יום שני, 14 במאי 2012

הנה משהו שאתם לא יודעים עלי.

הייתי המלצרית הראשונה של מסעדת ג'ירף הראשונה. 
כן כן. השנה היתה 96, עברתי מחיפה לתל אביב בקיץ כדי להתחיל את שנת הלימודים באוניברסיטה (זאת היתה עוד תקופה בה עשיתי מה שציפו ממני, ואם יש משהו שאני רוצה שהילדים שלי ידעו, זה שהם ממש לא חייבים ללמוד באוניברסיטה, היא לא בשביל כל אחד. הם חייבים ללמוד בטכניון. רפואה.)
חיפשתי עבודה. משום מה ההורים שלי חשבו שזה יעשה לי ולחשבון הבנק שלהם רק טוב.
בעקבות מודעה בעיתון, הגעתי לראיון ברחוב אבן גבירול עם הבעלים של המסעדה העתידית להפתח. הוא שאל אותי אם מלצרתי בעבר, אמרתי שכן למרות שלא. הוא שאל אותי איפה ואמרתי בקפולסקי כי זה מה שעלה לי לראש. הוא שאל אותי קפולסקי איפה, עניתי בחיפה. הוא שאל אותי איפה בחיפה ואני לא הצלחתי להזכר איפה יש קפולסקי בחיפה אז עניתי : "אה....."
הוא הסתכל עלי משועשע ואמר "את נראת לי בסדר, מתי את יכולה להתחיל?"
התחלתי לעבוד לראשונה בחיי כמלצרית עם סוג אוכל שהיה די חדש בארץ.
זה היה יכול להיות מצחיק אם הייתי מספרת איזו מלצרית נוראית הייתי, אבל מסתבר שאם יש עבודה שמתאימה לאנשים עם הפרעת קשב וריכוז, זו מלצרות. יותר נוח בראש כשהמון דברים קורים בעת ובעונה אחת. אני מתארת לעצמי ששעת עומס במסעדה היתה עבורי כמו מה שרוב האנשים חווים במדיטציה.
נהנתי מכל רגע.
ומהכסף. הרווחתי המון המון כסף. אבל ממש.

מסיבה כל שהיא, בזמן ההליכה היומית שלי הבוקר, נזכרתי בכל מיני דברים שאנשים שלא עבדו כמלצרים לא יודעים.
עבדתם כמלצרים פעם? אם לא, תמיד טוב לדעת דברים חדשים. אם כן, אתם מוזמנים להכין קפה ולקרוא קצת נוסטלגיה:

