יום שני, 24 בספטמבר 2012

זו כפרתי

אמממ....
אתם חושבים שבאמת יש אנשים שהולכים מאחד לשני ומבקשים סליחה? יש אנשים שאשכרה עושים את זה?
אני לא מכירה.
ביום כיפור בשנה שעברה אמרתי לאמא שלי תודה, לא סליחה.
אומנם ביקשו ממני כמה פעמים סליחה בחיים, אבל לא ביום כיפור.
בכל הפעמים הרגשתי לא נעים מהמבקש, תמיד אמרתי:"שטויות, זה בסדר, כולנו בני אדם". אני לא אעשה פרצוף, ולא אתן הרגשה של נעלבת או פגועה, כי קל לי לראות את הקושי שממנו נבעה התנהגות זו או אחרת. אני מזהה אותו בתוכי ולכן קל לי לזהות אותו אצל אחרים. אולי בגלל זה אפשר לספור על יד אחת את הפעמים בהן הרגשתי צורך לבקש סליחה. אני יוצאת מנקודת הנחה שכולם מבינים שכולנו בני אדם, שכולנו עושים טעויות, שכולנו שואפים ללמוד מהן ורק מקצתנו אכן לומדים.
כשזה מגיע לכפרה, אני לא מאמינה גדולה בדיבורים, אני מאמינה בהוכחות.
"אין אהבה, רק הוכחות לאהבה", אמר יפה פייר רברדי. אני כל כך אוהבת את המשפט הזה שלפעמים הוא מהדהד לי בראש ימים שלמים. אין לי צורך להגיד סליחה, אבל יש לי צורך תמידי להשתפר, להקשיב לקול הפנימי המעומעם שתמיד יודע איך נכון להתנהג, מה הדבר הראוי לעשות.
להוכיח את אהבתי כלפי אלה שאני אוהבת.
היה לי פעם חבר טוב. הכי טוב. עד לו מזמן אמרתי "יש לי חבר טוב" או "החבר הכי טוב שלי", אבל הקשר התמסמס ואיננו יותר. נכון, אני יודעת, שאם יהיה מקרה חירום, אם אני אצטרך את עזרתו או הוא את עזרתי, הוא יכול להרים טלפון ולא משנה כמה זמן יחלוף, אקפוץ מיד לדום מתוח. בלי חשבונאות, בלי פנקס פתוח, אני יודעת שגם ההיפך הוא הנכון. אבל אנחנו כבר לא חברים, אין הוכחות לחברות הזו.
לכן משפטים כמו "היא יודעת שאני מצטער" או "הוא יודע שאיכפת לי" שווים כקליפת השום בעיני, אין להם משמעות.
אהבה, סליחה, חברות, הורות,_____(תוסיפו משלכם) יש להוכיח שוב ושוב.
כל הזמן.




 

2 comments:

  1. כל מילה בסלע.

    הדגש ביום כיפור הוא על כפרת עבירות שבין אדם למקום. כבר במקורות ובפירוש ידעו להגיד שאדם שמבקש מחילה מחברו יכול לעשות את זה בכל יום, כל השנה ולא צריך שיפתחו שערי שמיים או שעת כושר לשם כך. אז זה א'.

    וב', אני גם מאוד מסכימה ומאמינה שמעשים חזקים ממילים.

    ג', אנשים טועים, זה אנושי, נכון. אבל יש הבדל בין טעות לבין עוול. יש אנשים שעושים לאחרים עוול (שיש בו גם איזה מימד של זדון לפעמים). סליחה ביום כיפור ממש לא מכפרת על זה. על טעות לא צריך אפילו להתנצל, לפעמים, מרוב שברור שזה היה בתמימות.

    ד' ואחרון, אני חושבת שההבדל בין ילד ולמבוגר, הוא שמבוגר למד במהלך חייו (או היה אמור, בתקווה, ללמוד) מהן ההשלכות הצפויות של מעשיו. לפיכך, אם כתוצאה ממעשה עתידי צפוי להיפגע אדם אחר, עדיף למבוגר האחראי והנבון לא לעשות את המעשה מלכתחילה. אני יודעת שזה נשמע מחמיר מאוד, אבל אני אומרת - אם לא היית עושה עוול, לא היית צריך לבקש סליחה.

    השבמחק
  2. דפנה, מאוד אהבתי את התגובה שלך. אנ יודעת שיום כיפור עם יותר דגש על בין אדם למקום ואת המילים זו כפרתי זו חליפתי זו תרומתי מכוונים אליו ולא לחבר, אבל זה פחות קשור לתפיסת עולמי ולכן שמתי דגש על בין אדם לחברו.
    עוול. איך אפשר להגדיר עוול מעבר לקטסטרטפות הנחשבות עבירה פלילית? אני מתארת לעצמי שכל אחד מגדיר זאת לעצמו לפי איך שהוא היה מתנהג. אם אני רואה את עצמי עושה את הטעות הזו אז זו טעות, אם אני בחיים לא הייתי עושה את זה מבחינה מוסרית או כלשהי, אז זה עוול?
    וג' (למרות שלא היו א' ב') אני אוהבת את האופן בו את חושבת.
    חתימה טובה :-)

    השבמחק

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...