יום רביעי, 23 במאי 2012

בנעליה.

אתמול בכניסה לקניון, כמעט הלכתי מכות עם המאבטחת. היא עמדה בכניסה למעליות ודרשה ממני, למרות שלא היה לי תיק, לחזור ולעבור בתוך המכשיר שמפוצץ אותי בקרינה ותמיד מצפצף, גם אם אני עשויה מ100% כותנה ובעקרון אמור לבדוק אם יש עלי נשק.
כשאני אומרת שכמעט הלכתי איתה מכות, אני מתכוונת שחזרתי אחורה, נשפתי החוצה "פפףףףף!" קולני ,עברתי במכשיר ונעצתי בה עניים ולא הורדתי אותן ממנה עד שנכנסתי למעלית. זה הטריף אותי שהיא ביקשה ממני לחזור.
אחותי שהיתה איתי, הסתכלה עלי במבט שאמר- כמה ברת מזל אני שאת אחותי, תמיד כל כך כיף להיות איתך.
"מה?" שאלתי כשעמדנו במעלית.
"כלום" אחותי שיקרה.
" מה היה לה כל כך דחוף לקרוא לי חזרה? אני נראת לך כמו מישהו שהולך להתפוצץ בקניון? אני עוד עם שיער לח מהמקלחת ומריחה מ'פלור ד'אורלן', נראה לה הגיוני שמחבל מתקלח ומתבשם לפני שהוא נוסע להתפוצץ בקניון? באמת. קצת הגיון"
"נראה לי הגיוני לגמרי, הם הרי הולכים לפגוש בתולות בגן עדן לא?"
"אוקי..הגיוני" הסכמתי בחוסר רצון "אבל עדיין, למה סתם להציק, היא ראתה שאנחנו מדברות.."
"טוב בסדר תרגעי, היא רק עשתה את העבודה שלה." אחותי הפטירה.
כן.
היא רק עשתה את העבודה שלה.
נרגעתי.
בעודי יושבת בבית הקפה מסתכלת על אחותי מנקרת את סלט הירקות-חלומי שלה, אין אדם ב-עו-לם שאוכל יותר לאט מאחותי. אני מרגישה איך אני מזדקנת בזמן שהיא אוכלת, אני מקרינה לעצמי תסריטים שלמים בראש של הסרטים האהובים עלי בזמן שהיא אוכלת, אני מנסה להזכר אם לבן שלי היו שיעורים בחשבון בזמן שהיא אוכלת, אני מתחילה לאכול את מה שהיא אוכלת בזמן שהיא אוכלת.
 אני שואלת אותה אם לא טעים לה והיא עונה שטעים, אני שואלת אותה אם היא לא רעבה והיא עונה שכן, היא רעבה, ויחד עם זאת, אפשר לבנות את רומא עד שהיא מסיימת לאכול סלט חלומי אחד.
איפה היייתי? פשוט כל מחשבה על אחותי אוכלת, מיד זורקת אותי למאורת הארנב של עליסה בארץ הפלאות.
אה. המאבטחת.
כן.
ישבתי בבית הקפה וחשבתי על המאבטחת, למה היא הרגיזה אותי? כמובן שברגע ששאלתי את עצמי את השאלה הזו שיניתי את הניסוח ל"למה הרגזתי את עצמי בגללה?"
והתשובה היא- כי אני לא מאבטחת בקניון.
ואני לא הגברת שנוסעת לאט בנתיב השמאלי.
ואני לא הקופאית בזארה שלוקח לה שעה וחצי לסיים חשבון.
אני כן האמא שנכנסת ותופסת חצי מהמעלית בקניון עם עגלה ומיליון שקיות ושלושה ילדים.
אבל כשאני מדמיינת שאני המאבטחת שאחראי המשמרת שלה תפס אותה נותנת למישהו להכנס לא דרך המכונה ואמר לה שזו פעם האחרונה שהוא רואה את זה,
או מדמיינת שאני הגברת שנוסעת בחיפה פעם ראשונה ולא מבינה מאיפה יוצאים חזרה לתל אביב,
או שאני מוכרת בזארה שנוטפת מים בגלל שכתוב על תו הקנייה של הלקוחה שהיא יכולה לשלם איתו אבל משום מה הקופה לא מזהה את התו וכולם עסוקים ואין לי את מי לשאול..
כשאתם נושמים עמוק מפני שאתם צריכים לחכות למעלית הבאה בגלל כל הפמליה והכבודה שלי, תדמיינו שאתם אני ולפני שנכנסתם למעלית הייתם צריכים לעמוד עם שלושתם בתור בסופר פארם ולענות 50 פעם "לא" לכל ממתק ששאלו אותכם אם אפשר לקנות.
כשאני מדמיינת שהן זו אני, באורח פלא הסבלנות שלי מתרחבת,
ואני משאירה טיפ מכובד למלצרית שלנו, למרות שביקשתי ממנה שלוש פעמים חלב חם בצד.

תגובה 1:

  1. כשאני הולכת לקניון לבדי אני נהנית לעלות ולרדת במדרגות, אפילו בעקבים ועם שקיות.

    השבמחק

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...