יום שבת, 25 בפברואר 2012

מחכים

את הפוסט האחרון לא כתבתי במקרה אלא מתוך המציאות שלנו בימים האחרונים. הבן שלי מתלונן על כאבי בטן/גב מזה כחודש. ברור העלה שהכל תקין. בודקים כיוונים של אי סבילות ללקטוז/צליאק/כל מיני דברים, זה בברור, זה לוקח זמן. כאב הבטן נמשך ולפני שלושה ימים הצטרף אליו חום וחוסר תאבון וסמרטוטיות כללית. רופא הילדים שלח אותנו לבית חולים. לקחו בדיקות, עשו אולטראסאונד, החום עולה ותשובה מה יש לו, אין. יכול להיות שזה כמה דברים ביחד שלא קשורים אחד לשני, יכול להיות שכן קשורים, הם לא יודעים. הרופאים לא יודעים. כשאני אומרת רופאים אני מתכוונת כמובן למתמחה החמודה שסיימה ללמוד אתמול ומבלה את רוב המשמרת שלה במיון ילדים ולא במחלקה. אז אנחנו מחכים כרגע בבית החולים עד שתנחת עליהם איזו תובנה, אני מרחק פסיעה מלהציע להם לחפש בגוגל.
מה שיפה בבתי חולים בשבת הוא, שהם מאד מכבדים את השבת . כן, על פניו נראה שבית החולים פתוח, אבל האמת היא שאם אתה לא מפרכס או מקציף או מדמם או קודח, אין מי שיתן לך מענה. נחכה עד יום ראשון, מי יודע אולי עד אז הבן שלי יקדח, ואחרי שכולם ישתו את האספרסו שלהם, אולי יהיה מי שיוכל להסתכל על כל הנתונים גם יחד ולהקדיש יותר מ15 שניות מחשבה מה מתחולל בגוף של הילד.
אין לי מה לעשות חוץ מלחכות.
אז אני מחכה.


3 תגובות:

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...