יום שבת, 21 ביולי 2012

מחוץ לקופסה.

קודם כל לכו להכין קפה. בלי קפה זה לא ילך.
לכו לכו, אני אחכה עד שתחזרו.
חזרתם? נתחיל.
מי שכבר מכיר אותי, יודע שנושא החינוך הביתי מאוד מעניין ומסקרן אותי ושאני מסתובבת סביבו במחשבות שלי לא מעט. מי שחדש פה, ואין לו מושג על מה אני מדברת, אצרף קישורים רלוונטים בסוף הפוסט.

לקראת שנת הלימודים, אני רוצה להציג בפניכן נשים מדהימות אותן אני מעריכה מאוד מאוד (דמיינו עוד מיליון "מאוד"). נשים החושבות קצת אחרת, מחוץ לקופסה, למען האמת הן פשוט העיפו מעליהן את הקופסה. הן מחנכות את הילדים שלהן בבית.
למי שמעולם לא חשב על האופציה הזו, למי שזה נשמע הזוי, למי שמפחד או נתרע מכל דבר ש"לא כמו כולם", מוזמן לקרוא את סדרת הראיונות איתן ולהביע את דעתו בנושא בסיום הקריאה, כמובן לאחר שהקדיש לנושא קצת מחשבה.
לפני שנתחיל גילוי נאות- ילדיי אינם חלק מקהילת החינוך הביתי, בשלב זה. אסביר מדוע, בסוף הסידרה.

אשת החיל הראשונה אותה אציג בפניכם, היא רוני. אם לארבעה ילדים 11, 9, 6, 3 וחצי. בשנה האחרונה נדדה עם משפחתה לארה"ב.

1. אני:" עם איזה ילד התחלתם חינוך ביתי ובן כמה הוא היה?"
    רוני:" הילדות שלנו היו במסגרות עד שנולד הקטן. כשהוא נולד, הבכורה שלנו   היתה בכיתה ב', השניה בגן חובה, והשלישית במשפחתון. כבר באמצע השנה היה לנו ברור שאי אפשר להמשיך במתכונת הנוכחית וזה היה השלב בו התחלנו לחפש אלטרנטיבות לחינוך הציבורי, וכך הגענו לרעיון של החינוך הביתי."

2. אני:"האם כל הילדים לומדים בבית?"
   רוני:"הילדות הורשו לסיים את שנת הלימודים במסגרות שלהן, וכולן יצאו ביחד לחינוך הביתי. עד היום, כולם לומדים בבית."

3. אני:"מה הביא אותכם לחשוב על האפשרות הזו? מה היה הקש ששבר את גב הגמל וגרם לכם להחליט סופית?"
    רוני:" כאמור, בנותינו היו במסגרות. את השלישית הכנסנו רק כמה חודשים קודם לכן (כשהיתה בת שנתיים ורבע) וגם זה ממש לא בלב שלם. שתי הגדולות היו כבר בגן חובה ובכיתה ב', ואפשר להגיד שהיינו מאוד מאוד לא מרוצים - בלשון המעטה - ממה שראינו שקורה במערכת החינוך. בתור התחלה, ראינו כיצד בכורתנו הולכת ונובלת ככל שחולפים החודשים. היא נכנסה לכיתה א' חדורת רצון ללמוד, שמחה ואהבה למה שעומד לפניה. כבר באמצע אותה השנה היא החלה להכריז שהיא לא אוהבת את ביה"ס, שהיא שונאת ללמוד, שונאת חשבון, ועוד כהנה פנינים נפלאות. היה ברור לנו שהיא לא באמת שונאת ללמוד - היא פשוט שונאת ללמוד באופן שבו עושים זאת בביה"ס. היא איבדה את חדוות הגילוי וחקר העולם, וזה חרה לנו. הבנו שאופן הלימוד בביה"ס, ליד שולחן עם עוד 30 ילדים ומורה אחת שבקושי משתלטת, פשוט לא מתאים לא לנו ולא לילדה שלנו. במקביל עברה על בתנו השניה שנה לא נעימה כל כך בגן חובה. היתה לה גננת פדגוגית מידי, שבקושי אפשרה לילדים לשחק ושלחה איתם הביתה שעורי בית. אנחנו הרגשנו שזה פשוט לא מתאים לילדים בני חמש. בגן חובה צריך לשחק, וגם הרבה מעבר לכך. נוסיף על זה את תרבות הילדים הקלוקלת שילדינו נחשפו אליה, ושהרגשנו שהולכת ומחריבה לנו את הבנות. לא רצינו שאותו הדבר ימשיך לקרות, רצינו לעצור את הרכבת, לרדת ממנה כמה שיותר מהר, ולארגן לעצמנו רכבת חדשה שבה *אנחנו* נהגי הקטר. כשהגענו להחלטה שהילדות לא ממשיכות במסגרת הציבורית, התחלנו לחפש אלטרנטיבות, בהתחלה במסגרות פרטיות שונות, וכך גם הגענו למידע אודות החינוך הביתי. אפשר לומר שברגע שנחשפנו לרעיון והיינו פתוחים אליו - האסימון פשוט נפל. וכשהאסימון נופל אז אין ברירה.... קפצנו ראש למים והתחלנו לשחות."

