יום חמישי, 15 במרץ 2012

כל תינוק יודע.

לי יש שלושה תינוקות. אומנם רק אחד מהם עונה ממש להגדרה של תינוק אבל כל אמא שקוראת, יודעת שגם כשיהיה בן 40, הבן שלה ישאר התינוק שלה.
לא מזמן חברה  שאלה אותי : "למה הבן שלך לומד פסנתר?" אם לדייק, היא שאלה: "למה את מכריחה את הבן שלך ללמוד פסנתר?". חשבתי על זה רגע ועניתי: "למה את מכריחה את הבן שלך ללמוד לקרוא ולכתוב?"
"כי לקרוא ולכתוב זה חובה" היא ענתה. מבחינתי גם ללמוד לנגן על כלי זו חובה. אין אפשרות בחירה. האמת שלדעתי כל גבר צריך (חייב) לדעת שלושה דברים מעבר לכל תחום עניין או עיסוק אחר שיש לו- לנגן על פסנתר (או כל כלי אחר), לרכב על סוסים, ולדעת לרקוד ריקודים סלוניים.
עכשיו. - בנושא הריקודים הסלוניים, בעלי נעמד על הרגליים האחוריות ולא בגלל העובדה ששלו נוטות טיפה שמאלה, אלא מפני שזה נראה לו נשי. אני כמובן חולקת עליו לחלוטין, זה נראה לי הכי גברי שיש ואני מנסה להסביר לו שיש את הקונטרה של איש המרלבורו-  הילד גם ידע לתפוס פרה בלאסו תוך כדי רכיבה. הוא מסרב להשתכנע. בנתיים, אף ילד עוד לא לומד לרקוד. בנתיים.
למה כל ילד שלי ידע לנגן על פסנתר ולרכב על סוסים (ואחרי שאנדנד לבעלי ביתר שאת, גם לרקוד) ?
כי ככה החלטתי.
זה קודם כל.
הבית שלנו לא דמוקרטי. ילדים לא מחליטים מה אני אבשל להם לצהריים, או אם יש להם כוח להכין שיעורי בית או חשק לסדר את החדר. זוהי חובתם. לילדים שלי ברור לחלוטין שלימוד פסנתר ורכיבה הם חלק משאר הנושאים אותם יש ללמוד, אין ויכוח.
למה בחרתי דווקא את שני התחומים האלה? כי אני מתחברת אליהם, כי אני עושה אותם בעצמי. כשילד מקבל דוגמה אישית ויומיומית קל לו לחקות את ההורה ולהתמיד בלמידה. הורה אחר אולי יבחר קליעה למטרה ונינג'יצו או סריגה וגלישת גלים. ווט אבר. שלא יתקבל הרושם חלילה שהדבר נעשה בזעף פנים המקרין "כי ככה אמרתי." המאמץ שאני משקיעה על מנת שיאהבו תחומים אלה הוא גדול מאוד.
למה זה בכלל חשוב לדעתי?
אין כמו לרכוש מיומנות. רכישת מיומנות גורמת לילד, ולכל אדם בעצם, להיות בהלך רוח של צמיחה, הוא בתנועה. אחד הדברים שהכי מתסכלים אדם לדעתי, הוא להתנהל במים עומדים, לא לזוז, לא לנוע, לא ללמוד ולא להתפתח ולהתחדש. אני לא מתכוונת שצריך לרוץ, להשיג, אנחנו לא במרוץ, אנחנו מחדדים למידה.
הבן שלי לומד פסנתר. התחיל השנה, בתחילת כיתה א'. מיותר לציין שההתחלה היתה משעממת מאוד. מאוד מאוד. למידה סיזיפית של התווים והמשקלים. עכשיו אחרי שחלפנו במהירות על יונתן-הקטן הגענו כבר לבטהובן וברהמס, אנחנו מדברים בנינו על איזה חלק ביצירה היה הכי יפה ולמה. הילד לומד להקשיב קשב רב לדקויות הלחן, לגלות מה הוא אוהב, מהו יופי בעיניו. הוא לומד לשנן, לומד להתאמן, להיות מדויק וקשוב. 
הילדים שלי ילמדו לרכב כדי למצוא את העונג בחיבור ובתלות ההדדית עם בעל חיים. לנוע דרך הגוף שלו, לסמוך עליו. אין כמו רכיבה על מנת לגרות ולעודד יכולות מוטוריות, שיווי משקל וקוארדנציה. הם יחוו את היציאה לטיול על גב סוס בצינה של חמש בבוקר, יראו את שני סילוני האויר הקפואים יוצאים מנחיריו, יריחו את מהותו של הטבע בשעה זו ויזהו אותו כל פעם מחדש כשיצאו לטיול כמו שמזהים חבר שאפשר לנשום ולנוח לידו.
ילד שמפספס את זה מבחינתי כאילו אינו יודע לקרוא ולכתוב, גדל להיות סוג של אנאלפבית של החיים. שוב, זה לא חייב להיות פסנתר ורכיבה. וכמובן שילדי יכולים לבחור בנוסף כל תחום אחר שמעניין אותם ללמוד, והם בהחלט בוחרים. פסנתר ורכיבה הם עוד דרך בה אני מתקרבת לילדי, נוכל תמיד להנות מהם יחד. כל תחום החשוב לכם, זה יכול להיות בישול, פיסול, או כדורגל, קחו את הילדים איתכם, שילמדו מכם את דקויות ההנאה שבעניין.
כך, תשאר להם מיומנות לכל החיים בה תמיד יוכלו למצוא עונג ונחמה, להתנתק מהעולם, גם בימים אפורים.

רוצים להגיב על הפוסט? בבקשה! מוזמנים לעמוד הפייסבוק.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...