יום חמישי, 16 בפברואר 2012

או סולה מיו.

רובכם בטח שרים את השיר הזה כישראלים - או סולו מיו. אבל זה סולה. סולה-שמש. באיטלקית. אני יודעת קצת איטלקית בזכות זה שאני יודעת קצת צרפתית. דומה.קצת.

בכל אופן,
כשאני מקפלת כביסה אני שומעת את זמר האופרה לוציאנו פברוטי (עליו השלום). רק עוצמה כמו שלו יכולה לעזור לי לכבוש את הר הכביסה היומי. אני בדרך כלל מצליחה לכבוש את ההר ולפזר את חלקיו בכל הארונות עוד לפני שהילדים מגיעים בצהריים. בימים האחרונים, טוב, בשבועות האחרונים, יוצא שהר הכביסה עוד עומד איתן שריר וקיים כשהילדים חוזרים ואני מתחילה לקפל רק בשעות אחר הצהריים. מכאן, הם שומעים פברוטי והרבה. הבן הבכור שלי שם שתי ידיים על האזניים וצורח עלי שזה חזק מידי ושזה לא נעים לו בכלל ומה זה השירים האלה. אני מציעה לו שתי אפשרויות, או ללכת לחדרו לשחק ולסגור את הדלת, או לקפל את הכביסה בעצמו בדממה. באופן מפתיע הוא בוחר באפשרות הראשונה. לעומתו, הבן השני שלי, העדין כפורצלן, לא מגיב וממשיך כרגיל לשחק לידי עם הלוחמים שלו.

אתם כבר יודעים שאני עוקבת אחרי רצונותיהם של ילדי כמו נץ, מנסה לא לפספס שום פירור של הבעת עניין. אני לא ממש מתייחסת להגררות העיוורת אחרי מה שילדים אחרים אוהבים כהבעת עניין. בנתיים מה שהם "אוהבים" קשור לאופנה העכשוית בתחום הצעצועים ואם אתם הורים לבנים, המילים : בקוגן, פקוגן,בלייד בלייד, נינג'גו ומיק מק, לצערכם, אומרות לכם הרבה. זה לא נחשב.
לפני כמה ימים מצאתי פירור. פירור נפלא וקסום של הבעת עניין מקורית.
קיפלתי כביסה תוך שאני שרה "עשר אצבעות לי יש" לבני התינוק שישב בכיסא האוכל שלו. בני האמצעי ניגש אלי כמו היישר מניסוי ההתניה של פאבלוב, ושאל "למה אנחנו לא שומעים את פּבּרוטי? עם דגש בבּית. "אהה..כי אני פה עם אחיך..." עניתי מופתעת. "שימי לי בבקשה את פּבּרוטי, אני כל כך אוהב איך שהוא שר, הקול שלו כל כך חזק!" אמר תוך שהוא מחקה את פברוטי.
קשה לתאר את העונג שחוויתי מלראות את האפרוח בן ה4 וחצי יושב מוקסם ומרוכז מול היו-טיוב ומקשיב בדריכות והתרגשות לשיר הזה.
אחר כך הוא שמע אותו שוב, ושוב. הוא רצה לדעת באיזו שפה הוא שר ואיפה זה איטליה ואם יש זמרי אופרה בישראל, ורצה לדעת בן כמה הוא ונעצב לשמוע שהוא כבר לא חי כי "הייתי רוצה לראות הצגה שלו" חשבתי שאני מתעלפת. ואז הגיע השיא : "אמא, אני לא רוצה להתחפש למגה-בייט מאיי פסטיגל, אני רוצה להתחפש בפורים לפברוטי!" אמר כאילו זה הרעיון הכי טוב שהגה אי פעם. "באמת???" לא האמנתי "זה רעיון נהדר!"
ואז נכנס אחיו הבכור, ובהנף משפט כיבה לו את האור בעניים "פברוטי??? מי זה פברוטי הדפוק הזה?? אף אחד לא ידע מי אתה, סתם תחפושת דפוקה"
שקט.
חיכיתי לתגובתו בנשימה עצורה. האם יעמוד בלחץ.
"אמא, אני בכל זאת אתחפש למגה-בייט, בסדר?"
"בסדר"
הוא לא עמד בלחץ. כדי להפוך ליהלום אדם צריך לדעת ללכת נגד הזרם ולא לקרוס תחת הלחץ. הרי מה זה יהלום? פירור של פחם שעמד בלחץ.
 זה עוד יבוא.

"את יכולה לשים לי עוד פעם את סולו מיו?" ביקש בלחש.
"בטח נשמה שלי."
שוב אחיו ברח לחדר והוא ישב והסתכל בהערצה על פברוטי שר איך השמש שלו נמצאת בפנים שלך. 'o sole mio sta nfronte a te
ואני הסתכלתי עליו נוצץ והרגשתי איך השמש שלו, נמצאת בפנים שלי.




2 comments:

  1. אוי, זה מקסים.

    פוסט מתוק מדבש.

    את ברת מזל, את.

    שמחה שמצאתי את הפנינה הזאת, גם אם מעט באיחור.

    השבמחק
  2. תודה דפנה, כיף לקבל ממך תגובות על פוסטים ישנים, נשיקות.

    השבמחק

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...