4. אני:" האם את ובעלך הייתם תמימי דעים לגבי ההחלטה?"
    רוני: " בהחלט כן - שנינו הגענו למסקנה הזאת בכוחות משותפים ובתמימות דעים. אמנם לא תמיד היינו (ועדיין אנחנו לא תמיד) אחידים בדעתנו כיצד ראוי לעשות זאת, אבל הרעיון הכללי קסם לשנינו והחלטנו לתת לזה לפחות את הכבוד הראוי ולנסות."

5. אני: איך הכנתם את עצמכם למעבר לימוד בבית? איזו עבודת הכנה עשיתם?"
    רוני: "בהתחלה התעמקתי בעיקר בנושא החברתי: היה לי ברור שלימוד יהיה, כך או כך, לא משנה באיזו דרך בדיוק נבחר. לא ממש דאגתי מהנושא הזה, אבל היה לי חשוב ליצור קשר עם משפחות חינוך ביתי שכבר הכרתי, לשוחח עם האמהות ולשמוע על אורח החיים שלהם, ולהכיר משפחות מהאיזור שלנו. היה לי חשוב שתהיה לנו קהילה תומכת, ושתהיה לי ולילדים הזדמנות לחיי חברה כמו שאנחנו אוהבים, כלומר - הרבה! לשמחתנו יצא לנו להכיר אנשים מדהימים ומקבלים ומחבקים, שעזרו לנו לעשות את המעבר בצורה החלקה ביותר שיש. בנוסף, היה לי חשוב לעשות את המעבר "כמו שצריך" מבחינה חוקית, ולכן התעמקתי לא מעט בהכנת תכנית שהגשתי למשרד החינוך ולקב"סית (קצינת ביקור סדיר, דהיינו, עובדת סוציאלית) של המועצה. בישראל יש חובת דיווח על חינוך ביתי מגיל חינוך חובה, ויש לקבל על כך אישור מידי שנה או שנתיים."

6. אני :" מהי גישת החינוך הביתי שלכם? האם אתם עובדים עפ"י תוכנית לימוד מסוימת או אנסקולינג?" (מי שלא יודע, אנסקולינג (unschooling) זו גישה הדוגלת בכך שתחומי העניין של הילד מובילים את הלימוד ולא מערכת מובנת ומסודרת)
 רוני:" הגישה שלנו היא מאוד אנסקולרית במהותה. אנחנו מאמינים שהילדים לומדים הכי נכון והכי טוב כאשר הלימוד מגיע מהם, מהעניין האישי שלהם והרצון שלהם. זה לא אומר שאני יושבת בחיבוק ידיים כל היום ומחכה לשאלות שלהם... חלק מהזמן זה מה שאני עושה, אך חלק ניכר מהזמן שלי מוקדש לאמרגנות נרחבת וחיפוש מקורות שונים ומעניינים ללימוד, לחשיפת הילדים לנושאים שונים. זה יכול להיות ע"י כך שאזום טיול למקום מעניין שבו הם יכולים ללמוד על ההיסטוריה והגיאוגרפיה של האתר, או סיור לימודי, מוזיאון, הצגות, קונצרטים, חוגים מעניינים, ספרים בנושאים שונים ומגוונים, וכן הלאה. כשמשהו מכל אלה תופס את תשומת לבו של אחד הילדים, אותו הילד ימשיך לחקור ולשאול ולדרוש לדעת יותר על אותו נושא. מטבע הדברים כל ילד מתעניין בנושאים אחרים, וכל אחד אוהב ללמוד ולחקור בדרכו המיוחדת. הוצאנו אותם מהמסגרות כדי שהם לא יצטרכו להתאים את עצמם לקופסה הכללית, או לשבלונה אחת ויחידה, ואנחנו לא רואים לנכון לארגן להם שבלונה גם בבית...

