יום שני, 13 באוגוסט 2012

גן פרטי.

הי.
זה אחד הפוסטים שצריך ללכת להכין קפה.
לפני שבוע בערך, ביקשתי לראיין הורים לילדים שהולכים לגן פרטי. הכוונה לא היתה להשוות בין גן עירוני לפרטי אלא דווקא להתמקד בגיל הילדים. מי שרוצה לשלוח את הילד שלו לגן לפני שמלאו לו שלוש שנים, יכול לעשות זאת, נכון להיום, רק במסגרת פרטית.
הבן השלישי שלי בן שנה ושבעה חודשים כרגע. אני מאוד מאוד מ-אוד מתלבטת מתי יהיה נכון לשלוח אותו לגן, אם בכלל.
אני רוצה שילך לגן, בעיקר, כי הוא נמצא בשלב התפתחותי המצריך הרבה ממני, הוא זקוק להרבה אינטראקציה, הרבה משחק, ואני מתקרבת לקצה גבול היכולת שלי במציאת אנרגיות המתאימות לצרכים שלו.
שנית, אני רוצה להשקיע יותר זמן בכתיבה, יותר זמן בעבודה במרפאה של בעלי, ןיותר זמן באופן כללי.
אבל זה, פחות דחוף לי, הזמן. זמן תמיד יהיה אני לא דואגת.
אני יודעת מנסיון שכדי שחוויה חדשה תהיה נעימה ויעילה לאדם/ילד, היא צריכה להיות הדרגתית. לא סתם ילדים בוכים כשמכניסים אותם לגן. רובנו מקבלים את התופעה כחלק טבעי מההליכה לגן אבל זה לא טבעי, זה לא נכון. ילד לא אמור (אבולוציונית לפחות), להתנתק מההורה שלו בצורה כל כך פתאומית- מגיע האחד בספטמבר ושלום ביי ביי, פה אתה הולך לבלות מהבוקר עד אחר הצהריים. יש ילדים שמתרגלים להכל, יום יומיים קשה להם, ובשלישי הם כבר מנהלים את הגן. הילדים שלי לא כאלה. ככל שהסיטואציה יותר פתאומית ופחות הדרגתית, הם מוצפים ונסגרים ואומללים למדי.
אני החלטתי, או יותר נכון אני עוקבת אחרי הדרך בה גידלו אותי, לעמוד לרשותו של הילד בגיל בו הוא זקוק לי מבחינה אובייקטיבית התפתחותית. לא גידלו אותי בשיטת "זרוק למים" ואני לא אגדל כך את ילדיי. אני לא רואה זאת כהקרבה של חיי כמו שגם אימי לא ראתה זאת כך. אמא שלי אומנם מורה במקצועה אבל מעולם לא פתחתי דלת עם מפתח לבית ריק והיא תמיד היתה שם בשבילנו. הידיעה הזו, שיש מי שישלוף אותי מסיטואציה שגדולה עלי, תמיד עזרה לי להתמודד יותר בקלות.
אבל אני סוטה מן הנושא.
אז כן, יש דברים שאני רוצה לעשות בעצמי, אבל לא על חשבון הבן שלי. אני לא ממהרת. כשהוא יכנס לגן זה יעשה בהדרגה, אני אבוא איתו לגן ונהיה שם ביחד עד שארגיש שהוא מצליח להכיל את כל מה שהוא רואה וחווה. עד שהוא יבין ממקום בטוח מי נגד מי. אני מתארת לעצמי שזה יערוך שבוע לפחות, שעה-שעתיים כל פעם, והביתה. לאחר מכן אשאיר אותו לבד לשעה שעתיים עד שאראה שהוא מסוגל לעמוד ביותר מזה. ואם לא, אז לא.
אני חושבת שילד כן צריך לצאת ממסגרת הבית אבל עד לרמה שהוא מפיק מאותה יציאה תועלת. אם היא מלחיצה אותו מידי, אם היא מציפה אותו מידי, אם אין מי שידריך אותו כיצד להתמודד עם מה שהוא חווה, הרי שהנזק רב על התועלת.
אני רוצה לדעת שכאשר אני נותנת נשיקה והולכת, שהוא לא רק "ישרוד" בגן, אלא יהנה וילמד שם.
כפי שאתם ודאי שמים לב, אני לא מתייחסת לטענה ש"חייבים" לשים ילד בגן, כי "חייבים" לצאת לעבודה. מאחר ואני לא חושבת ש"חייבים" שום דבר.
לא משנה מה המצב הכלכלי, עדיין כל אחד יכול לבחור איך נכון למשפחתו להתנהג. גם להביא ילדים לעולם זו בחירה, בחירה שיודעים מראש שתעמיס כלכלית על הזוג ועדיין כולנו בחרנו לעמוד בעומס.
אין זה אומר חלילה שיש לי ביקורת כלפי אימהות ששמות את ילדיהן בגן בגיל מאוד צעיר, לא כל אחת רוצה או מסוגלת להשאר בבית עם תינוק. זה חבל לדעתי מבחינת הילד אבל עדיף על אמא הנמצאת במקום שהיא לא מסוגלת להמצא בו.  הרבה אנשים מתייחסים לחוסר היכולת הכלכלית להשאר בבית כאילו זה גורל קבוע מראש שעל כל אדם לקבל.
אני מאוד מאמינה שאדם לא צריך רק לקבל את גורלו, אלא גם לבחור אותו.
זו כמובן דעתי האישית, הדרך שמתאימה לי וברור לי לחלוטין שהיא לא בהכרח ה"נכונה".

