יום שישי, 6 ביולי 2012

פעילות לקיץ.

"ילדים??" קראתי, "מי רוצה לאכול תולעים??"
"אני! אני!" היתה התשובה (או בגלל שהם בנים ,או בגללל שהם הם, זה עוד בבדיקה.)
לא צריך הרבה על מנת לשמח ילדים מסתבר.
כל מה שצריך זה:


אל תדאגו, זה ג'לי שעשוי מקינואה.
(אם קינואה פרושה צבעי מאכל)

וגם:


וזהו.

עכשיו תנו לכל ילד לפתוח את הקופסא שלו


זו לא משימה כל כך פשוטה, נדמה שהיצרנים רוצים לתת לנו עוד זמן לחשוב
לפני שאנחנו מכינים צבעי מאכל לקינוח.
וזה דווקא טוב שזה עורך זמן, כך אמא יכולה להעמיד איזו מכונת כביסה או שתיים
לקרוא ספר,
 לבדוק מה חדש
בפייסבוק בזמן הזה.

כעבור שעה וחצי הילד צועק:"אמא הצלחתי!" וזה הזמן לחזור למטבח


ולתת לילד הימני מספריים רגילים (רגילות?) שעלו חמישה שקלים,


ולילד השמאלי, מספריים של שמאליים שעלו שלושים וחמישה שקלים.
למה? ככה.


לשפוך את תוכן השקית לכוסות הבירה של אבא


ומים רותחים


ולערבב ולערבב ולערבב.

לשים במקרר עד שכל העסק מתקשה.

עכשיו יש להצמיח סבלנות של פיל משולבת עם זו של אמא תרזה ולדעת שהילדים יבואו כל3 דקות על השעון וישאלו :
"נו? זה כבר מוכן?"
"זה עוד לא מוכן."
"ועכשיו?"
"לא."
"ועכשיו?"
"לא".
וכן הלאה וכן הלאה עד ארוחת צהריים.


"למה הבאת את הסוס? גם הוא רעב?"
"לא, אמא. הוא רק בא לעזור לי לאכול את הברוקולי".

כעבור נצח של נידנודים, "הקינוח" מוכן לעבודה.


על כל שולחן עבודה המכבד את עצמו צריכים להיות פעוט וגיגית כביסה.


זה לא נשלף טוב, צריך רעיון אחר


או, הרבה יותר טוב.


לסחוט את התולעים מהקשים לתוך צלחת.
מי אמר מוטוריקה עדינה ולא קיבל?

אחרי שסיימנו, אפשר להגיד לילדים שעכשיו צריך להכניס אותם לעוד זמן למקרר
ולקוות שישכחו מזה.
(הם לא ישכחו, אבל לקוות תמיד אפשר.)


מה עושים עם שני גושי הג'ילי שאין לי שום כוונה שילדיי יאכלו?
הולכים לכיור בחדר האמבטיה כמובן.
אין כמו חוייה סנסורית.
(הילדים שלי אומנם ששים לכל מגע עם מירקם גועל, אבל יש ילדים שממש נרתעים ממרקמים שונים ומשונים
 וזו הזדמנות מצוינת לתת להם לחוות אותם באוירת יאללה באלגן.


יאללה באלגן בכיור כמובן.


                     הילדים מאוד נהנו, ואני מאוד נהנתי שלשם שינוי אני לא צריכה
                               לנקות אחריהם להתקשר לאמא שלי בוכה 
                              שאני לא יודעת איך לנקות גואש מהספות
כל כך נהנתי, עד שפתאום נזכרתי ששכחתי משהו על השולחן!!
וטסתי להביא אותו


וכשבעלי נכנס בערב הביתה, שניהם התנפלו עליו
"אבא! אתה יודע מה אכלנו היום לקינוח?? תולעים!!!
שמרנו לך אחת!"
והוא אכל אותה כמו שרק אבא שאוהב את הילדים שלו הכי בעולם
מסוגל לאכול.

וזה הסוף.
שבת שלום.


6 תגובות:

  1. איזה רעיון מגניב!

    אני מתפתה להכין כזה בעצמי, אפילו שאין לי ילדים ;-)
    אני מתה על ג'לי. כנראה שרטו לי את המוח בכל ימי בית החולים שבעברי. אבל בשבילי - רק תות או פטל.

    מספריים לשמאליים? לא יותר קל כמו שעשו בגרמניה, לכפות על כולם דומיננטיות ימנית ולתסבך אותם לשארית חייהם..?
    (ואני כמובן צוחקת, למקרה שהמדיום המוגבל יעוות את הדברים שלי יותר ממה שהם כבר)

    ולסיכום נוסף - מגניב ממש, שאפו.

    שבת שלום :)

    השבמחק
  2. דפנה, סבתא של בעלי הכריחה אותו כמו בגרמניה והיום הוא ימני בכפייה, וככה כתב היד שלו גם נראה...
    ותודה לך, מתוקה את :-)

    השבמחק
  3. איזה רעיון מוצלח!
    איישם עם הילדים (גם עם הימני וגם עם השמאלית)

    השבמחק
  4. יש לי איזה ג'לטין יקר נורא (כי נקנה בחנות טבע). יש מצב שאני אשתמש בו להכנת ג'לי דובדבנים או משהו ונבחן את השיטה. ואז גם נאכל את זה!

    תודה :-)

    השבמחק
  5. אהבתי. ננסה גם. כך אולי נעביר איזה יום או בוקר או שעה נחמדה לפחות עם הילדים. תודה :) לגבי המספריים, זה באמת הזוי שהמספרים לשמאליים עולות כל-כך יקר. בתור אמא לשני שמאליים וימני אחד - מבינה אותך לגמרי.

    השבמחק
  6. מאגניב!!!

    איזה כייף של רעיון!נהנתי מכל שורה ומכל תמונה, חויה חושית סנסו מוטורית יוצאת מן הכלל.

    תודה!

    השבמחק

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...