יום ראשון, 8 ביולי 2012

שבע השנים הרזות.

עמדנו בתור, בעלי הילדים ואני, לגלידה.
אני אוהבת גלידה.
לא כמו שאני אוהבת שוקולד, אבל אוהבת מאוד.
לפנינו עמדה גברת. (או כמו שהבן שלי אומר, גיברת)
הגיברת לקחה את הזמן, בלי להתחשב בכלל בצניחת הסוכר שחוויתי.
"אפשר לטעום את השוקולד תפוז?" שאלה,
"בוודאי" ענה המוכר וגרף לה כפית פלסטיק בקצב של הזמן שנעצר בבעיטות בסרט "מטריקס" (נו, שטריניטי היתה קופצת לאויר והיתה עושה שפאגט בסלואו מושן? אז ככה)
והגיברת טעמה.
"לא." הגיברת כיווצה את האף בחיוך, "אפשר לטעום את השוקולד קוקוס?"
"בוודאי" ענה המוכר, ושוב גרף לה כפית בקצב שהזיפים של בעלי צומחים על הפנים.
הסתובבתי לבעלי עם מבט של רוצח סידרתי שעומד לבכות, בעלי יודע עם מי יש לו עסק, אין לי סבלנות. וממש אין לי סבלנות כשמדובר במנת הסוכר שלי הנמצאת מרחק נגיעה ממני. "מה יש לטעום בשוקולד עם קוקוס? תסביר לי" סיננתי לעברו בשיניים קפוצות.
"תהיי סבלנית" הוא ענה ורק עיצבן אותי יותר. "היא לא מכירה את הטעם של קוקוס ושוקולד? כמה מופתעת היא מצפה להיות? היא לא רואה שאנחנו עם ילדים פה?? קאם און!!" צרחתי הכי בלחש שהצלחתי.
"לילדים בכלל לא איכפת" אמר והתבונן לעבר הילדים שטיפסו וכמעט שברו את הראש על הכיסאות הגבוהים "נראה שרק לך זה מפריע"
"אני פשוט לא מבינה את תכלית האינטראקציה בינה לבין המוכר....זו גלידה, מה כבר יכול להיות? שתיקח סיכון, היא לא קונה דירה...לא מקנאה בבעלה...."
בעלי הסתכל עלי במבט של גם-בי-אני-לא-חושב-שאף-אחד-מקנא, אך לא אמר דבר.
אחרי שהגיברת החליטה על שוקולד בלגי (את רצינית?? אחרי כל ההתלבטות זה מה שהחלטת??) ,ישבנו יחד כל המשפחה וליקלקנו גלידה.
אכלתי שאבתי את שלי, וחצי מהגלידה של כל ילד (מה? אחרת היה נוזל להם).
והעולם היה הגיוני שוב, והכל היה טוב.
כשנכנסנו חזרה לאוטו, בעלי לקח נשימה ופתח בשיחה באנגלית:
"אני סינק יו אר איטינג טו מאצ' שוגר און יור דיאט."
"ממש לא, מאיפה הבאת את זה?" אמרתי וטחנתי את הגביע שהילד לא רצה.
"איי סינק יו שולד טריי טו איט בטר, צריך לתת דוגמה לילדים"
"איזה דוגמה אבא???" שאל קשבנו מאחור .
"שום דבר, אני מדבר עם אמא"
" איטס נוט גוד פור יו, יו קנט איון גו וואן דיי וויז-אאוט שוגר"
"איזה שטויות, בטח שאני יכולה."
"אני מתערב איתך שלא"
"על מה אתה מתערב, אבא???"
"שום דבר, אני מדבר עם אמא"
"אוף קורס איי קן גו וואן דיי וויז-אאוט שוגר, איי קן גו אז לונג אז איי וונט" עניתי ביהירות שעונה רק אדם עם מחזור דם הספוג בסוכר-גלידה ובלבלב העומד לקרוס.
"וונט טו מייק איט אינטרסטינג? בעלי שאל
"יאללה, על מה נתערב? על צדק?" חייכתי לעברו
"לא, תני לי לחשוב רגע"
(גם את זה אמר באנגלית, אבל אני מרחמת עליכם):"אם את לא אוכלת סוכר לא בצורת שוקולד, גלידה, עוגיה, או כל ממתק שהוא במשך חודש שלם, אני מקפל כביסה במשך שבוע"
"אתה רומז שאני לא מקפלת כביסה?"
"אני לא רומז, אני אומר"
"אוקיי דיל!" צהלתי.
"רגע רגע, ומה אם תכשלי? מה אני מקבל?"
"מה אתה רוצה?"
"אם את נכשלת אני רוצה שבמשך שבוע כשאני חוזר הביתה, הבית נוצץ עם ארוחה שאני אוהב על השולחן"
"איי סי יו פליי הארד בול" עניתי
"אמא, בול זה כדור באנגלית, נכון??"
"נכון"
"אתה רוצה שאגיש לך את הארוחה לבושה בבייבי דול?" חייכתי
"אמא, דול זה בובה באנגלית, נכון??"
"נכון"
בעלי הינהן בחיוך גדול.
"אז עשינו עסק?"
"כן!" לחצנו ידיים.

