יום חמישי, 16 באוגוסט 2012

סדר בבלאגן.

זה תמיד חוזר על עצמו.
כל פעם אותו דבר.
פעם בחצי שנה בערך, אני לפתע רואה ילד לבוש במכנסי פיג'מה ארוכים המגיעים לו רק עד לברכיים. מסתכלת על בעלי במבט שואל והוא עונה לי תמיד את אותה התשובה :"מאיפה לי לדעת, זה היה בארון".
בעלי לא מתיימר לדעת איזו מידה לובש כל ילד, או באיזו עונה אנחנו חיים עכשיו, אם זה בארון, ולא משנה אם זה זוג תחתונים כל כך קטנים הגורם לי לחשוש למחזור הדם של הילד, מבחינתו הפריט בר הלבשה.
רק אמא שפגשה את הילדים שלה בגן השעשועים לבושים בבגדים המתאימים לדרדסאבא יודעת על מה אני מדברת. אוי הבושה, שאלוהים יעזור לי...

הבוקר, בעלי נתן לילד בעיצומו של החופש הגדול, ללבוש חולצת בית ספר.
כן.
"אתה לא רואה שיש סמל על החולצה? אתה לא רואה שהיא מגיעה לו עד הפופיק?"
"זה היה בארון." השיב כהרגלו, בלי להרים את הראש מהקפה.
 נאנחתי, שוב הגיע הזמן. הזמן לסדר ולנפות את הארון.
בשנתיים הראשונות, בהן היינו הורים לילד אחד בלבד, הייתי דוגמה ומופת לסדר וארגון. כל שלושה חודשים לערך, הייתי אורזת שקית עם בגדים מכובסים ריחניים ומקופלים להפליא, קושרת אותה היטב ומדביקה מדבקות גדולות לבנות שקניתי במיוחד, משני צידי השקית. על כל מדבקה כתבתי בכתב יפה וברור :"בגדי קיץ גיל 0-3חודשים" או "בגדי קיץ גיל 3-6 חודשים" או "בגדי תקופת מעבר גיל 9-12 חודשים". הייתי מניחה את השקיות בפלס עולה במדף העליון בארון, סוגרת את דלתות הארון באנחה מלאת סיפוק עצמי:"אמא שלי צדקה, הרבה יותר קל להתנהל כשהכל מסודר ומאורגן".
חלפו השנים,
נולדו לנו עוד שני ילדים.
שלושה בנים בסך הכל.
ארון הבגדים שלהם הוא בליל של גדלים ועונות, את המדף העליון אני לא מעיזה אפילו לפתוח מחשש שיפול עלי מנוף פליימוביל ענק התחוב בין שקיות למעילים למשחק "מה במשבצת".אין שום דרך לשמור על סדר ומופת.
חלק מהשקיות נמצאות במחסן, חלק אצל ההורים שלי. יש לי מושג קלוש איפה כל דבר נמצא.
אספר לכם איך התבצע המיון והניפוי היום.
גרפתי בהינף יד מהארון לשקית כל מה שלא נראה לי מתאים לשם יותר. תלשתי חתיכת נייר ועליה כתבתי "חורף גיל שלוש-חמש?" ועוד פיסת נייר ועליה כתבתי: "לא נראה לי שיש פה משהו שווה, אבל שיהיה" או "למה אני שומרת את זה, לא נראה לי שיהיו לנו עוד ילדים" או "זה אמור להיות בפח, אבל אין לי את הכוחות הנפשיים לקבל את ההחלטה הזו". לקחתי סלוטייפ, הדבקתי, והנחתי את השקית ליד דלת הכניסה שם היא תחכה עם חברותיה, שבוע שבועיים עד שמישהו, אני, יטרח להוריד אותן למחסן.

איך אתן שומרות על הבגדים?
איך נראים ארונות הבגדים בבית שלכן?

3 תגובות:

  1. אצלנו אין בעית זיהוי בגדלים בהלבשת הבנות כי הן יודעות מה של מי (וזה כנראה הבדל בין בנות לבנים?) ובוחרות בגדים בעצמן (עוד הבדל?) כך שאבא לא יכול לקלקל פה. וכשזה התינוק - די ברור מה זה בגד של תינוק וגם יש להם מקום משלהם. אז אין בעיה.

