יום רביעי, 5 בספטמבר 2012

עכשיו אני יודעת

עכשיו, ממרומי הילד השלישי, אני רוצה לעצור רגע ולחלוק איתכם מספר נקודות שהייתי שמחה לו הייתי יודעת קודם.
אחרי שכתבתי את הפוסט, חזרתי לכתוב את השורה הזו. כן זאת, זו שאני כותבת עכשיו- זה לא משנה אם הייתי יודעת את זה מראש, יש דברים שעד שלא חווים, לא באמת יודעים. רב הדברים בעצם.

אבל בכל זאת:

1. הילד השלישי לא מגדל את עצמו. תזהרו כשאתם שומעים את זה, זו מלכודת.
2. כשאימהות אומרות את המילים "יש לי זמן לעצמי", הן מתכוונות לחמש השניות אחרי שהן חגרו את כולם למושבי הבטיחות, כל דלתות הרכב סגורות עם הרעש בפנים, והן הולכות עם עצמן בשקט, במשך חמש שניות שלמות לדלת הנהג. השניות האלה נושאות בתוכן את השקט הכי דחוס והכי מוערך של היום.
3. לא משנה כמה שנים אני אמא, עדיין המספר היחיד שמלחיץ אותי על צג הטלפון, זה המספר של הגננת.
4. למרות שאני נשבעת כל יום מחדש לא להגיד את המשפט: "אם עוד פעם אחת אני אגיד ללכת לסדר את החדר....", אני אומרת אותו כל יום מחדש. כל יום מחדש, לוקח להם המון זמן עד שהם מסדרים את החדר ואז אני אומרת את המשפט השני שנשבעתי לא להגיד:"למה צריך להגיד כל דבר אלף פעם?"
5. לעולם אהיה מהאימהות שמאוד גאות בעצמן שזכרו להכניס בתנועת ניצחון את חולצת ההתעמלות יום קודם למכונת הכביסה. לעולם אהיה מהאימהות שמגלות שהמכונה עוד רטובה בבוקר, חצי שעה לפני שצריך לצאת מהבית, מייבשת מהר רק את החולצה במייבש על החום הכי גבוה כשהילד הולך אחרי כל אותו זמן ושואל מידי דקה "נו? מה עם החולצה שלי?!" ואני לוחשת לעצמי "אלוהים תן לי כוח".
6. הלב שלי מתרחב עד אינסוף. גם הסבלנות ללמוד, גם הדעת.
7. אחרי שלושה ילדים הייתי חושבת שקקי זה כולה קקי, מה הסיפור. אבל מסתבר שהקלות בה אני מחליפה חיתול לילדיי מתחלפת ברתיעה כשמדובר בילד של מישהו אחר. זה הדהים אותי. אני אשכרה מרגישה בנוח עם הקקי של הבן שלי ולא עם קקי של ילד אחר. אני חושבת שאין מספיק את המילה קקי בסעיף הזה. קקי.
8. לעולם, בשום מקרה, בשום פנים ואופן, לא לפתוח את הדלת כשהם משחקים יפה בחדר. זה מפר את האיזון העדין שהם יצרו. הם מיד יפנו את כל האנרגיה שהשתחררה עם פתיחת הדלת, אלי. עם שאלות טענות ובקשות.
9. צעצועים לתינוקות זה בזבוז כסף. למרות שההוצאה הזו נותנת הרגשה של לתת לתינוק כל מה שאפשר, עדיף להשקיע במנשא בחודשים הראשונים.
10.ככל שהזמן עובר אני אוהבת אותם יותר ויותר ויותר. אני חושבת עליהם במשך היום ולפני שאני הולכת לישון ואומרת תודה למי ששומע.
אין אהבה כמו אהבה של אמא.


 

6 תגובות:

  1. רשומה נהדרת :-)

    השבמחק
  2. טוב, נו, אולי בגלל שאני אחות, אולי בגלל שהייתי מטפלת/נני כמה וכמה שנים, אני לא מתרגשת מקקי של תינוקות. Bring it on.

    אולי זה ישתנה כשיהיו לי משלי.

    אני חושבת שזה מהילד הרביעי, שהם מתחילים לגדל את עצמם, But I don't dare you to find out... :)

    אני בעדך.

    השבמחק
  3. אהבתי את החמש שניות...

    השבמחק
  4. גם הילד הרביעי לא מגדל את עצמו, אם כי יש לו יותר עניין בבית לאור העובדה שיש מעליו הרבה "גדולים", ולכן יש פחות צורך להעסיק אותו. תרשי לי לגלות לך שתמיד אני חושבת על ילדיי והם כבר בני כמה עשורים, וחושבת עליהם יותר מאשר על נכדיי. קודם הילדים שלי, ואחר כך כל יתר העולם, וזה לא נגמר. וקקי... קקי זאת בעיה רצינית, רק של ילדיי זה היה בסדר לגמרי, קשה לי עם של אחרים. בקיצור כל הסעיפים שלך קולעים בול!!!!!!!!! תענוג.

    השבמחק
  5. :-)
    אהבתי ומסכימה לגמרי עם סעיף הקקי

    השבמחק

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...