7. אני:" איך נראה יום לימודים טיפוסי?"
 רוני: "קצת קשה לי לענות על השאלה הזאת, כי אין אצלנו "יום לימודים" והאמת שגם אין "יום טיפוסי". כל יום נראה אחרת. יש לנו תכנית שבועית די קבועה במהלך השנה (עכשיו בקיץ זה שונה כמובן), כך שבכל יום אנחנו יודעים מה אנחנו עושים היום. בין אם זה "יום קו-אופ חוגים" שאנחנו ההורים מארגנים לילדים ונפגשים ביום קבוע כל שבוע, או מפגש חינוך ביתי עם משפחות אחרות, טיול, סיור לימודי, או יום בית רגוע. אבל בכל יום נתון, הילדים מגלים דברים חדשים ואני לעולם לא יכולה לדעת מה יוביל אותם למה, מה יעניין אותם היום, או מה הם יבחרו לעשות. הבנות הגדולות שלי קוראות המון ספרים, הן תולעים לא קטנות... חלק ניכר מיומן מוקדש לקריאה. הקטנים יותר עסוקים במשחק וגילוי פיזי. אנחנו מבלים הרבה בחוץ, בטבע. כשאנחנו בבית, מלבד הקריאה האינטנסיבית אנחנו אוהבים לטייל עם הכלבלב שלנו, וללכת לבקר את השכנים שלנו שיש להם סוס, עזים, ותרנגולות. ממש פינת ליטוף שכונתית :-) לפעמים הילדים משחקים במשחקי מחשב שונים - אני משתדלת להלהיב אותם עם משחקים שיהיו יותר "לימודיים" אבל גם מהנים, ולהגביל זמן משחק עם משחקי "שטות". אנחנו אוהבים ליצור ולעבוד עם הידיים ולכן יש אצלנו הרבה עבודה אמנותית עם חומרים שונים, בין אם בעזרתי או בהנחייתי, ובין אם באופן עצמאי של הילדים לבד. אני משתדלת לציין חגים ומועדים מיוחדים ולדבר עליהם עם הילדים, לבשל מאכלים מיוחדים או ליצור יצירות מיוחדות לאותו המועד. בגדול אנחנו זורמים - אם עולה נושא שמעניין מישהו אנחנו חוקרים עליו, מחפשים עליו, קוראים ומנסים להרחיב בו."

8. אני:" האם בעלך לוקח חלק פעיל כמחנך של הילדים?"
    רוני: " בעלי עובד במשך רוב שעות היום. הוא עובד עבודה פיזית ולכן גם אם יומו נגמר מוקדם, הוא לרוב מותש וחייב לנוח כשהוא חוזר הביתה. רוב העבודה עם הילדים מוטלת עלי, ואני אחראית באופן כמעט בלעדי לכל מה שאנחנו עושים בבית ומחוץ לבית. עם זאת, הוא מאוד מודע לכך שהילדים לומדים מכל מפגש ותקרית, והוא אוהב מאוד לגלות איתם ביחד וללמד ולספר להם דברים מעניינים שירחיבו את האופקים שלהם ואת הידע הכללי שלהם."

9.אני: "מה תדירות מפגש עם משפחות חינוך ביתי אחרות?"
   רוני :" תדירות מפגש עם משפחות חנ"ב אחרות היא גבוהה - בימים כתיקונם אנחנו נפגשים כמה פעמים בשבוע. אנחנו נפגשים גם עם חברים שאינם בחינוך ביתי, אחרי שהם חוזרים מהגן או מביה"ס, וכמובן עם שכנינו הנחמדים במהלך טיולינו והיציאות לגן השעשועים. כמעט ולא עובר יום שבו אנחנו לא מתראים עם אנשים מחוץ לחיק המשפחה."

