יום חמישי, 13 בספטמבר 2012

שנה טובה

מאז שאני מכירה את סבתא שלי, אני יודעת מה הכי חשוב לה.
זה הדבר המרכזי עליו היא חוזרת, אותו היא אומרת - לא. רוצה. להיות תלויה באף אחד.
היא אומרת את זה היום בדיוק כמו שהיא אמרה את זה לפני 30 שנה.
היא לא רוצה להיות תלויה באף אחד.
זו מהותה.
יכול להיות שזה בגלל שזאת היא, יכול להיות שזה בגלל שמצאה את עצמה אלמנת צה"ל בגיל צעיר עם שתי ילדות קטנות. תהא הסיבה אשר תהא, סביב זה סובבים חייה והדרך בה מתנהל יומה. היא עושה כל שביכולתה על מנת לא להיות תלויה באף אחד.
היא אוכלת תפריט סגפני של נזיר טיבטי ומתעמלת עם משמעת כמו שאולי רואים ברומניה אצל מתעמלות אולימפיות. היא קפדנית בכל תחום בחייה, בדיקות הדם שלה ללא דופי, הרופא שלה גאה בה ועדיין, הדבר שהכי מפחיד אותה, הוא היום בו היא תהייה תלויה במישהו פיזית.

בראש השנה מבקשים תרומות. אנשים מתקשרים למרפאה של בעלי ואומרים "שלום ד"ר____ מדברת___ מעמותת___/האגודה____/מרכז סיוע____. ובעלי בודק מי מדבר וחושב ומתייעץ ומחליט למי לתרום למרות שאין לו איזה סכום מי יודע מה לתרום.
בטלפונים האלה יש גם משהו מעיק. לא נעים להגיד, אין לי/לא רוצה/ כבר תרמנו למישהו אחר. הם לא נעימים, במיוחד כשמנסים לשכנע אותך אולי בכל זאת תתרום גם לנו וגם לנו וגם לנו.

בעוד כמה ימים ילדה בכיתה של הבן שלי חוגגת יום הולדת. היא הזמינה את כל הילדים אליה הביתה. אמא שלה פנתה לכל ההורים וביקשה - אל תביאו מתנות. הם מבקשים, אם אפשר, מכל אחד לשים כסף במעטפה, כל סכום שנראה לנו, בלי לרשום את השם, הם לא רוצים לדעת איזה ילד הביא איזו מעטפה. הילדה ביחד עם הוריה יבחרו עמותה/אגודה/מרכז סיוע ויתרמו את הכסף ויעבירו את מכתב הקבלה וההוקרה לילדי הכיתה מאותה אגודה/עמותה/מרכז סיוע שיבחרו.
בהתחלה חשבתי- מה?
ואחר כך חשבתי -איזה אנשים משונים, לגזול מילדה את מתנות יום ההולדת שלה.
ואחר כך חשבתי- כמה מוזר לשלוח את הבן שלי ליום הולדת בלי מתנה.
ואחר כך חשבתי-  הבן שלי, גם הוא אוהב לתת מתנה למי שחוגג יום הולדת, אני גוזלת ממנו את הנתינה לילדה המסוימת שבכיתתו.
ואז חשבתי, איזה רעיון יפה.
לי ולכל שאר ההורים יש הזדמנות להסביר לילדים על ההחלטה שהילדה והוריה קיבלו, על נתינה ועל חשיבותה, על ויתור למען האחר ועל ההרגשה הטובה שמקבלים בתמורה. 
כולנו תלויים בנתינה של אחרים בין אם זה בעבר או בעתיד. אני תלויה בהורים שלי שיוציאו מידי פעם את הילדים מבית הספר, סבתא שלי תלויה באמא שלי שתקח אותה לסופר ולשתות קפה ושתארח לה לחברה. יום אחד אולי ההורים שלנו יהיו תלויים בנו ואנחנו בילדנו, זה מעגל נתינה וקבלה שאין לו סוף.
אבל ישנם אנשים שתלויים לא רק בקרובים להם, אלא בנתינתם של זרים. שזרים יתרמו כסף, שזרים יתנו מצרכים לחג, שזרים יוותרו למענם על קצת כדי שלהם יהיה קצת יותר.
מי יתן ותמיד נהיה בצד שנותן.
שנה טובה!



 

תגובה 1:

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...