אני רוצה להכיר לכם שתי נשים, שתיהן אימהות לשני ילדים, שתיהן עובדות.

צאלה, אמא לשני בנים: יונתן בן 5 ועומר בן 3.

רוית אמא לשניים: דרור בן 3 ומיקה בת 10 חודשים.



שאלה: האם שני הילדים הלכו/הולכים לגן פרטי? מאיזה גיל?
 רוית:  דרור התחיל מגיל 9.5 חודשים (לפני כן היה איתי ועם מטפלת) בגן פרטי גרוע, והמשיך השנה בגן מעולה גם הוא פרטי. מיקה תתחיל באותו הגן.(תהיה בת 10.5 חודשים.)
צאלה: יונתן היה בבית עם מטפלת עד גיל שנתיים ואז התחיל ללכת לגן; עומר הלך לגן מגיל שנה ו-8 חודשים (אחרי שהיה עם מטפלת)

שאלה: למה דווקא בגיל הזה?
רוית: בשני המקרים - חייבת לחזור לעבודה.
צאלה: יונתן נשלח לגן כשעומר נולד והמטפלת עברה אליו. עומר נשלח לגן כי שמתי לב שהוא מאוד נהנה להיות שם בכל יום כשבאנו לקחת את יונתן.

שאלה: איך בחרתן את הגן אליו ילכו הילדים?
רוית: המלצה של מכרה מאוד פדנטית.
צאלה: בהתחלה יונתן היה בגן שאני בחרתי אבל לא הסתגל. כעבור שבועיים אמא של מיכה המליצה לעבור לגן שהיא ראתה ושהתגלה כמוצלח: נקי יותר, מאורגן, עם יותר נשות צוות.
את הגן הנוכחי בחרתי מתוך פחות גנים, כי כבר אין המון גנים פרטיים לגיל 4. המבנה היה נחמד ומרווח ולא כ"כ כמו דירה מוסבת, כמו שאר הגנים. מצא חן בעיני שיש גנן ולא גננת כי יונתן מסתדר טוב יותר עם גברים אבל זה התגלה כלא רלוונטי. גם את עומר רשמנו לשם בשביל הנוחות וכי הצוות בגן הקודם התחלף כולו אז במילא לא הייתה סיבה להשאיר אותו שם. הם באותו מבנה אבל לא באותה קבוצה. עומר יעבור בשנה הבאה לגדולים באותו גן ויונתן יתחיל ללמוד בבי"ס מונטסורי.


שאלה: מה הדבר הכי חשוב לך בגן?
רוית: קשובים לילדים, משלימים את החינוך מהבית, חום ואהבה.
צאלה: חשוב שאנשי הצוות יראו בסדר ושהמקום יהיה נקי ומרווח, אבל בעיקר חשוב שיהיה יחס מספרי נמוך בין הילדים לאנשי הצוות.

שאלה: כמה ילדים יש עם הילד בקבוצה?
רוית: הגן כולו היה 30 ילדים עם 6 אנשי צוות ובקבוצות משתנות. לא היתה קבוצה קבועה.
צאלה: בקבוצה של יונתן יש כ-30 ילדים (גנן ו-3 מטפלות) ובקבוצה של עומר 25 (גננת ו-3 מטפלות)

שאלה: איך היתה ההסתגלות לגן? כמה נשארת איתו לפני שנשאר שם לבד?
רוית: הסתגלות מהירה ביותר אחרי יום התבקשתי ללכת לדרכי.
צאלה: ההסתגלות של יונתן הייתה קשה וארכה זמן. הוא בכה כשנשאר לבד. לעומר היה קל יותר. נתתי בערך שבועיים. עדיין, הבקרים היו קשים. לבעלי היה טקס פרידה בבוקר גם השנה (הוא זה ששם אותם בגן).