עוד לא עברו 24 שעות ואני מתחילה להרגיש את הקריז. כמה זמן זה קריז בדרך כלל? אני חושבת שאני רואה נקודות אדומות, זה תקין? ככה זה אמור להיות?
אני רוצה גלידה, למישהו יש גלידה? הלו? עוד מישהו רואה נקודות? אמא, את שם? את שומעת אותי? בואי לעזור לי, ותביאי איתך האגן דאז. פרלינים.
אני מרגישה את הקרקע נשמטת מתחת לרגליי, תמיד היה לי את הביטחון שאם אני רוצה אני יכולה לתקוע גלידה מתי ואיפה שבא לי.


ועכשיו ברצינות, איזה מאכלים עוזרים לאיזון הסוכר בגוף? אנא עוצו עיצה לפני שאני הולכת
להוציא את הבייבי דול מהנפטלין, או במקרה שלי, הולכת לקנות אחד חדש.


6 תגובות:

  1. פירות-פירות-פירות.

    אם את אוהבת תמרים וענבים ופירות יבשים למיניהם, זה כמעט סוכר טהור (וטבעי) ונראה לי שזה כשר במסגרת ההתערבות, לא?

    לאכול אותם יחד עם אגוזים שונים עוזר למנוע עלייה חדה ברמת הסוכר בדם אחרי אכילתם וכך עוזר למנוע את הקריז של אחרי (כמו שיש שעתיים אחרי שאכלת שוקולד).

    ויש עוד טריק מגניב: ללעוס מקל קינמון. כן, אני יודעת שזה נשמע מגעיל, אבל נוגסים נגיסות קטנות ממקל קינמון ולועסים לאט, אומרים שזה מדכא את הצורך במתוק בגלל המתיקות הטבעית שלו וגם מגביר מטבוליזם!

    נסי ותהני :)

    השבמחק
  2. שומן. תביאי אותה בשומן. לחם עם הרבה חמאה, אבוקדו. אגוזים.
    תאכלי אוכל בקיצור.
    יהיה מעולה.
    (ולא, שומן לא משמין. סוכר משמין.ועושה רושם שעליך זה לא משפיע)

    ואם ההתערבות היא רק בענייני סוכר מזוקק אז שילוב של תמר (מג'הול הכי מפנק) ושקד או אגוז מלך יכולים להרגיע תשוקה לשוקולד.

    לא נעים להגיד אבל יש צדק בדבריו, זה לא בריא וסוכרת היא מחלה מאוד מגבילה.

    אגב שיחות באנגלית,
    היתה פה יום אחד הישראלית היחידה בעמק (חוץ מאיתנו). מתישהו היא רצתה לשאול משהו על הילדות בלי שיבינו אז היא עברה לאנגלית. זה היה משעשע בהתחשב בזה שאנחנו גרים במדינה דוברת אנגלית והמצב הוא כזה שאנחנו באים לבת השבע עם מילים שאנחנו לא מבינים בספר שתתרגם לנו.

    השבמחק
  3. דפנה, תודה על הטיפים. קינמון לא ילך אצלי, משום מה עושה לי חם ומעלה לי את הדופק...

    השבמחק
  4. נעמה, אני יודעת, סוכר זה רעל, אני אשתדל לעלות על גל האבוקדו ואגוזי המלך. וגם לי זה קרה עם ילדים דוברי אנגלית...ניסיתי לדבר שלא יבינו והם התחילו לצחוק :-)

    השבמחק
  5. בתור אחת שאוכלת שוקולד וסוכריות אני מאד מזדהה. אבל יכמו שכתבו לך גם פירות (ענבים וצימוקים זה ממש אותו דבר כמו סוכריות, רק טיפה יותר בריא). ויש גם ירקות שיש להם תכולת סוכר גבוהה, שהיא הרבה יותר טובה לגוף. גזר בטטה דלעת סלק ובצל למשל. אפשר להכין מהם יופי של מרקים וזה אמנם פחות כיף משוקולד אבל אפשר לקחת מזה מנה גדולה :-)

    השבמחק
  6. תראי, תלוי מה את רוצה לעשות - לתחמן את ההתערבות או להתגבר על ההתמכרות לסוכר.
    אם לתחמן - תאכלי סוכרים ש"מותר" בהתערבות - פירות טריים או יבשים (שזה כבר אפילו עם תוספת סוכר בפנים) או ירקות עמילניים.
    אם לצאת מהקריז - תלכי לכיוון ההפוך (אני אומרת מניסיון): תורידי את כל הפחמימות ותחליפי בשומנים. בלי לחם, בלי בטטה ותפו"א וסלק וכדו', בלי פירות מתוקים בכלל. תאכלי בשר ודגים וירקות ירוקים בחמאה או שמ"ז, סלט וביצים (בלי לחם), שקדים, אבוקדו... תוך יומיים גג את יוצאת מהקריז באחריות.

    השבמחק

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...