יום שישי, 23 במרץ 2012

הם לא מתים, רק מתחלפים.

מסיבות טכניות, בני הבכור לא הלך היום לבית הספר. הוא היה צריך להגרר איתי ועם אחיו הקטן לשתות קפה עם סבתא.
הוא ישב מבואס בבית הקפה ואמר שמשעמם לו ולמה אי אפשר לשחק באייפון.
אי אפשר לשחק באייפון.
כשהשיחה עם סבתא הפכה למעניינת, הרשתי לשחק באייפון.
אחר כך הלכנו לטויס אר אס כי הוא היה חייב להראות לי את העונה הירוקה של הנינג'ות.
אבל חייב.
נכנסנו לחנות.
בדרך, אחיו חד-הגרב, גרר כל צעצוע שהיה בטווח ידו.



בני הבכור הסתכל על כל הנינג'ות של העונה הירוקה ובמבט שלא היה מבייש את אוליבר טוויסט שאל בעצב: "אפשר לקנות את זה? את מרשה?"

"לא חמוד, זה מאוד יקר, אולי ליום ההולדת."
הוא לא מחה, לא אמר שיום ההולדת שלו רק באמצע הקיץ, לא אמר שלכולם יש, לא התווכח, רק עמד שם מסכן ובחן את הקופסאות
היקרות והבלתי מושגות, בערגה.


הוא היה כל כך חמוד, כל כך בוגר, כל כך נוגע, שהלכתי לקופה ולקחתי שקית קטנה עם דמות נינג'ה בודדת. חזרתי לילד העני שלי ואמרתי שאת זה אני מרשה.
"באמת אמא? אפשר??" קרן מאושר, הוא לא האמין.
"כן חמוד, אפשר." חייכתי קורנת גם אני. כמה כבר השטות הזו יכולה לעלות? חמישה?עשרה שקלים? גג חמישה עשר. 
ועכשיו חידה לקורא הסביר והנבון:
כמה דמות הנינג'ה הזו עולה?


לקורא הבור, שלא חי עם בנים קטנים, שאין לו בדיוק קנה מידה במה מדובר, אעזור קצת

שוב, כמה הדבר הזה עולה?


רוצים לנחש? אפשר לעשות את זה פה.
רמז: הם לא מתים, רק מתחלפים. או כמו שאבא שלי אומר :"אם  יש מי שמוכן לשלם, אז למה לא?"
וכן אני שילמתי.
אני עדיין בשוק ששילמתי.
פעמיים. יש עוד ילד.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...