יום ראשון, 8 באפריל 2012

לא לחלשלושים.

אני אוהבת אתגרים. תמיד הולכת במסלול של מטיבי לכת. אז בנוסף לחופש פסח, החופש השני בגודלו בעולם, גם אין לי מקרר.
המקרר שלי כפוי טובה.
המקרר שלי מוג לב.
המקרר שלי לא עמד בעומס. בלחץ.
המקרר שלי נמושה חסרת אופי.
המקרר שלי שבק חיים בערב ליל הסדר ומאז אין לנו בבית מקרר.
מי בילה עם שלושה ילדים בבית חצי שעה בלי מקרר שירים את היד. *הידיים שלי מורמות*.
מי בילה עם ילדים בבית בלי מקרר 48 שעות? *הידיים שלי מורמות*
מי מחפש הגדרה חדשה למונח 'גהנום עלי אדמות'?
כבר ב8 וחצי בבוקר התייצבנו בבית קפה לאכול ארוחת בוקר עם עוד שני פנסיונרים ואמא אחת, שלפי הבעת פניה, גם לה אין מקרר בבית. ניסינו למצוא משהו אכיל. כן. פסח עכשיו. ילדים לא אוהבים אוכל של בתי קפה בפסח, הם לא אוהבים "לחמניות של פסח" ילדים יורקים את זה החוצה ואומרים "איכס, מה זה?" ואז אני מזכירה שאנחנו לא אומרים איכס על אוכל, אם משהו לא טעים לנו אנחנו יכולים להגיד "זה לא לטעמי". ואני לוקחת את הלחמניה כדי לשמש דוגמה ואומרת "זה בדיוק כמו לחם" לוקחת ביס, ומיד יורקת אותו החוצה ליד, והילד שלי מחייך חיוך של אלופים ואומר :"אמרתי לך שזה לא לטעמך".
אני מוכנה לשלם כל סכום תמורת מקרר עובד שיגיע אלי הביתה בחצי שעה הקרובה. כל סכום.
כי אין מחיר גבוה יותר מאשר להיות עם שלושה ילדים בבית בלי מקרר. בלי חלב לקפה.
ידעתם שילדים מבקשים לאכול כל 12 דקות בממוצע? לא ידעתי את זה.
תהיו חברים. חברים נמדדים בשעת חירום לא?
למישהו יש עצה? או קצת חלב?


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...