יום שלישי, 14 באוגוסט 2012

להשאיר את העוגה.

אני רוצה לשתף אותכם בחלופת מיילים ביני לבין קוראת ותיקה.
לפני יותר מחודש היא כתבה לי ושאלה אותי לדעתי,
כתבתי לה את דעתי.
היא אמרה, אוקיי.
שאלתי אם אני יכולה לפרסם את התכתובת בנינו,
היא לא ענתה לי.
אז עזבתי את זה.
היום היא חזרה אלי: "הי יפעת, סליחה שלא עניתי לך, הייתי צריכה זמן לחשוב, את יכולה לפרסם את השאלה שלי אם את רוצה, החלטתי להשאיר את העוגה שלמה, גלית".

אז ברשותה, אני משתפת (קיצרתי מעט את המייל המקורי):
"שלום לך יפעת,
לפני כמה ימים ביקשת שנשלח לך שאלות ולי יש שאלה אבל היא בכלל לא קשורה לגידול ילדים אלא לזוגיות שלי דוקא. אני נשואה 8 שנים לגבר השני שהיה לי בחיים, הכרתי אותו בצבא. אנחנו נשואים באושר ויש לנו שני בנים. הוא אבא טוב ובן זוג אוהב ומתחשב הבעיה היא שהתאהבתי בגבר אחר שעובד איתי שאני בקושי מכירה. אני יודעת שזו התאהבות מטופשת כמו בתיכון ואין לי שום כוונה לעשות משהו בכיוונו אבל אני לא מצליחה להפסיק לחשוב עליו.  הלוואי ויכולתי להיות איתו רק קצת ואז לחזור לבעלי. מה את חושבת על זה?
 תודה.
גלית."

"גלית יקרה.
כשהייתי ילדה, ועד היום למען האמת, לאבא שלי היתה נטיה שתמיד גרמה לי לגלגל את העיניים לאחור בחוסר סבלנות, והיא לתמצת את ניסיון חייו במשפט אחד. אחד המשפטים היותר מעצבנים שלו היה: "מה שלא לומדים דרך הראש לומדים דרך הרגליים". מעצבן המשפט הזה ככל שיהיה, הוא לרוב נכון. לרוב.  אני אפילו חושבת שברוב המקרים הדרך הכי טובה ללמוד משהו היא להתנסות בעצמך, אבל לא בכל המקרים.
אחיו של בעלי, צעיר ממני ביותר מ15 שנה. אני לא חושבת שהוא אפילו זוכר את השיחה שהיתה לי איתו בפעם הראשונה שראיתי אותו מעשן. הייתי המומה כמובן שאותו ילד שהכרתי מאז שהיה בן 9 יושב לידי בגינה ומעשן.
שאלתי אותו: "כמה אנשים מעשנים אתה מכיר שרוצים להפסיק לעשן או שמתחרטים שבכלל התחילו?" "כולם" הוא ענה לי.
"אז מה דעתך להיות הראשון שלומד מניסיונם של אחרים בלי להתנסות בעצמך בדבר שבטוח תתחרט עליו?" הוא חייך אלי והמשיך לעשן. הוא מעשן עד היום.

לצערך, הסיטואציה שאת מתארת אינה עונה לקריטריונים של ללמוד מניסיון דרך הרגליים. במקרה שלך, עדיף לא להתחיל לעשן. עלייך ללמוד מנסיונם של אחרים אם את רוצה לשמר את מערכת היחסים הנעימה והטובה שיש לך עם בעלך.
אי אפשר להיות עם הגבר שנדלקת עליו "רק קצת", זה לא עובד ככה. כולנו רוצים רק "קצת". גם אני רוצה לאכול מעוגת השוקולד בתנור "רק קצת" בלי שיהיו עלי קצת קילוגרמים עודפים. אי אפשר.
את תסלחי לי על הקלישאה, אבל אי אפשר לאכול מהעוגה ולהשאיר אותה שלמה.

אפשר לשמוע במייל שלך כמה מערכת היחסים שלך עם בעלך חשובה לך ואי שם קול ההגיון מצליח להשמיע את קולו החלוש מבעד לזעקות התשוקה. בעצמך תארת את ההתאהבות הזו כשייכת לתקופת התיכון ואת צודקת, כי חלק מלהיות אדם מבוגר זה לדעת איך להתנהג ומה את באמת רוצה. כתבת את זה בעצמך, אני יכולה רק לאשר שלדעתי את צודקת. את אולי לא רואה את זה כרגע. כל מה שאת רואה זה גבר שונה מבעלך, גבר שאמרת שאת לא ממש מכירה ולכן כנראה, אין לו מגרעות. הוא לא נוחר לידך ולא משאיר שערות קטנות מהגילוח בכיור ולא שוכח כל בוקר להוריד את הזבל. הוא מושלם כמו כל האנשים הנמצאים בפנטזיות שלנו וכמו כל פנטזיה, הוא רחוק מהמציאות.
אני ממליצה לך להתרחק פיזית מאותו גבר חדש אליו את נמשכת. מציעה לך להתמקד שוב בבעלך, גם אם זה לא נעשה בהתחלה מתוך תשוקה רבה, להגיד לו כמה את אוהבת אותו ואיזה תכונות את אוהבת ומעריכה אצלו. ממליצה לך לדבר איתו, כששני הראשים של שניכם מונחים על הכר ולשאול אותו אם הוא זוכר את הפעם הראשונה שנפגשתם או איך הוא הרגיש בלידה של הילדים או כל זיכרון אחר שיזכיר את כל מה שיש לכם ביחד.
תחשבי איך לשמח אותו, או תכיני משהו נחמד בשבילו יחד עם הילדים. אני מבטיחה לך, הזמן יעשה את שלו ולא תביני מי היתה האישה הזו שהרגישה מאוהבת במישהו שהיא בקושי מכירה.
בהצלחה.
יפעת."

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...