יום שבת, 29 בספטמבר 2012

אמדאוס

כבר 27 שנה, כששואלים אותי מה הסרט האהוב עלי, אני עונה- אמדאוס.
אמדאוס הוא הסרט האהוב עלי.
ראיתי את הסרט הזה בפעם הראשונה עם אבא שלי בקולנוע כשהייתי בת 10.
ראיתי אותו מאז מאות פעמים. מ-אות.
כבר 27 שנה, כששואלים אותי למה, למה אני כל כך אוהבת את הסרט הזה, אני עונה - בגלל כאב הבינוניות.

למי שלא מכיר, הסרט מסופר דרך עיניו של סליירי שהיה מלחין החצר של הקיסר בוינה.
סליירי מקנא עד שיגעון, בכישרון, במתנה מאלוהים שמוצרט קיבל. הוא רואה במוצרט כלי בו אלוהים משתמש ומשמיע את קולו.
כילדה הוקסמתי מאותו כישרון, מעצם המחשבה שאיכשהו, אלוהים בוחר בך, המיוחד, ונותן לך קצת יותר משנתן לאחרים, ולאחרים לא נותר אלא לקנא בך,אותו נבחר יחיד סגולה.
כשעניתי לאמא שלי את התשובה למה אני כל כך אוהבת את הסרט, ריחמה עלי ועל סליירי וענתה: גם לזהות כישרון אצל אחרים זה סוג של כישרון. חייכתי, זה נחמד מצידה באמת, אבל זה לא אותו דבר.
אחרי שלוש שנים של נגינה בפסנתר, בגיל 10, הפסקתי לנגן.
נריץ קדימה 27 שנה, להיום.
שני הבנים שלי מנגנים ואני מאמינה שאין דבר כזה כישרון.
אני אתן לכם לסיים להגיד למסך "נו באמת, בטח שיש" ואסביר.
מסתבר, על פי מחקרים, שכדי להיות מומחה/פנומנל/מוצרט, צריך להתאמן 10,000 שעות. המוח לא מסוגל להגיע לביצועים יוצאי דופן בלי שהתאמן 10,000 שעות. אף אדם יוצא דופן לא הצליח לשבור את תקרת פחות מ10,000 שעות. אז כל האוּבֶּר חוכם יגידו "אבל מוצארט כתב סימפוניות כבר בגיל 6" כן, אבל הן היו לא טובות, בלשון המעטה. אבא של מוצארט לימד אותו לנגן מגיל אפס, שמונה שעות ביום ישב וולפגנג הצעיר מול הפסנתר (מה כבר יש לעשות עם ילד בזלצבורג בלי טלויזיה?) שבעה ימים בשבוע.
ברור שיש איזשהיא נטייה מולדת, אבל היא זניחה כמעט לגמרי בלי אותו אימון עמוק לו המוח זקוק.
כשהבן שלי קורא ספרים מתקדמים יחסית לגילו וחברה אומרת:"וואו, הוא נורא חכם" הייתי שמחה להנהן בהסכמה, אבל האמת היא שהוא ילד כמו כל הילדים שאולי מקדיש יותר זמן לקריאה משאר בני גילו.
כשחברה שגם בנה מנגן שומעת את הבן שלי ואומרת:"וואו, הוא ממש כישרוני", הייתי שמחה להנהן בהסכמה, אבל האמת היא שהוא מתאמן שלוש פעמים ביום.

בפיסקה הבאה אתאר בקצרה את התהליך הפיזיולוגי שקורה במוח בזמן שאנחנו מתאמנים. מי שהסבר פיזיולוגי מרדים אותו, מוזמן לדלג לפיסקה הבאה.
אז ככה: יש לנו במוח תאי עצב. תאי העצב מוליכים פולסים חשמליים ומתאגדים ויוצרים מסלולים עיצביים. תא העצב מכוסה בחומר שומני שנקרא מאיילין המשמש כמוליך לאותם פולסים. הוא בעצם אחראי על ה"כישרון". ככל שאנחנו מתאמנים יותר במשהו, כל דבר, עוד ועוד מאיילין עוטף את תא העצב ואת המסלול העיצבי, באופן זה הפולסים מולכים במהירות רבה יותר וכתוצאה מכך אנחנו עושים את אותה פעולה עליה התאמנו אתמול, הרבה יותר טוב ומדויק, היום. עכשיו. מאיילין רק נבנה, לא מתפרק, לכן כל כך קשה לנו לשנות הרגלים למשל, או לא להפסיק לדעת לרכב על אופניים. המסלול העיצבי עליו התאמנו, במקרה שלי, לא לקפל כביסה כל יום, כבר קיים ושריר ורק מחלות בסגנון אלצהיימר, טפו לא עלינו, יפרקו אותו. הדרך היחידה לשנות הרגלים היא להתאמן על מסלול עיצבי חדש, עוקף, במקרה שלי, לשים את הכלים במדיח היום בערב ולא מחר בבוקר צהריים.
זו כל תורת הכישרון על רגל אחת.
כל פעולה שאנחנו עושים שוב ושוב, בין אם אנחנו אוהבים שאנחנו עושים אותה ובין אם לא, אנחנו בעצם מתאמנים עליה.
טייגר וודס לא חלם ברחם על גולף וסרינה וויליאמס לא חלמה על טניס. היה מי שהכיר להם את התחום בגיל מאוד צעיר, הדליק בערה פנימית שגרמה להם להתאמן מרצונם אלפי שעות לפני שהגיעו למעמדם. זה לא נחת עליהם מהשמיים.