10. אני:" האם מתגנב לעיתים החשש שהם לא "לומדים מספיק" ?"
      רוני:" כן, מידי פעם מתגנב החשש. במיוחד שאנחנו לא מלמדים לפי תכנית מסודרת, והלימוד הוא אישי לפי הקצב והעניין של כל ילד, לפעמים מתגנבות להן מחשבות על מה הילד "אמור" לדעת כבר בגיל הזה, והשוואות עם בני גילם. ואז אנחנו מגלים שבעצם, יש תחומים שהילדים שלנו עולים בהם על אחרים, ותחומים בהם אחרים עולים עליהם, ושבעצם מלכתחילה רצינו לצאת מהשבלונה, אז מה זה בכלל משנה מה ילד אחר יודע? זה לא רלוונטי לילדים שלי, כי הם ילדים אחרים. וכשאנחנו נזכרים באלטרנטיבה (כלומר, בביה"ס) אנחנו יודעים בבירור שזה לא המקום עבור ילדינו. אני חושבת שזה טבעי לחשוב ולשקול מחדש בכל פעם את הבחירה שלנו. גם אם אנחנו שלמים איתה במאת האחוזים. אני חושבת שקשה להוציא את המסגרתיות מהמחשבות שלנו, כי ככה אנחנו גדלנו והתרגלנו כל חיינו. אנחנו בעצם עושים כאן משהו שמנוגד למה שרוב החברה עושה, ולמה שחונכנו לחשוב ש"צריך". אז כן, המחשבות מתגנבות, הולכות ובאות, ובתוך כל זה אנחנו מתחזקים בדרכנו :-) שימשיכו לבוא, המחשבות. הן לא מפחידות אותנו! הן רק מלמדות אותנו יותר ועוזרות לנו להבין יותר איך כדאי להמשיך, ומזכירות לנו כל פעם מחדש למה אנחנו עושים את מה שאנחנו עושים."

11. אני :"האם נראה לכם (לך ולבעלך) שתתמידו עד סיום "תיכון"/ תחילת אוניברסיטה? מה תעשו אם ילד יבקש ללמוד במערכת החינוך הפורמלית?"
      רוני:"קשה לדעת מה ילד יום. אנחנו חושבים שאנחנו רוצים להמשיך בדרכנו ובאורח חיינו הנוכחי עד שהילדים יגדלו, אבל אנחנו משתדלים להשאר פתוחים לכל האפשרויות. כרגע הילדים שלנו עוד לא בגיל שהם יכולים לבחור לעצמם איך הם יתחנכו, מה גם שהם מאוד אוהבים את החינוך הביתי ואינם רוצים ללכת לביה"ס כלל וכלל. אבל בשלב יותר מאוחר, ייתכן שהם ירצו להתנסות שוב במסגרת לימודית זו או אחרת, ואם אנחנו נרגיש שהם מספיק בוגרים כדי לקבל החלטה כזאת, ושהסיבות לכך אינן יכולות להיות מסופקות ע"י אורח חיינו, אני מתארת לעצמי שנאפשר להם להתנסות בכך. אני מכירה ילדים בחינוך ביתי שהגיעו לגיל בגרות ו"סיימו תיכון" והלכו לאוניברסיטה. אחרים לומדים באוניברסיטה הפתוחה (לבתי חברה שהתחילה לימודים באוניברסיטה הפתוחה בגיל 14, ועושה שם חיל), ויש ילדים שאוניברסיטה לא מתאימה להם ושמעדיפים להמשיך את חייהם בדרכים אחרות. אנחנו פתוחים לכל - מה שהכי חשוב לנו זה שילדינו יהיו מאושרים בבחירות שלהם, ושהם ידעו שאף אחד לא מצפה מהם לדבר שהם לא רוצים לעשותו באמת. אם הם ירצו ללמוד לימודים גבוהים, הם יעשו את זה כי *הם* רוצים בזאת, ולא כי "ככה צריך" או כי ככה ציפו מהם."

