יום רביעי, 2 במאי 2012

לך תוכיח שאין לך אחות.

אני הרי, מעבירה מחצית מהחיים שלי עם הילדים בגני שעשועים. לרוב אנחנו נמצאים בגן שמתחת לבית, אך מידי פעם אני נוסעת איתם למגה גן שעשועים כדי לחוות קצת ריגוש בלראות את האפרוח שלי מטפס על סולם המגלשה בגובה של שלוש קומות וצורח מלמעלה:"אימוש!!! תראי אותי!" ואני צועקת לו בחזרה "אני רואה!" ומסתכלת עליו תוך תעוקת חזה ופרפור לבבי בזמן שהוא טס במורד מגלשת הקמיקזה. ההליך חוזר על עצמו בין 80-50 פעם.
לרוב אני זאב בודד. לא קובעת עם אימהות אחרות כי אני לא אוהבת להתחייב כי הרי מישהו תמיד שופך שוקו על כל המכנסיים רגע לפני שיוצאים מהבית, מישהו תמיד צריך קקי ברגע שיוצאים מהחניה ואני נלחצת כי קבעתי עם האמא האחרת ואין לי כוח להסביר לה על הקקי והשוקו, אז אני לא קובעת. נוסעת איתם לגן השעשועים הגדול ותמיד יש שם חברים מהגן או מבית הספר. מאחר ואני אף פעם לא באה עם תיק ואין לי במבה ושוגי, אני גם לא יושבת עם כל האימהות שאוכלות במבה ושוגי בספסל. בדרך כלל גם לא יוצא לי לשמוע מה הן מדברות מאחר ואני עסוקה בלהשגיח על הילדים שלי כשהם מתגלצ'ים על הגב עם הראש אחורה.
ב-מקרה אתמול נידנדתי את הבן הקטן שלי ליד הספסלים ושמעתי חלקי משפטים:
" איך הבן שלה לא יתנהג ככה? היא הרי אלכוהוליסטית... מה לא ידעת את זה?"
או
"אין לו בית, זה ילד שגדל אצל הסבתות, לא מעניין אותה כלום זאתי...."
או
"זו אישתו השניה, אישתו הראשונה לא הסכימה לעשות כאלה ציצים..."

בהתחלה מצאתי את זה משעשע, תרנגולות מקרקרות, וגם די עניין אותי לדעת מי זאת האלכוהוליסטית ומה הטלפון של הסבתא הזו שהילד גדל אצלה, בטח לא יהיה לה איכפת להשגיח על עוד שלושה ילדים לשעה שעתיים ביום כדי שאני אזכר איך קוראים לי. אבל כששמעתי על זה שהחליף את אישתו בברבי עם ציצים, נזכרתי בסיפור בלהות של אמא שלי.
ההורים שלי התחתנו בגיל צעיר. אמא שלי ילדה אותי בגיל בו רוב הבנות משתחררות מהצבא. את אחי ילדה שלוש שנים לאחר מכן, ובין אחותי הקטנה לביני רווח של עשר שנים.
אחי ואני גדלנו מאוד קרובים ואחותינו הקטנה היתה בת זקונים מתוקה וטיפוסית.
יש לי נקודה, אני מגיעה אליה.
יום אחד, כשאני הייתי בערך בת 12, ואחותי בת שנתיים, אמא שלי הלכה למספרה. בעודה חופפת את הראש, שמעה שיחה מאוד מעניינת בין שתי נשים שעשו פסים בשיער. הן דיברו על איזו מישהי שתפסה איזה קבלן עשיר שיש לו שני ילדים מנישואים קודמים ומהר עשתה איתו עוד ילדה משותפת כי לא כל יום מוצאים כזו מציאה. אמא שלי חידדה אוזניים מעבר לזרם המים, מעניין מי זו הפרגית עליה הן מדברות? כל הסיפור נשמע לה מאוד פיקנטי עד לנקודה בה אחת הנשים שאלה לשמו של הקבלן המדובר והאוזניים של אמא שלי כמעט נפלו למים כשהיא שמעה את שמו של אבי.
כל פעם שאמא שלי מספרת את הסיפור הזה, היא מצליחה להעביר באופן מדויק את התחושה הנוראית של לרצות לקום, לצעוק, להוכיח, שכל הילדים שלך הם שלך, שהיא לא תפסה קבלן עשיר (אבא שלי אומנם עוסק בנדל"ן אך אינו קבלן) אלא פגשה אותו בגיל 15 עם החברים הפושטקים שלו בקולנוע עצמון, שהיא שלו מאז ועד היום, שהיא לא איזו פרגית שתפסה מיליונר אלא אישה שילדה את ביתה הבכורה תוך כדי לימודים בסמינר למורות, שעבדה כמורה וגידלה ילדים לבד, בלי שום עזרה, בגיל שבנות בימינו חושבות אם כדאי לעשות פסיכומטרי...

שמועות עושות להן כנפיים ויכול להיות שעד היום, פה ושם, יש אנשים בשכונה שחושבים שאחי ואני ילדים של אישה אחרת. אני נחרדת רק מהמחשבה....
אני משתדלת לא לקחת חלק ברכילות על אימהות אחרות למרות שזה מאוד קשה, הרכילות נמצאת בכל מקום כל הזמן. אני לוקחת כל סיפור שאני שומעת בעירבון מאוד מוגבל ומנסה לזכור לא להעביר את סיפורי האלף לילה ולילה הלאה.
חוץ מהסיפור על הסבתא שמגדלת את הנכדים, אני עדיין רוצה את המספר שלה.
ועכשיו אם תסלחו לי, אני הולכת להתקשר לאחותי, ואני יכולה להוכיח שהיא שלי.

רוצים להגיב על הפוסט? בבקשה. אפשר לעשות זאת בעמוד הפייסבוק.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...