יום שבת, 2 ביוני 2012

כבר תרגישו הרבה יותר טוב.

בזמן שלגמתי ממנת הקפאין-בוקר שלי (שלפעמים מוגשת כקפה ולפעמים כדיאט קולה) עיינתי בפייסבוק, קראתי מה שעניין אותי והתכוונתי לסגור, אך היו בערך חמישה עדכוני סטטוסים של חברים שחזרו על עצמם בניסוח זה או אחר, הנושא של כולם היה: איזה באסה שיום ראשון עכשיו. עמדתי להגיב לכל אחד מהסטטוסים באופן אישי, לנסות לעודד, לתמוך בחברים שקשה להם ביום ראשון, להגיד מילים מחזקות כמו "זו הזדמנות להתחיל מחדש" או "יכול להיות יותר גרוע". אבל פחדתי להשמע קלישאתית ואף אחד לא באמת מאמין שיכול להיות יותר גרוע, אז החלטתי לכתוב את הפוסט הזה, כדי שידעו- יכול להיות יותר גרוע.

אתם יודעים? לפני שבעלי ואני התחתנו (עשר שנים חלפו מאז) חבר אמר לו שהוא זכה בלוטו. הוא בא הביתה, ולא סיפר לי את זה בחיוך וגאווה אלא בטון מופתע. למרות שאלה היו ימים בהם החזה שלי אפילו לא חלם בסיוטים הכי מבהילים שלו על שלושה בנים במשקל 4 ק"ג כל אחד יונק ממנו, והבטן שלי מעולם לא חשבה להכניס את עצמה כשהיא פגשה חברה כוסית בקניון, עדיין יכולתי להבין את המבט המופתע של בעלי לעתיד, בעוד שנינו מסתכלים סביב הדירה ורואים כיור מלא כלים, גיגית עם בגדים שיצאו מהמייבש ואת קערת המים של הכלבות, ריקה.
לא הרבה השתנה מאז


זו התמונה שנגלתה לפני הבוקר. זו התמונה שנגלתה לפני הבוקר אחרי שאתמול בערב נשבעתי (בפעם המיליון) שאני הולכת לישון כשהבית מסודר, הצעצועים במקום והכביסה מקופלת.
מדהים אותי שאני עדיין עושה את זה, לא זה שאני לא מסדרת ומקפלת אלא זה שאני עדיין נשבעת שמהיום אני מתחילה לסדר ולקפל בזמן אמת.
אתם בטח מסתכלים על התמונה הזו ואומרים, מה הסיפור, קצת כביסה, לכולנו יש כביסה. כן. אבל זו הבת הקטנה של הכביסה שלי, ויעברו יומיים שלושה עד שהיא תצטבר ותגדל להר שיראה כמו משהו שאכל את ערמת הכביסה הקטנה הזו.
אתם עדיין מבואסים מיום ראשון?
 כן?
 טוב.
 אז בואו נקח שני צעדים אחורה, כי לפעמים כדי לקבל פרספקטיבה, כדי להכנס לפרופרציות (אלוהים, איך אומרים פרספקטיבה בעברית???) צריך להסתכל על התמונה הגדולה.

רואים איך הכנסתי את סל הכביסה הזה לפרופרציות? בקושי רואים אותו עכשיו. רואים את האקווריום הזה? שאני כמעט בטוחה שיש בו דגים ואם יש אני כמעט בטוחה שהם חיים? כל יום אני אומרת לעצמי לנקות ממנו את האבק, כל יום. אבל זה לא קורה, אני לא מגיעה לזה.

זה לא קורה, לא כי לא איכפת לי, לא כי לא נעים לי לחיות בבית כמו הבית בו גדלתי. בית בו אתה לא בטוח אם גרים שם או אם עוד רגע יכנס צלם מקצועי ויצלם אותו למגזין עיצוב בתים, איכפת לי, נעים לי, פשוט קשה לי "לבזבז" את הזמן שלי בלעשות את זה, זה משעמם אותי, אז אני מעדיפה לחכות שהכביסה  תצטבר, ללחוץ פליי על פברוטי ולכבוש את ההר.
אני יודעת שיש אימהות (במיוחד אלה שיש לי איתן קירבת דם) שמזועזעות עכשיו או לחילופין מרגישות נעלות למראה התמונה הזו. אני בטוחה שיש אימהות שלא מבינות מה הביג דיל, גם אצלן בבית יש לפעמים קצת באלגן, גם אצלן אפשר למצוא את תיק הבריכה מאתמול ליד הכיסא ומה שיש לי להגיד לזה- כן היינו בבריכה, אבל לא אתמול.
ואז גם הן משתתקות.
ונשארות רק האימהות שמזדהות איתי לגמרי, האימהות שמתחילות לנקות בטירוף רק לפני שמגיעים אורחים כי הן יודעות שאם חמתן תגיע ותראה את הבית כמו שהוא, היא תסתכל על הבן שלה במבט של "אני לא מאמינה שככה התפשרת, היית יכול למצוא מישהי שיודעת להפעיל מגהץ, שמבינה שהחום של המייבש לא יכול להוות תחליף למגהץ" (תזכירו לי בהזדמנות, אני אלמד אותכם איך לא צריך בכלל מגהץ אם יש לך מייבש יותר חם מהגהנום)
ועכשיו כשאני חושבת על זה, אני לא מופתעת בכלל מההערה של החבר של בעלי.
בעלי לגמרי זכה בלוטו.
רק אתמול הוא בדק טופס לוטו וזכה בעשרה שקלים.
שבוע טוב!

להגיב על הפוסט אפשר פה, אפשר בעמוד בפייסבוק, אפשר לעשות כל מה שרוצים כדי לא לקום עכשיו לקפל כביסה.

5 תגובות:

  1. הפיתרון: לגור 30 שעות טיסה מחמותך. כך היא אפפעם לא תיכנס בהפתעה.

    :-)

    השבמחק
  2. אחותי האובדת את
    (ההבדל היחיד הוא שאני גדלתי ככה ומיישמת בכבוד את מה שחינכו אותי "לא לעשות")
    פעם הילדים ייגדלו, יעזבו את הבית, אני אביא מעצבת פנים והבית שלי יהפוך לארמון מעוצב. עד אז....,

    השבמחק
  3. נעמה, גרתי 7 שנים באירופה, אכן עונג גדול מהבחינה הזו.

    השבמחק
  4. מירי,
    עד אז נשבע כל ערב מחדש :-)

    השבמחק
  5. (אלוהים, איך אומרים פרספקטיבה בעברית???)

    נקודת מבט

    השבמחק

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...