12. אני:" האם המשפחה המורחבת (סבא סבתא דודים דודות) תומכים ומגבים את ההחלטה?"
      רוני:"  חלק מהמשפחה תומכים יותר, חלק תומכים פחות. כולם מאוד אוהבים את הילדים ודואגים לשלומם. מידי פעם עולה איזו שאלה או תהיה לגבי עתיד הילדים, אבל בגדול הם לא מתערבים. אני חושבת שאם זה היה תלוי בהם, הם לא היו עושים את אותה הבחירה והילדים היו הולכים לביה"ס. חלק מזה קשור לגורל הילדים שהם חרדים לו (בעינינו לא צריך להיות חרדים, אך אני יכולה להבין את החשש שלהם ומאין הוא נובע), וחלק מזה קשור לכך שהם רואים את הקושי שלנו בתוך זה (כי כמובן שיש קושי לפעמים, לא הכל זרי שושנים...) וחושבים שאם הילדים היו הולכים למסגרות, אפילו רק באופן חלקי, אז לנו (בעיקר לי) היה קל יותר."

13. אני:" כיצד זה משפיע עליכם כהורים?"
      רוני:" בעבר, ביקורת מצד בני משפחה השפיעה עלי מאוד. היה לי חשוב ביותר שיתמכו בנו, ושיבינו אותנו, ויגלו כמונו את החדווה והאושר שבדרך שלנו. עם הזמן גידלתי עור של פיל - הבנתי שחבל שאצפה לתמיכה של 100%, כי לא תהיה לי כזו. את התמיכה שלי אני שואבת ומקבלת מבן הזוג שלי, והוא ממני, וכן מהקהילה שאנחנו מקיפים את עצמנו בה - גם בחיים האמיתיים, וגם באופן וירטואלי עם משפחות חינוך ביתי אחרות. לפני שנה עברנו לארה"ב והמרחק הפיזי מהמשפחה גם הוא עוזר לנו לקחת דברים בצורה יותר פרופורציונית ופחות לקחת ללב."

14. אני:"כיצד משפיעה/עוזרת/תומכת סביבת המגורים שלכם/ הקהילה שסביבכם על היכולת שלכם והמוטיבציה לחינוך   ביתי?"
     רוני:" אין לי מילים לתאר עד כמה קהילה תומכת זה דבר חשוב עבורנו. מכיוון שחינוך ביתי זה בד"כ לא משהו שמוצאים כל יום ליד הבית, הבנו שאנחנו חייבים למצוא ולבנות לנו את הקהילה שלנו בעצמנו כי בגן השעשועים השכונתי זה לא יקרה... וזו עבודה אינסופית. צריך לעבוד על קשרים חברתיים, גם עבור הילדים וגם עבורי. אנחנו צריכים לנסוע כמעט כל יום כדי לפגוש ולהתחכך באנשי קהילת החנ"ב, ומכיוון שאין בי"ס אז אנחנו צריכים ליזום בעצמנו פעילויות וטיולים והדרכות. היום יש הרבה דרכים מגניבות ליצירת קשר, החל מקבוצות בפייסבוק וביאהו-גרופס, ועד לאתרים מיוחדים שמיועדים לאנשי החינוך הביתי שמאפשרים למצוא חברים בסביבה הקרובה למקום המגורים. בלי הקהילה התומכת הזאת היינו די אבודים, אני חושבת. החשיבות היא כמובן גם כדי לעשות דברים ביחד (הרבה יותר כיף ללכת לסיור לימודי עם קבוצה מאשר לבד, או לארגן פיאסטה לכבוד בוא האביב עם החברים ולא רק אנחנו עם עצמנו), אבל גם ובמיוחד בשביל התמיכה המורלית והידיעה שאנחנו לא לבד. שיש עוד אנשים שעוברים את אותם הדברים שאנחנו עוברים - גם רגעי האושר, וגם הקשיים. זה מאוד חשוב לדעת שבשעת קושי, כשכל העולם דואג ליידע אותנו שאם לא היינו בחינוך ביתי אז היה לנו יותר קל, יש גם אנשים שיתמכו ויתנו כתף ויעזרו לנו לעבור את המשוכה ולהמשיך הלאה בדרכנו. "

