יום שבת, 17 במרץ 2012

WTF???

אתמול לא היה יום שישי ה-13, ובכלל אני לא מאמינה באמונות תפלות, זה מביא מזל רע. בכל מקרה, למרות שאתמול היה יום רגיל לחלוטין קרו בו שלושה ארועים שיותר דמו לפרק מ'תיקים באפלה' (איך קראו לאישה בסדרה? באלי? דאלי? קאלי? סקאלי!)
זה התחיל בבוקר- הדלקתי את הבוילר כדי להתקלח. חיכיתי שעה וחצי (אני אוהבת שהמים רותחים עד שבעלי צועק עלי שאתעלף שם יום אחד), הלכתי לסגור את הבוילר, ראיתי את הנורה האדומה במו עיני, הלכתי לאמבטיה, פתחתי את הברז, המים קפואים. חיכיתי עוד דקה- קרח. התבאסתי קצת בשביל כל מי שאמור להיות לידי באותו בוקר והמשכתי בענייני. שעה מאוחר יותר לקחתי את מגרת הירקות מהמקרר לשטיפה יסודית באמבטיה. אני עושה את זה מידי פעם כשאני מגלה איזה מלפפון שמת שם לפני מספר שבועות. פתחתי את המים- רותחים!
WTF?
סביב הצהריים השכבתי את הקטן לישון. בזוית העין ראיתי שתי שקיות זבל שנוכחותן, לאט אבל בטוח, התחילה להטריף אותי. החלטתי לזרוק אותן למרות שהקטן ישן. מה כבר יכול להיות, הוא אף פעם לא מתעורר ואני בדיוק תוך חצי דקה חזרה בבית. בעודי מחכה למעלית שתוריד אותי לחדר הזבל של הבניין, תהיתי האם כדאי לקחת איתי פלאפון למקרה חלילה שהמעלית תתקע והבן שלי יוותר לבד בדירה. ננננההה, בחיים לא נתקעתי פה במעלית, למה שזה יקרה. בכל מקרה לא נעלתי את הדלת, שלא ישאר שם סגור לבדו. הגעתי למטה, זרקתי את שתי השקיות יחד עם מה שנשאר מהמלפפון המת והפרוותי, וחזרתי למעלית עם תחושת הקלה ברוך שפטרנו. לחצתי על הכפתור לקומה שלנו, הדלת נסגרה ואני הסתכלתי על עצמי בנתיים במראה. חשבתי מחשבות עמוקות בהן אני מהרהרת רק מול המראה במעלית- אולי כדאי לפתוח את החורים באוזניים, כבר שנים לא הלכתי עם עגילים, עוד הולכים עם עגילים היום? מה לי ולעגילים? אולי רק קטנים כאלה צמודים לאוזן? רגע, איך זה שהמעלית עוד לא הגיעה? התחלתי להרגיש את הדופק שלי. המעלית בכלל לא זזה מקומת החניון. רק הדלת נסגרה. לא זה לא קורה לי. לא יכול להיות. לחצתי על כל כפתור אפשרי, אולי המעלית רק לא אוהבת את הקומה שלנו, לא עזר, דממה. שאלוהים יעזור לי, הבן שלי בטח צורח מבכי במיטה. מה יהיה מה יהיה? איך זה קרה? כל כך קשה לקחת פלאפון??שמעתי צעדים בחניון. "סלייייחה!!! סליחה!! יש שם מישהו??" המישהו התקרב למעלית. "או יופי הי! אני תקועה פה, אתה יכול לעלות לדירה שלי לראות שהתינוק שלי בסדר?" " מי זאת?" ענה המישהו-שכן מקווה לא המישהו-רוצח סדרתי. "אה זאת אני השכנה והמעלית תקועה ולא זזה, אתה יכול לעלות לבדוק?" ביקשתי כמו מה שנשמע יותר כפקודה. "אהה.." אמר ופתח את דלת המעלית "פשוט לחצתי על הכפתור מבחוץ." חייך אלי. "רוצה שנבדוק אם עכשיו היא עובדת?". הצחקת אותי. טסתי 8 קומות במדרגות ובערך תוך 15 שניות הגעתי הביתה. דהרתי לחדר של בני, הוא ישן כמו מלאך, בן פורת יוסף. התרסקתי על על הספה להסדיר נשימה ודופק ואז הבנתי שאולי עדיף שאשכב על הריצפה להסדיר נשימה ודופק. תוך כדי התנשמות שמעתי מחוץ לדירה שלי את המעלית נפתחת ואת קולה של השכנה.
WTF??
אחר הצהריים ירדתי עם הילדים (במדרגות), לגן השעשועים בכניסה לבניין. היתה שם גם איזו דודה-בבוצ'קה עם ילד אחד שאכל בננה בקרוסלה והדודה-בבוצ'קה עמדה 20 ס"מ ממנו כדי לודא שאם חלילה יפול את 20 הס"מ בין הקרוסלה לדשא, היא תהיה שם להציל אותו. אני ישבתי, כרגיל,  על הספסל 50 מ' מהילדים. למרות שיש שתי מגלשות, הילדים שלי רבו מי יעלה ראשון על המגלשה הימנית. לא התערבתי, אני לא מתערבת. הבכור בסופו של דבר החליט להשתמש בקצת יותר כוח שיש לטובתו על מנת לדחוף את אחיו הצעיר ממנו בשנתיים, דחיפה ברורה לאחור. הילד נפל על ישבנו והתחיל לבכות. המשכתי לצפות מהספסל. משום מקום, הגיעה הבבוצ'קה לנחם את בני שכבר הפסיק לבכות והתכוון להלחם שוב על מקומו בסולם, אבל הגברת לקחה אותו ביד ואמרה עם קצת מבטא "בוא המוד, בוא נלך להחפש אמא שלך". "זאת אמא שלי" ענה בני המופתע והצביע עלי. "נו במת, אתה בטוח? היא לא נרת כמו אמא שלך". 
What The Fuck????

רוצים להגיב על הפוסט? אפשר לעשות זאת בעמוד הפייסבוק

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...