יום חמישי, 31 במאי 2012

תראו מי בא.

נכון שאני לא תמיד מרגישה שייכת לפה, נכון שלפעמים אני מרגישה שהבית שלי אמור להיות באמצע שום מקום, בחור באוקלהומה, שהבית שלי לא אמור להיות ממוקם בקומה החמישית משקיף לכביש ראשי, אלא לשדות שלא רואים את סופם.
הכל שטויות, מסתבר.
כל הזמן הזה בלעדיו רק חידד לי שהבית זה איפה שהוא נמצא.
וכל עוד הוא לא נמצא, אני לא מרגישה לגמרי בבית.

בבוקר הילדים קפצו מהמיטה בהתרגשות "הוא חוזר היום אמא! נכון??"
"נכון." אמרתי בחיוך שקט שאומרות נשים שגדלו פה ויודעות שעד שהוא לא פה, הוא עוד לא פה.
לקראת ערב כבר הרגשנו את הקוצים.
ירדנו למטה לחכות לו.
הילדים שיחקו קצת

כדי להעביר את הזמן


אבל זה לא היה זה, והם עצרו.


והפסיקו לשחק.

וחיכו לו.

בשקט.

כל אחד מהם מתרגש.
























 כל אחד מהם מתגעגע.


כל אחד בעולמו.


מחכה.


ככל שהתקרב הזמן בו היה אמור להגיע, הילדים התקרבו לגדר ובהו במכוניות החולפות. 


מחכים לראות את המכונית שלו כמו שמחכים בשדה תעופה לראות פנים שמחות בתוך ים של פרצופים.


"בואו נשחק משהו" ניסיתי "כשהוא יגיע הוא יגיע"


הם אפילו לא הסתובבו לעבר ההצעה שלי. הם לא רצו לפספס. האמת שגם אני לא רציתי לפספס, אז כמובן שפיספסתי.
כי ברגע שהוא הגיע, הקטן נפל, ועד שהרמתי אותו ועד שחיפשתי שוב עם העניים את כולם,
הם כבר היו בזרועותיו

הוא חזר. כמה התגעגענו הביתה.


איזה אושר. אין סוף למספר הפעמים שהילדים אמרו "אבא, כמה התגעגעתי אליך."

כמה הוא התגעגע אליהם.


נכון שאני תמיד עונה "על גופתי" לאבא שלי כשהוא אומר שהוא כבר לא יכול לחכות עד שהבכור שלי יסיים קורס טייס (את אבא שלי העיפו מקורס טיס והוא כנראה לעולם לא יתגבר על זה), אבל אני יודעת שיגיע הרגע שהגורים שלי יתגייסו לצבא ואז אני חושבת שאולי בכל זאת אוקלוהומה זה המקום בשבילנו ובאותה נשימה יודעת שכאן נולדתי וכאן נולדו לי ילדיי וגם להם אחכה יום אחד על הגדר.

וגם הם יחזרו מאושרים הביתה

וגם הם לא יהיו מודעים לזה שהם מביאים את הבית איתם

ואפשר לחזור לישון בשקט, כי הרי ידוע שלא תנום ולא תישן אישתו של שומר ישראל

עד שהוא יחזור הביתה לישון לצידה (ואיתה, אבל זה לא בלוג מהסוג הזה.)

אני מקדישה את השיר הבא, בעזרתה של הגב' פרי כמובן, לאהובי שחזר הביתה מהמילואים ובזכותו הבית שלנו הוא כזה. זה השיר.

4 תגובות:

  1. אני רואה אבא במדים ובא לי לבכות.
    (גם נער במדים עושה לי לבכות. אבל זה בכי אחר).

    השבמחק
  2. ככה לגרום לי לייבב..., לא יפה...., אני נורא שמחה שהבית חזר הביתה, ועל הדרך אני חייבת להגיד שאני ממש התמכרתי לבלוג שלך ובעיקר לסיפורי התמונות שלך. היה שווה לרכוש מצלמה חדשה !
    שבת שלום
    מירי

    השבמחק
  3. מקסים, ומרגש, ואיזה כיף שאתם אחרי....לנו יש תעסוקה מבצעית בנובמבר :(

    השבמחק
  4. אמא ברשת, נכון לעכשיו אחרי..שידור חוזר באוקטובר..

    השבמחק

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...