15. אני:" אם הילדים כל היום סביבך בעיקר, איך ומתי את מוצאת זמן לעצמך?"
      רוני:" תכל'ס - אין לי הרבה זמן מוגדר לעצמי. אבל ביום יום יש לא מעט רגעים שאני מוצאת את עצמי לבד ובלי שום ילד סביבי - הם מתעסקים עם עצמם, הם מאוד עצמאיים, והם יודעים לרוב למצוא לעצמם פתרונות גם בלי להעסיק אותי בדרך. אז בין לבין אני גונבת לעצמי קצת זמן מחשב, או מתיישבת עם ספר, ואם אנחנו נפגשים עם חברים אז הילדים מעסיקים זה את זה ואני מתפנה לשבת עם שאר האמהות והאבות ולנהל שיחת מבוגרים. כן, לפעמים אני מרגישה שאני צריכה קצת אוויר ואז אני בורחת לשירותים (רק לשם לא רודפים אחרי... לא שהם לא מנסים, אבל שם לפחות אפשר לנעול את הדלת!) לכמה דקות, או שאני הולכת לקניות לבד בלי אף ילד (כשאבא בבית, או כשהבכורה מתנדבת לשמור על כולם תמורת זה שאסכים שיצפו בסרט) ואז יש לי שעה שקטה של סידורים וזמן למחשבות או לשיחת טלפון רגועה בלי שרודפים אחרי. "

16. אני:" מה ה-חיסרון הגדול ביותר בחינוך ביתי לדעתך?"
      רוני:" החסרון הגדול ביותר, לפחות עבורנו, הוא הכורח בנסיעות ובתכנונים מעיקים כדי לפגוש חברים ולהיות חלק מקהילה. אם הקהילה היתה יותר קרובה, והיה אפשר פשוט לצאת מהבית ולהיות חלק ממנה בלי המסעות הכרוכים בכך כיום, זה היה מקל מאוד על חיינו."

17. אני:" מה ה-יתרון"?
      רוני:" היתרון הגדול ביותר הוא החופש. החופש להיות מי שאתה, בלי שמישהו דואג להגיד לך מי הוא חושב שאתה צריך להיות.

16. אני:" איך היתה החוויה האישית שלך כילדה בבית ספר?"
      רוני:"  חוויה אישית שלי: במשך מרבית שנותיי בביה"ס טרחו ליידע אותי שאני "לא ממצה את הפוטנציאל". זה הפך לנבואה שמגשימה את עצמה, ובאמת לא מיציתי את הפוטנציאל. לא אהבתי ללכת לביה"ס. בתיכון כמעט ודאגתי שיעיפו אותו כשצברתי 11 ציונים שליליים בחציון הראשון של כיתה י'. הצלחתי לשפר אותם לאחר מכן (הספיק לי פשוט לשבת בכיתה, לעומת שיטוטים במדרחוב ובילוי במחששה, אותם העדפתי פי עשרת מונים) אבל לא אהבתי את ביה"ס. לא הצלחתי להתחבר לקליקות החברתיות וללימודים ששעממו אותי. העדפתי לבלות את זמני בחוג נוער של החברה להגנת הטבע ולטייל, או להתנדב בנוער של המפלגה החביבה עלי, או לעבוד ולהרוויח כסף... ובאמת עשיתי את כל הדברים האלה בשנות התיכון שלי. בנס הצלחתי להוציא בגרות מלאה - אמנם בממוצע לא משהו, אבל היתה בגרות שקנתה לי כרטיס כניסה לקולג' בניו יורק אחרי הצבא. הקולג' היה משהו שרציתי בו עד מאוד, ונהניתי בו עד מאוד, ואכן גם יצאתי משם עם ציונים גבוהים וברשימת הדיקן. זה תמיד היה כך - כשרציתי, זה עבד. כשהכריחו אותי ושעממו אותי - זה לא עבד."

המשפט האחרון של רוני מסכם במשפט אחד גם את החוויה האישית שלי מהלימודים בבית הספר.

תודה רבה רבה לרוני על שיתוף הפעולה ועל ההזדמנות להכיר בחירה בצורת חינוך אחרת.
מי שרוצה יכול לקרוא פוסטים קודמים שלי בנושא חינוך:
פוסט ראשון.
פוסט שני.
פוסט שלישי

אתם מוזמנים לחוות את דעתכם בנושא. אפשר פה, אפשר בעמוד הפייסבוק.

