יום שבת, 28 באפריל 2012

אם אין אני לי מי לי. זו לא שאלה רטורית.

הבן שלי רצה לראות זיקוקים. מאוד.
כל אחד מאיתנו רוצה לפעמים משהו. מאוד.
כל אחד מאיתנו יודע שלפעמים, כדי להגיע לאן שאנחנו רוצים, צריך להעזר באלה שאוהבים אותנו. באלה שתמיד שמחים לעזור.


כן. אנחנו יודעים שכדי למצוא את שאנחנו מחפשים, יהיה רגעים בהם נצטרך להלחם לבד.בחושך. כשרק האמונה השברירית בעצמנו מאירה לנו את הדרך.


לרגע אחד נדמה שהצלחנו, שהגענו. נדע להתענג על הרגע המתוק.


נשתף את האהובים עלינו ביותר.

ונצא שוב לדרך חדורי אמונה. סומכים על עצמנו.


בדרך נתעייף. מרוב מאמץ נשכח את המטרה, נשכח את תכליתה.
נוותר.
נסמוך על אלה האוהבים אותנו שיובילו את הדרך.
שישאו אותנו כשכבר אין לנו כוח.
שיפקחו עיניים במקומנו.
וידעו להעיר אותנו בדיוק לרגע לו חיכינו.
כי הם מרגישים, שהאושר שלנו, עושה אותם מאושרים באותה מידה.
ואין כמוהו.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...