יום שישי, 20 ביולי 2012

מים שקטים.

"היי יפעת,
יש לי ילד בן שלוש וחצי, מאוד חכם רגיש וביישן. כולם אומרים לי שהוא צריך להיות יותר חברותי אבל הוא די נבהל מילדים אחרים. יש לך רעיונות בשבילי איך לגרום
לו להיות חברותי כמו שאר הילדים בגן?
תודה,
גלי."


הי גלי,

לא כולם יכולים להיות כמו כולם.
והם גם לא צריכים.
למרות שיכול להיות שהצורך להיות כמו כולם, הוא צורך שהטביעה בנו האבולוציה.
השוואה.
כילדה ביישנית חשתי כל הזמן את השוואה. השוואה בין הילדים לבין עצמם. השוואה שהורי השוו ביני לבין אחיי לבין ילדים אחרים. השוואה שאני השוותי ביני לבין אחרים.
תמיד ידעתי מי אני, מה אני "שווה", מעולם לא סבלתי מחוסר ביטחון עצמי.
אבל,
מי שהייתי, מעולם לא עמד בקנה אחד עם מה שהמערכת קבעה כמוצלח:

חברותי - טוב.  - מתבודד עם מעט חברים טובים - לא טוב.
תקשורתי- טוב. - ביישן- לא טוב.
יודע לדבר בביטחון מול הכיתה- טוב. - נבוך לדבר מול הכיתה - לא טוב.
רועש- טוב. - שקט- לא טוב.
מנהיג- טוב. - אדיש- לא טוב.
מתגבר בקלות- טוב. - רגיש - לא טוב.
תלמיד טוב- טוב.- תלמיד לא טוב- לא טוב.
ספורטאי- טוב. - מסורבל- לא טוב.
מבטא את עצמו-טוב. - מקשיב- טוב. אבל פחות.
יוזם- טוב. -בוחן- לא טוב.
יודע לעבוד בקבוצה- טוב. - סוליסט- לא טוב.
פתוח- טוב. - חשדן- לא טוב.
נינוח- טוב. - דרוך- לא טוב.


את מבינה את התמונה.
חוץ מסעיף אחד, אני הייתי שייכת לצד הלא טוב. ספורטאית טובה, הייתי.


אני חושבת שכל אדם שלישי או רביעי, הוא כזה "לא טוב". סתם מיני סטטיסטיקה שעשיתי בראש על פי אנשים שאני מכירה, ועדיין, החברה דוחפת ומתגמלת ומעריצה את אלה "עם המרפקים" ,אלה ש"יש להם פה", אלה ש"יאכלו אותך בלי מלח".
למה?
אין לי מושג.
אולי גם פה האבולוציה משחקת תפקיד, גורמת לנו להעדיף את מי שנראה חזק. אבל אני חושבת שהרבה אנשים שקטים, מאוד מוצלחים בדיוק בגלל אותן תכונות "לא טובות" שלהם. משום מה אני לא מצליחה לדמיין את ביל גייטס כחיית מסיבות או את ג'יי. קיי.רולינג כמלכת הכיתה.
אני חושבת שנעשה עוול לילדים האלה. שנותנים להם להרגיש "לא בסדר" למרות שהם בסדר גמור. ועוול להורים שמנסים להפוך, עקב לחץ חברתי, את הילדים שלהם למשהו שהם לא. בהחלט יש מקום לתת לילד רגיש יותר את הכלים להתמודד, אבל חבל להתרכז בעיקר בחיזוק התחומים בהם הוא חלש במקום לחזק ולעודד את התחומים בהם הוא חזק.


יש לי קרוב משפחה, שלא יאמר יותר משתי מילים במפגש חברתי ואם תשבי לידו, בחיים לא תנחשי שהוא עומד, יחד עם אחרים, בראש חברה גדולה מאוד.
יש לי גם ילד כזה. מובהק.
הוא רגיש. קשה לו להיות במסגרת חברתית הרבה שעות, הוא רוצה הביתה, לשחק בשקט בחדר. הוא נלחץ בקלות. הוא לא מבין מה מדברים אליו אם מדברים בטון לא נחמד, אם אומרים לו "נו יאללה", הוא מיד מוצף. אם יש פעילות קבוצתית, הוא יעדיף לשבת בצד ולהסתכל מה האחרים עושים.
ואני כועסת.
אני כועסת כשאומרים לו "נו יאללה" אני כועסת כשמנסים למשוך אותו ביד תוך "אבל כולם משתתפים", אני כועסת כשנותנים לו את ההרגשה שהוא לא כמו כולם, שהוא לא בסדר. אני כועסת כשאומרים לי "שצריך לזרוק אותו למים/ החיים הם ג'ונגל אי אפשר לגונן עליו כל הזמן/ הוא חייב ללמוד להסתדר".
ראשית, לא חייבים שום דבר.
שנית,יש מונח לילדים האלה, מונח אותו קבע דייויד דובס, הוא נקרא- ילדי סחלבים.
ילדים אחרים יצליחו לפרוח בכל סביבה, כמעט. הם הרבה יותר סתגלתנים.
והילדים האלה, הרגישים כמו סחלבים, יכולים לפרוח רק בתנאים מאוד מסויימים האופטימלים להם. הם רגישים לכל שינוי הכי קטן, הם יתקשו הרבה יותר להתאים את עצמם לסביבה. אם הסביבה לא דומה או זהה לסביבה לה הם זקוקים, הם ייבלו. חד וחלק.
אך בדיוק כמו סחלבים, ברגע שהתנאים הסביבתיים יתאימו להם, הם יכולים לפרוח בצורה אף יותר מרשימה מחבריהם הסתגלתנים. מאחר והם רגישים, הם רואים הכל, שמים לב להרבה יותר פרטים ודקויות מחבריהם ויכולים להגיע לראייה ותובנות מאוד מעמיקות.
לדעתי עדיף לטפח את היכולות האחרות, המיוחדות, של בנך מאשר התיסכול המתמשך בלנסות להפוך אותו להיות "כמו כולם".