1. אסור לנו (המלצרים)להגיד לכם (הלקוחות) שאנחנו לא אוהבים מנה מסוימת, אפילו לא לרמוז.  אם אתם שומעים מלצר אומר לכם, "זו אחת המנות שהולכות פה הכי חזק" תדעו ש.., ובכן אין דרך ליפות את זה, הוא משקר.
2. אם יש דבר שגורם למלצר לגלגל את העניים לאחור ולהגיד "או-הו!" בראש שלו, אבל לחייך בנימוס כלפי חוץ, זה כשלקוח אומר שהמרק שלו לא מספיק חם. שמעתי, כלומר סיפרו לי, זה לא שאני המצאתי את זה, שיש מלצרים שבמקום להטריד את הטבח בחימום המרק פשוט הולכים למכונת קפה, פותחים את הברז של האדים הרותחים, שמים מתחתיה את כף המרק של הלקוח, ומחזירים לו מיד עם אותה קערת מרק. יש משהו מאוד מספק בלראות אדם שנכווה קצת בפה מכף מרק אומר "או, עכשיו זה חם כמו שאני אוהב". רק שמעתי שיש מלצרים שעושים את זה, זה לא שאני לא המצאתי את הטריק הזה. אני חושבת.
3.כשאתם שומעים מלצר שניגש למלצר אחר בזמן שהאחר לוקח הזמנה, אומר - "אני הולך רגע למחסן", תדעו שהוא בעצם הולך לעשן.
4. אל תשאלו מלצר שאלות שאין לו עליהן תשובות. שאלות כמו: "למה כל כך צפוף פה היום?" או "למה המזגן לא מגיע לפה?" או "למה אין לכם קטשופ, באים לפה ילדים"  או "למה אין לכם קולה? אני ממש לא אוהבת פפסי". התשובה שלי לכל השאלות האלה היתה תמיד"אין לי מושג" בחיוך מנומס, חוץ מלנודניקית עם הקולה,לה עניתי "אז להביא לך פפסי?"
5. מלצרים לא אוהבים שמבקשים מהם לבקש מהמטבח לבשל אחרת את המנה, להוסיף/להחסיר מרכיבים. אני תמיד עניתי ללקוחות "אין בעיה, אני אשאל" ולא הייתי חוזרת עם תשובה, או שואלת את המטבח. רוצים מנה אחרת? לכו לבשל בבית.
6. כשהפעוט שלכם יושב בכיסא תינוק ומעיף נודלס לכל עבר והמלצרית המסכנה זוחלת מתחת לשולחן לנקות את העיסה שנוצרה מגיוזה ופרוסות ברווז, ואתם אומרים לה "אנחנו ממש מצטערים על הבאלגן" והיא עונה "זה בסדר, ככה זה ילדים" היא בעצם מסננת מתחת לשולחן "לא יכולתם לקחת את זבי החוטם שלכם עם הכפכפים והחול לאכול חומוס אצל אבו חסן בים?"
7. אם אתם מנהלים ויכוח פיקנטי עם החברה שלכם ומנסים לשקר לה שנסעתם לבקר את סבתא שלכם בבית אבות ולא הייתם אצל שום ידידה, ופתאום המלצרית מתחילה לסדר ולהשפריץ עם השפריצר הכחול על שולחנות נקיים ומסודרים, אתם יכולים להיות בטוחים שהיא מצותת לכל מילה ונהנת מכל רגע.
8. אם המלצרית שלך שופכת בטעות מים על השולחן כי אתה העזת לקחת לה כוס מהמגש למרות שהיא אמרת לך שהיא מסתדרת. (אסור, בשום אופן, לקחת למלצרים כלום מהמגש, זה מפר את האיזון העדין שלו) ואתה מחייך כמו גביר ואומר "אל תדאגי מותק, זה לא יפגע לך בטיפ", המלצרית שלך אומנם מחייכת אבל עונה לך בלב "אל תדאג מותק, פעם הבאה המים ישפכו בכיוון המכנסיים שלך, וכשאני אומרת מים אני כמובן מתכוונת לתה רותח."
9.פעם, ממש בטעות, עניתי בחוסר טאקט ללקוח קבוע שדיבר אלי, ממש בטעות, בחוסר טאקט. זה היה הערב השלישי ברציפות שהוא בא לאכול לבד במסעדה. לקחתי ממנו את ההזמנה והוא שאל אותי "וואי, כל יום אני רואה אותך פה, אין לך חיים?" ראיתי שהוא לא ניסה לפגוע, אלא אמר את זה בחיוך ואני עניתי באותו הטון בדיוק, בחיוך כנה, "גם אתה פה כל יום, מה, אין מי שיבשל לך בבית?" והוא חייך אבל לא ממש ושנינו שתקנו, מנסים להבין איך הצלחנו להעליב אחד את השניה בכזו מהירות בלי שהתכוונו. הוא אכל את הארוחה שלו בשקט וכנראה הרהר איך זה קרה שאין מי שיבשל עבורו. אני המשכתי למלצר כל הערב בשקט מהרהרת איך זה שאין לי חיים.
זמן קצר אחרי אותו דו שיח, חזרתי לחיפה. לא סיימתי את הלימודים באוניברסיטת תל אביב (או בכל אוניברסיטה אחרת בה למדתי, והו הו,למדתי ביותר מאוניברסיטה אחת.)
אם אין לי חיים, חיפה היא המקום לחיות בו, חשבתי.