שאלה: במידה ולא היה שיקול כלכלי, האם גם אז הילדים היו הולכים לגן בגיל הזה?
רוית: כן, אני לא רואה את עצמי מעשירה את עולמם או מטפלת הבם בסבלנות כמו גננת מקצועית.

צאלה: המשכורת שלי לא כזו מרשימה. אני אוהבת לעבוד ולהשאר בבית עם הילדים בכלל לא עמד על הפרק. גן פרטי היה זול יותר ממטפלת אז מבחינה זו הייתה הקלה כששניהם היו בגן.

שאלה: כמה שעות הילד בגן ביום?
רוית: 8, 9 שעות.
צאלה: מ-7:30 בערך, עד 16:30

שאלה: האם לדעתך יש שינוי בהתנהגות הילד בעקבות הכניסה לגן?
רוית: השפה שלו התעשרה (בעיקר לטוב, אבל גם לרעה...) בגלל שהוא נכנס בגיל צעיר לא היה ממש שינוי.
צאלה: כשיונתן נכנס לגן הוא היה בן שנתיים. מובן שיש שינוי בהתנהגות. אני לא יכולה לבודד את הרכיב של הגן. אני רואה את התרומה שיש בחוגי ההעשרה בגן (עוד רכיב חשוב שלפיו בחנתי גנים ושכחתי לציין), ועד כמה הוא לומד לשחק עם אחרים וגם להתנסות במשחקים חדשים. גם עומר לומד הרבה דברים חדשים בגן, ונהנה ללכת לשם בבוקר.

שאלה: האם את לא חושבת שלהיות ללא המשפחה בחלל יחסית קטן לא מעט שעות, יכול להיות קשה לילד?
רוית: הגן ענקי: יש 2 חדרים, יש חצר ענקית (כמו בקיבוץ של פעם). אני לא מתייחסת לחלל כבעייתי. אני בטוחה שדרור היה מאושר להיות איתי כל היום. אני לא יודעת עד כמה אני הייתי טובה לו. מיטבי נמדד בשעות מצומצמות לפחות בגיל הזה.
צאלה: אם זה בית מול גן, אז בכלל לא הייתה התלבטות. אני לא הייתי נשארת איתם וגם ליכולת של מטפלת יש גבול.
הם יוצאים לחצר ועוברים לחדר האוכל ואז עוברים לחדר אחר כדי לנוח... אז זה לא נראה לי רע בכלל. הם מתרוצצים הרבה יותר משהיו מתרוצצים עם המטפלת, שלא לדבר עליי.


שאלה: מה ה-חיסרון בללכת לגן בגיל הזה?
רוית: שהוא צריך להתחרות על תשומת לב עם עוד ילדים.
צאלה: יונתן מאוד סבל כי הכריחו אותו לישון בצהריים עד שהגענו איתם להסכם לפיו הוא צריך לשכב עם כולם אבל לקום מתי שבא לו. עומר מסתדר נהדר. לא הייתי משאירה אותם בבית בגיל כזה.

שאלה: מה לדעתך ה-יתרון?
רוית: הוא ממש לומד איך להתמודד עם דברים. זה שיעור מאוד ארוך שאני לא חושבת שהייתי יכולה ללמד אותו.
צאלה:
שהות עם ילדים בגילם, הזדמנות לשחק ולפתח כישורים חברתיים
נכון שאת יונתן זה פחות עניין בגיל שנתיים אבל עומר כבר היה מוכן בגיל הזה

שאלה: באיזה גיל את הלכת לגן כילדה בפעם הראשונה?
רוית: אני הלכתי בגיל 4.
צאלה: אני הלכתי לגן בגיל 3 ועד אז הייתי בבית עם מטפלת.
אשמח מאוד לשמוע את דעתכן בנושא. איזה נושאים העסיקו אותכן לפני שהכנסתן את הילדים לגן?
אפשר לכתוב פה בתגובות, אפשר בעמוד הפייסבוק.

מי שרוצה יכול לקרוא את הפוסט הראשון בסדרת "לקראת שנת הלימודים" העוסק בחינוך ביתי.







אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...