למי שיש כוח להקשיב באנגלית, אני ממליצה על הקישור הזה.



6 תגובות:

  1. אני קוראת את הרשומה וחושבת לעצמי..."וואלה, מתאר מצוין את הבכור שלי, זה שאובחן כאספרגר לפני 3 וקצת שנים"...
    ואז אני מנסה להבין, מה ההבדל בעצם? האם ילדי סחלבים זה שם תואר יותר נעים לילדים עם תקשורת חברתית כמו אספרגר למשל?
    או שהבן שלי סחלב בכל המובנים אבל בנוסף יש לו גם קושי תקשורתי...
    אגב, כשאני רואה את השאלה של האמא למעלה, זה מאוד מזכיר לי את התהיות שלי בתחילת הדרך, כאלו שבסוף התגלו קצת יותר מילד סחלב...

    השבמחק
  2. הי עדיה,
    הכוונה היא לילדים עם רגישות יתר. או highly sensitive. אספרגר לרוב רגישים לגירויים אבל כמו שכתבת יש עוד מאפיינים היחודיים להם ומקסימים לא פחות :-)

    השבמחק
  3. יש ילדים עם רגישות יתר רגשית ויש את העניין של קושי בויסות חושי שגורר רגישות יתר חושית (אצל חלק מהילדים, אצל חלקם זה חיפוש חושי או תת תחושתיות, אבל הנפוץ זה רגישות היתר)...
    אכן לאספרגר נלווה לרוב כל נושא חוסר הויסות הזה...אבל הקושי הזה עומד גם בפני עצמו...
    אצלינו למשל הכל התחיל מזה, זו היתה האבחנה הראשונית ויש טיפול כדי לנסות לאזן את מערכת העצבים...לא תמיד זה עובד במיוחד אצל ילדים שיש להם "תיק נוסף" כמו אספרגר או הפרעות קשב וריכוז וכו'...
    אבל בשורה התחתונה מה שאני מנסה לומר זה שאם מדובר ב"רגישות יתר" (או חוסר איזון) של מערכת העצבים ולא רגישות רגשית אלו בעצם ילדים שכן זקוקים לטיפול כדי לאזן את המערכת...נכון שתמיד אפשר לומר שזה מה יש והם ביישנים/סחלבים וכו' ולתת להם להתפתח כמו שהם...אבל מאחורי העניין עומדת בעיה נוירולוגית שכדאי להתייחס אליה ולהבין אותה...(מעבר לכל ההתאמות וההכנות מראש שציינת)...

    השבמחק
  4. עדיה, גם "רגש" זה מערכת העצבים. אני כתבתי על אלה שהקושי הוא "בקטנה" כלומר אלה מאיתנו שלא אוהבים מפגשים חברתיים גדולים, שלא אוהבים להתבלט, שמעדיפים שיניחו להם לעשות את מה שהם אוהבים בלי להרגיש לא בסדר שהם לא נהנים בחברה או חברותיים. למקרים היותר קיצוניים שאת תארת, בהחלט יש מקום לטיפול יותר מכוון וממוקד מ"לא להציק" לילד.

    השבמחק
  5. יופי של פוסט!חכם מאוד!הלוואי ועוד אימהות יבינו זאת ויתחסו אל כל ילד כאל סחלב!יצרו סביבה ואקלים מתאימים,מאפשרים ואין ספק שהם יפרחו בהתאם.
    המשיכי לכתוב כל כך יפה וחכם,מאחלת לך הממממון קוראות וקוראים!

    השבמחק
  6. תענוג של פוסט, תענוג לקרוא.

    השבמחק

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...