יום ראשון, 29 ביולי 2012

איך הם עושים את זה?

אז בעלי ואני נסענו בסוף השבוע לארץ אחרת.
בסך הכל שעה וקצת נסיעה מחיפה, לארץ תל אביב.
בחרנו לחגוג שם את יום נישואינו העשירי, ראשית, מפני שהילדים תוכננו להשאר אצל סבא וסבתא הגרים בעיר וזה היה מאוד נוח לוגיסטית, ושנית כי אני כבר המון המון ה-מון זמן רוצה ללכת לאכול במסעדה של רושפלד, "הרברט סמואל".
אני קוראת לו רושפלד כי הוא חבר שלי. (בחבר שלי אני כמובן מתכוונת שהוא היה אדיב מספיק לאשר לי חברות בפייסבוק למרות שהוא לא מכיר אותי).
מכל אנשי הבישול בטלויזיה, הוא החביב עלי ביותר. אני אוהבת את הדרך שהוא מתאר ומדבר על אוכל, הוא הגיוני לי.
עניין אותי לטעום אוכל של יקה מובהק, תמיד מצחיק אותי לשמוע אותו מדבר, עם טעויות קטנטנות בעברית כמו של אנשים גלותיים שני דורות אחורה. למשל הוא מבטא את המילה "אחת", כשהיא מנוקדת עם סגול, במקום פתח.
אז הלכנו.
המנות היו טעימות כמו שהן עלו.
האוכל היה מצוין. פנטסטי. אני לא זוכרת מתי היתה הפעם האחרונה שאוכל היה לי כל כך טעים. בלחם שהוגש לנו, היו אגוזים ותאנים. תאנים! מדהים מדהים. אכלנו סלט עגבניות בטעם גן עדן ואספרגוס בתיבול שגרם לנו לריב על כל ביס. "איך הוא עושה את זה?" שאלתי את בעלי אחרי כל טעימה חדשה. "זה כל כל טעים לי, כל ביס כל כך מדויק, קולע בול. הגדלים של המנות היו בול, יותר מזה, הייתי מתעייפת מהטעם, פחות מזה, היינו נשארים רעבים." אכלנו קנלוני עגל עם מנגולד  ורביולי דלעת, מעלפים.
"אולי ננסה להכין את זה בבית?" הצעתי לבעלי. הסתכלנו אחד על השניה ומיד פרצנו בצחוק. את זה אי אפשר להכין בבית, המנות האלה דורשות יד מאומנת וראש מאומן עוד יותר.

אז אם יש לכם סיבה למסיבה (או אם יש לכם תקציב יותר מכובד משלנו, לא חייבים סיבה) ואתם יודעים להתענג ולהעריך אוכל טוב, אני ממש ממליצה על הרברט סמואל, עמדה בכל הציפיות שלי.

כצפוי, לא יצאנו הרבה מהמלון, הרי באנו לנוח את מנוחת הלוחם.
 בין השאר צפינו בטקס פתיחת האולימפידה ובחלק מתחרות התעמלות קרקע גברים תוך כדי אכילת גלידה משובחת במיטה.
הספורטאים הפגינו ביצועים מדהימים, איזו שליטה בגוף, התמלאתי קנאה.
"האני הו מביהה הך הם הושים את ז'ה!" אמרתי לבעלי בפה מלא גלידה.
"מה??" הוא שאל.
בלעתי.
"אני לא מבינה איך הם עושים את זה!"
בעלי הסתכל עלי במבט של "בטח לא בלשבת מול הטלויזיה עם קונטיינר של גלידה".
"אולי נצא לריצה בחוף?" הצעתי מלאת השראה מצפייה בספורטאים.
שנינו הסתכלנו אחד על השניה ומיד התפקענו מצחוק, השפריצה לי קצת גלידה מהפה.
לאולימפידה כבר לא נגיע, וזה בסדר גמור. לפעמים ההנאה טמונה לא במימוש עצמי, אלא בלחוות את אלה שמימשו את עצמם באופן המרשים ביותר.








3 תגובות:

  1. מצטרפת להמלצה על הרברט סמואל!

    השבמחק
  2. לאחרונה אני מסתובבת בעמק ואומרת לאנשים שדבר נורא קורא אצלנו בשכונה. במכולת שמו מקרר שכולו מלא בגלידות בן אנד ג'ריס בכחמש מאות טעמים וזה נוראאא. נוראאא. וכל מי ששומע את זה מהנהן במבט שהוא גם מבין וגם מזדעזע ואומר: באמת נורא.

    השבמחק
  3. העיקר - מי ניצח ברמי ? :)

    השבמחק

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...