יום חמישי, 12 באפריל 2012

חבל לכם על הזמן.

יש משהו שאתם לא יודעים עלי. משהו שאני לא גאה בו. משהו סודי.
משהו שרק בעלי יודע עלי, וגם הוא, גילה את זה רק אחרי שהתחתנו, הא הא הא.
שאני אגיד לכם?
תשארו חברים?
תמשיכו לקרוא את הבלוג המשונה הזה?
אוקיי.
בסדר.
אני אגלה לכם.
אני... לא... באמת? לגלות? ומה אם זה יפגוש אותי בסיבוב? ומה אם תשכחו מה שהבטחתם?
אוקיי אוקיי.
הבטחתי. ואני ידועה כאחת שמקיימת הבטחות. חוץ ממקרים בהם אני משחדת את הילדים שלי לעשות משהו ואז אומרת להם "התכוונתי שמחר נלך לקנות גלידה, לא היום". הילדים שלי אוהבים אותי.
אתם רואים איך אני מנסה להסיט את הנושא? לנסות מותר.
טוב בסדר.
אתם עקשנים.
אז אם אתם מתעקשים:
אני... לא.... מסוגלת. לעמוד. בפקק אפילו דקה. דקה!
(אנחת רווחה)
אני שמחה שהוצאתי את זה. הוקל לי.
כן. יש לי בעיה מאוד מאוד חמורה. אני יכולה להכנס למצוקה נשימתית אם רק נדמה לי, שאנחנו עומדים בפקק. אני מסוגלת לצאת מהרכב, לשים אורות חירום ולהתחיל ללכת לכיוון היעד שלי ברגל. אף אחד לא ילכוד אותי. אני מוכנה לנסוע לאילת דרך מטולה, אם זה יבטיח לי שלא נעמוד דקה בפקק בדרך לאילת.
אתם עדיין פה?
יופי.
אחרי ההקדמה הזו, שלא מצביעה על שום נכות נפשית מצידי, אספר לכם חוויה מאתמול.
ירדתי עם שני הילדים הגדולים לקניות במגה. חיפאים גרים על הר (אותו הר שבער שני רחובות מהבית שלנו), חנות המגה ממוקמת למרגלותיו ומכאן שאנחנו יורדים לסופר. וזה סוף הסיפור. סתם סתם , אני פשוט לא מאמינה שאני משתפת את הפן הזה בי.
בכל מקרה.
הירידה לסופר כרוכה בנסיעה פיתולית במורד ההר. אותה דרך ידועה בנטייה שלה להיות פקוקה מאחר והיא דרך המלך לכל האנשים החכמים שבחרו לעבוד בהייטק, חזרה הביתה. בדרך הלוך אני תמיד בודקת מה מצב הכביש. אני תמיד פותחת גלגלצ לשמוע ש"חיפה דרך פרויד" לא פקוקה מכל הכיוונים.
וזה בדיוק מה שעשיתי אתמול.
סיימנו את הקניות והתחלנו לעלות הביתה.
300 מטר במעלה ההר, אשר יגורתי בא לי. פקק. מהר, חיפשתי אפשרות לנסוע איכשהו אחורה, אי אפשר, נחיל מכוניות הצטופף מאחורי.
או מיי גוד. או מיי גוד. ניסיתי לנשום.לנשוף. לדבר לעצמי. אני אמא לילדים, אני אמורה לשמש דוגמה. כל עוד לא ידברו אלי, נראה לי שאהיה בסדר.
"אימוש?"
אוי אלוהים, למה הוא מדבר אלי? אני באמצע מדיטציה .
"אימוש?"
אולי אם אגביר את הרדיו הוא לא ישאל אותי את ה-שאלה.
"אימוש? כמה זמן נעמוד בפקק הזה?"
אלוהים תן לי כוח.
"לא יודעת חמוד, אי אפשר לדעת." זה בדיוק העניין! אי אפשר לדעת! אנחנו כלואים פה כמו חיות! חיות במבוך! בגלל שזו דרך הררית מפותלת גם אי אפשר לדעת מה הסיבה, אי אפשר לדעת מה קורה! אף אחד לא אומר לנו מה קורה! כמו לעמוד בתור בבנק ולא לראות את הפקידה, לא לדעת מה היא עושה וכמה זמן זה יקח לה! סליחה. לא התכוונתי להיות שובניסטית. פקיד/ה.
"אימוש, מה אם הגלידה שקנינו תימס?"
נישברתי. לדמיין את ההאגן דאז שלי נמסה ומסמורטטת זה יותר ממה שאני מסוגלת לשאת.
"אם היא תימס, אז חבל לו על הזמן."
"למי חבל על הזמן אימוש?"
"ליונה יהב."
בני האמצעי הצטרף לשיחה: "מי זה יונה יהב?"
"ראש העיר, וחבל לו על הזמן."
"מה זאת אומרת אמא?"
"זאת אומרת, שאדם שנבחר שוב ושוב על ידי התושבים צריך לדאוג לתכנן את העיר כמו שצריך. חבל לו על הזמן"
"מה זה אומר כשאת אומרת את זה, אמא?"
"שחבל לו על הזמן. וחבל גם לו על הזמן!" הצבעתי לעבר קשיש חביב שנסע בנתיב לידינו.
"למה חבל לו על הזמן?" התעניין בני.
"אני מכירה את הזקנים האלה, עושים את עצמם איטיים, עושים את עצמם מבולבלים, ואז בום! נכנסים לפני בכתום ואני נשארת לעמוד ברמזור. חבל לו על הזמן."
הילדים חשו שמשהו לא כשורה וישבו בשקט מאחור.
"אני לא מבינה מי תכנן את הכבישים האלה, עיר שלמה אמורה לעלות במסלול אחד? חכו חכו שאני אמצא את מי שתכנן את הכביש הזה, חבל לו על הזמן."
"די אמא, את מדברת משונה."
"חבל גם לך על הזמן"
"לי? אבל אני לא ממהר, יש חופש עכשיו, המורה לא נתנה שיעורים לחופש".
"לא נתנה שיעורים לחופש...פפף..חבל לה על הזמן"
"אמא, אפשר את האייפון?" אמר והושיט יד למכשיר.
"אם אתה נוגע לי באייפון, חבל לך על הזמן"
"אמא נו, עוד כמה זמן הפקק הזה?"
"אמרתי שאני לא יודעת! אם עוד פעם מישהו ישאל אותי את זה, חבל לו על הזמן!".
חבל לכולם על הזמן!
כעבור 20 (עשרים!!!) דקות עברנו את הרמזור. הנשימה שלי התייצבה. חייכתי לילדיי שישבו המומים מאחור "מי רוצה ללכת לגן השעשועים הגדול?"
רוצים לדעת למה היה פקק? לא? אני אספר לכם בכל זאת- כי משאית חונה בלטה קצת, ממש טיפטיפונת לכביש. מה שהפך מסלול ראשי של שני נתיבים, למסלול ראשי עם נתיב אחד.
חכו שאני אתפוס את נהג המשאית , חבל לו על הזמן.
זהו, עכשיו אתם יודעים מה ה-דבר שהופך אותי מד"ר ג'ייקל למיסטר הייד. או להיפך. אני אף פעם לא זוכרת מי המשוגע.
תשמרו את המידע הזה בסוד.
אחרת...בדיוק.
אגב, לגלידה שלום.


                                   גם לכם יש סיוט שאתם לא מסוגלים לעמוד בו? פחד גבהים? עכבישים? אתם
                                       מוזמנים לשתף .

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...