    לגבי סידור ארונות - יש לנו חדר ארונות שהמדפים שבו צרים מלהכיל בגדים של 5 אנשים. אני חייבת לעשות החלפות חורף-קיץ אחרת אי אפשר יהיה להיכנס לשם.
    לפני חודש בערך העברתי לילדות אחריות על קיפול הכביסה וסידורה בארון. זה אומר שמצד אחד יותר מבולגן ולא מקופל פיקס לשביעות רצוני המלאה אבל מצד שני אני לא מקפלת כביסה ושם שביעות הרצון מלאה אפילו יותר, שלא לומר מתפקעת.
    מה שכן, להבדיל מאבא שלהן (שקיפל כביסה פעם אחת וערבב תחתונים ושם חולצות שלי לא במקום ואחר כך כשראיתי אותו לובש חולצה שלי ושאלתי מדוע, הוא אמר - מה, זה היה במדף שלי בארון...), הן שמות במקום הנכון.
    בקרוב, אני מקווה, נסדר שם עוד מדפים ואשכרה יהיה מקום לכל הדברים ולא תהיה תופעת "קומפוסט בגדים" על הרצפה.

    בנוגע לבגדים קטנים - יש לי ילדים בכל המידות מה שהופך אותי ליעד אטרקטיבי למוסרות בגדים, גם אם הן מבוגרות מהילדות שלי בכמה מידות. אז כמו שיש לי ארגזי "מחוץ לעונה", יש לי גם תמיד ארגז אחד של "בעונה אבל מחוץ למידה" בשביל הבגדים הגדולים ומידות הביניים שלא מתלבשות על אף ילדה ומכיוון שהתינוק הזה הוא האחרון, כשמשהו קטן עליו הוא הולך לשקית "למסירה" שנמסרת. די מהר. (יש פה "רשת להורים" שמפעילה שוק החלפות חודשי).

    עם בגדי ילדות שכבר לא במידה אין בעיה כי תמיד יש ילדה במידה קטנה יותר שתקלוט את הבגד או שהבגד חייב לצאת מהמחזור כי הן פשוט בילו אותו עד העצם.

    השבמחק
  2. ההבדל העיקרי אצלי הוא שליד הדלת יש כבר כמה שקיות. פעם בחצי שנה אני לא עוברת על הארון אלא צריכה לעבור גם שוב על כל השקיות כי כבר שכחתי מה למסירה ומה למחזור ומה רק מחכה שאקפל יפה ואכתוב עליו "2011" כי מי זוכר באיזה מידה הילדים היו באותו גיל? גם ככה זה התערבב בין הקיץ לפחות קיץ.. (-: ישר כוח יקירה.

    השבמחק
  3. גם אצלנו הילדים והאבא מגלים אוטיסטיות מסויימת בקשר למה הם מוכנים לשים על הילדים ולכנות "בגד".

    אני משתדלת בכל בוקר שיהיו להם בגדים מוכנים על הכסאות, כדי שלא יצטרכו לבחור, ולכל אחד יש צד שלו בארון, אבל אפילו עם כל הניסיונות להפוף את זה לפעולה פשוטה אני מצליחה למצוא שהלכו זה בבגדים של זה (הקטן נראה שהלך עם שקים, והגדול נראה שהלך עם חולצת בטן ומכנסי שלושה רבעים) או שנשארו עם מכנסי הפיג'מה (או שאחד לבש את מכנסי הפיג'מה של השני), או איזשהו אסון אופנתי אחר, שהמזל היחיד הוא שגם החברים שלהם כנראה אדישים לאופנה כמעט כמותם.

    לקטנצ'יק מסודרות "חליפות". מכנסיים מקופלים בתוך החולצה, או הבגד גוף. אפילו בעלי לא מצליח לטעות בזה.

    אבל המחסן משנה לשנה יותר דומה למה שאת מתארת. התיאוריה שלי היא שרק עד שני ילדים אפשר לשמור על סדר. אח"כ יש יותר ילדים מהורים והם מנצחים :-)

    השבמחק

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...