שבוע טוב!


  









7 תגובות:

  1. תודה על הפוסט. את רוני קראתי הרבה גם בבאופן וגם בפורומים בתפוז ובהחלט מעניין פעם אחת לקרוא בצורה מסודרת את המשנה מא' ועד ת' וגם לראות את הפנים שמאחורי הכינוי.
    חינוך ביתי מעסיק אותי מאוד כבר הרבה שנים וביתר שאת מאז שהגדול שלי נכנס לגן (לא כל כך מזמן:)).
    יש שתי שאלות שמטרידות אותי בהקשר הזה והייתי שמחה לשמוע את ההייתחסויות של הורים בחינוך ביתי אליהן:
    1. איך מסתדרים מבחינה כלכלית? הרי עם כל החוגים וההסעות והפעילויות המיוחדות אני לא בטוחה שחינוך כזה עולה פחות מחינוך רגיל (נניח אחרי השנים הראשונות שבהן החינוך הוא הרבה פעמים פרטי).
    האם יש איזשהו מודל של להצליח להתפרנס תוך כדי זה? או שזה תמיד אחד (בעצם אחת) נשארת בבית ואחד שמפרנס?
    2. זה בעצם מוביל אותי לשאלה השניה שמטרידה אותי. בכל המשפחות שאני מכירה או ששמעתי עליהן בחינוך ביתי האמא היא זו שבבית עם הילדים.
    זה גם גוזר עליה תלות כלכלית, שזה קצת מפחיד,
    וגם מעביר אולי מסר לילדים שככה זה צריך להיות, כלומר הקהילה היא מאוד חשובה בחינוך ביתי אז אם הקהילה שלך היא כזאת שבה כל האמהות מחנכות בבית וכל האבות עובדים מאוד קשה בחוץ
    (כי צריך בעצם לפרנס לבד את כל המשפחה) זה לא קצת קשה להעביר לילדים מסרים פמיניסטיים?
    כפמיניסטית ששוקלת חינוך ביתי הנושא הזה מאוד מטריד אותי.

    השבמחק
  2. נעמה, בהחלט שאלות מעניינות, אשמח גם אני לשמוע תשובות ממשפחות חינוך ביתי. אשמח אם תפרסמי אותן גם בעמוד עצמו על מנת שיותר אנשים יוכלו להחשף אליהן.

    השבמחק
  3. בד״כ אחד ההורים נשאר בבית, לעיתים זה האב. בחלק ממשפחות החינוך הביתי מנסים לייצר עסק ביתי כלשהו במטרה שיספק את כל ההכנסות. ולעיתים שני ההורים עובדים. אין מודל אחד ויחיד.
    חינוך ביתי אינו בהכרח זול יותר מחינוך קונבנציונלי. לעיתים ליהפך- ויתר על כן ברוב הפעמים הפוטנציאל ההשתכרותי נפגע עקב כך שאחד ההורים לא מפרנס.
     אצלנו בבית האם עובדת על בניית עסק משלה וכן על בניית עסק בשיתוף הילדים. אנו מנסים לשלב השכלה פיננסית והשכלה עסקית פרקטית בלימוד. 

    השבמחק
  4. אני חייבת להודות שאני מאוד אמביוולנטית לגבי חינוך ביתי, אבל עצם זה שהורים עוצרים "יוצאים מהקופסה" כמו שכתבת , חושבים לבד מה הם היו רוצים בשביל הילדים שלהם ואז יוצרים את זה במו ידיהם - זה ראוי בעיני להערצה. כל הכבוד!!

    השבמחק
  5. בוקר טוב יפעת !! תודה לך ולרוני על הפוסט המרשים ומעניין. איכשהוא אני מרגישה שאני לא מתאימה לחינוך ביתי אבל אני מחפשת מסגרות תומכות יותר עבור ילדי. אשמח לקרוא עוד בנושא ...

    השבמחק
  6. בזה הרגע סיימתי לקרוא את כל הבלוג שלך מהתחלה ועד הסוף!! לקח לי כשבוע מאז שגיליתי אותו באקראי, את מצחיקה (מאוד!) ומרגשת ונבונה. תמשיכי לכתוב!

    השבמחק

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...