איפה אתם חיים היום? יש לכם חיים?
הבהרה: חיפה היא המקום לחיות למי שרוצה שיהיו לו חיים. אני מקווה שלא הבנתם אותי לא נכון קודם. בחיפה יש הכל, למי שהולך לישון בשעה שמונה בערב. כולנו הורים פה, יש פה מישהו שהולך לישון אחרי שמונה בערב?

הודעה מנהלתית- קיבלתי לא מעט בקשות להחזיר את אפשרות התגובות בבלוג עצמו. קוראת אחת ציינה שזה מעיק לפשפש בפייסבוק אחרי פוסטים וקוראת אחרת טענה שהיא לא רוצה שכל העולם ידע שהיא זאת שהגיבה. ראשית, תודה לך שאת חושבת שכל העולם קורא את הבלוג ה______ (השלימו את החסר) הזה, ושנית, אני מכבדת את בקשתך. מהיום אפשר להגיב גם פה. אני מקווה שלא תתקלו בקשיים טכניים כבעבר.
עדיין אפשר להגיב גם בפייסבוק.

7 תגובות:

  1. מעניין אם פעם אכלתי שם בזמן שעבדת?
    חוץ מזה, גם אני מעדיף להגיב כאן, לא מצליח להפנים את הפייסבוק.

    השבמחק
  2. אם הייתי יודעת הייתי מבקשת מזמן ... עכשיו תדמייני כבר תגובות סיננתי....

    השבמחק
  3. מאמם? רצית להגיד מאמם?

    אני זוכרת פעם שאכלנו בג'ירף (לפני כ15 שנים ו4 ילדים). רצינו לחם והמלצרית אמרה לנו משהו כמו: "אין לחם ביפן". רצינו למסור לה שהלכנו ובדקנו ודווקא יש.

    אני זוכרת את ימי כטבחית. היינו קורעים את התחת בשביל להיענות לבקשות המיוחדות שזרמו מהמלצרים, הם היו עושים בערב אחד משכורת שבועית שלנו וכלום מהטיפים לא היה מגיע אלינו. (אבל יותר כיף במטבח. ברור).

    נעמה

    השבמחק
  4. באמת? יותר כיף במטבח? פעם ראשונה שאני שומעת את זה.

    השבמחק
  5. בטח יותר כיף במטבח. הרי כסף אין שם... :-)

    השבמחק
  6. בטח שמלצרתי. בשבילי זה היה יותר מסתם עבודה, זה היה ניפוץ תפיסה מוטעית לגביי עצמי. עם 12 שנות קרוהן מאחוריי באותו זמן, האמנתי למיתוס שמכרתי לעצמי שאני לא יכולה לעבוד בעבודה פיזית. אבל אז חיפשתי ומצאתי עבודה במלצור ודווקא עמדתי בזה יפה מאוד. יותר מזה, אהבתי את זה. איפול יותר - פרחתי.

    התנועה, הדינאמיות, האדרנלין... אני חושבת שאולי זאת הייתה איזו מקפצה בדרך ללימודי הסיעוד. יש מצב שגם זה מקצוע מתאים להפרעות קשב, אלא שצריך לשים לב לתרופות ולחשב מינונים. אבל בעניין המדיטציה תוכדי תנועה - זה לגמרי זה.

    אצלנו היה אסור לשאול סועד אם "הכל בסדר", כי הפוסים טענו שזאת שאלה שמזמינה צרות, כי הסועד יתחיל למנות בפנייך את כל הדברים שדווקא לא בסדר. דווקא.
    היינו עוברים בשתיקה ליד השולחן ואם הייתה בעיה הלקוח כבר ידע להרים עיניים ולפצות פיו...

    השבמחק

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...