו פעם.

 

3 תגובות:

  1. אוהבת לקרוא אותך. בא לי גם להצפין אליכם לדאון טאון, שמעתי שיש גם שוק פשפשים בחיפה ששווה לבקר בו, יעני השוק אצלנו ביפו כבר לא מה שהיה, עם פוסט כזה את בטח מבינה למה אני מתכוונת..
    שבוע טוב

    השבמחק
  2. הגברת כתבה פוסט מקסים.

    העולם משתנה כל הזמן. ככל שבניאדם מתבגרים (או מזדקנים?), כפועל יוצא של שהותם המתמשכת על פני האדמה, הם חוזים ביותר שינויים שחולפים מול עיניהם. רובנו יצורים מסתגלים ונתרגל לשינויים שהזמן מביא איתו, אבל לפעמים מה שהיה פעם הוא טוב יותר. לפעמים זה רק השיפוט הסובייקטיבי שלנו, לפעמים זה באמת כך, אובייקטיבית.

    אני אוהבת "פשוט, נעים וברור". קצת חבל לי שזה יוצא הדופן ולא הכלל.

    נראה לי שזה פוסט שמתאים לאחל בסופו "שנה טובה".

    השבמחק
  3. מקסים ומעורר געגוע. לשמחתי במרכז המסחרי ליד הבית אני עוד פוגשת פה ושם סוחרים עם אותו הלך רוח..אבל ממש מעט...
    ואגב - את חברה בקבוצה של אימהות בלוגריות בפייסבוק? :)

    השבמחק

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...