עד שעמדתי על דעתי, האמנתי למיתוס הכישרון מהשמיים וקנאתי בבנות שהיה להן כישרון לרקוד בלט למשל (זה שלא למדתי בעצמי, לא הפריע לי לקנא) או באלה שיש להם אומץ לעשות צחוקים מול הכיתה (לא עלה בדעתי שלדבר מול אנשים זה גם משהו שאפשר להתאמן עליו).
היום, כשאחד הבנים אומר "הלוואי ויכולתי לעשות את זה " או "נכון רק הוא יכול לעשות את זה ?"
אני עונה "לא, לא רק הוא יכול. אתה יכול לעשות בדיוק מה שהוא עושה אם תתאמן בזה כמו שהוא התאמן. אם תתאמץ."
לכן, בבית שלנו מקבלים "כל הכבוד" בעיקר על מאמץ. לאף ילד לא נאמר "איזה חכם אתה" או "איזה כישרוני אתה" (אבל כן נאמר:" איזה יפה אתה נשמה של אמא חיים שלי" ואז הילד אומר "אמא די" ואמא אומרת "אז תן לי נשיקה אוצר אהוב שלי").
כשהבן האמצעי שלי מתוסכל מכך שהוא לא מצליח לצייר מדוייק כמו אחיו המבוגר ממנו בשנתיים הוא תמיד מקבל את אותה תשובה:"בגלל שהוא יותר גדול ממך, היה לו יותר זמן להתאמן בציור" וכשהתסכול שלו גובר כי הספיידרמן שלו נראה כמו אליפסה אדומה מרושתת בקווים שחורים והספיידרמן של אחיו נראה כמו ספיידרמן, הוא מבקש מאחיו "תצייר לי גם" ואחיו עונה: "אם אני אצייר לך, לא תדע לצייר בעצמך, אתה צריך להתאמן לבד כדי להשתפר."
לפעמים הוא בוכה וצועק שלא יוצא לו וקורע את הדף, אבל לפעמים הוא מנסה שוב ולאליפסה האדומה מצטרפות ארבע אליפסות אדומות קטנות מאורכות של ידיים ורגליים וחצי מהאליפסות-רגליים נצבעות בכחול כי "אלה הנעליים שלו אמא" וספיידרמן שלו, שנראה יותר כמו הפילסברי בוי צבוע אדום, מטפס על מלבן אפור גדול כי "זה הבניין שהוא קופץ להציל את האנשים, אמא"
ואמא מנשקת את המצח ואומרת "כל הכבוד שהתאמצת לצייר" ואנחנו הולכים יחד לתלות אותו על לוח השעם בחדר ורגע לפני שאני נועצת אותו למעלה, הוא אומר בגאווה: "רגע אמא, אני צריך לכתוב את השם, שידעו שאני ציירתי."

להתאמן להתאמן להתאמן, זה תמיד שווה את המאמץ.


נושא הכישרון ומקורו כמובן רחב בהרבה ממה שכתבתי כאן. מי שרוצה, מוזמן לקרוא עוד בספרים:
the talent code
ןעוד ספר מעניין:
outliers
 למי שעוד לא ראה, אמדאוס הוא כמובן סרט חובה, אבל! שימו לב, הגירסה הנפוצה היום לצפייה היא גירסת הבמאי, והיא מזעזעת בעיני, הוסיפו הרבה קטעים שלא הופיעו בסרט המקורי וזה גרע ממנו מאוד. נסו לחפש את גירסת המקור, אני אנסה גם ואחזור עליכם.
פה מתחת הוספתי את ה-קטע המפורסם מהסרט. קוראים שמשום מה לא מצליחים לראות אותו פה, מוזמנים ללחוץ על המילה "אמדאוס" בשורה השניה של הפוסט והיא תקשר אותכם לקטע.


 

10 תגובות:

  1. אני ממש אוהבת את מה שאת אומרת. וגם מסכימה... :)
    כל הפוסטים שלך הם ממש השראה ונותנים לי מוטיבציה עם הילדים שלי.
    תודה!

    השבמחק
  2. או קיי. אז זה לא כשרון. מקבלת.

    אבל איך, לעזאזל, מציתים את הבערה הפנימית?

    השבמחק
  3. את outliers ,תרגמו . "מצויינים".בהוצאת זמורה ביתן.
    וחוץ מזה את מאירה דברים כל כך טוב.
    תודה

    השבמחק
  4. לעינב..
    אני בטח לא מומחית גדולה, אבל הנסיון שלי אומר שהבערה היא אכן - פנימית.. כלומר אי אפשר להדליק אותה מבחוץ :)
    כמו שאומרים בעברית, בחכמה רבה - אפשר להביא את העגל אל השוקת, אבל אי אפשר להכריח אותו לשתות...
    מה אתם אומרים?

    השבמחק
  5. עינב, בערה פנימית היא ברובה אכן פנימית אבל יש דרכים להצית אותה. פוסט בערה בקרוב :-)

    השבמחק
  6. תודה רותי, לא הייתי מודעת לתרגום.

    השבמחק
  7. שאלה רצינית - מתי הבן שלך מספיק להתאמן 3 פעמים ביום וכמה זמן בכל פעם ?

    השבמחק
  8. הדר, תשובה רצינית- הוא מתאמן בסך הכל רבע שעה בכל פעם, לא יותר משעה ביום. בבוקר לפני בית הספר, אחרי ארוחת צהריים ולפני אמבטיה בערב. כל יום, בלי יוצא מן הכלל.

    השבמחק

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...