יום שלישי, 14 בפברואר 2012

על טעם וריח.

תשמעו פדיחה. הלכתי עם הבן שלי, בן ה4 וחצי לגן השעשועים. היתה שם ילדה מתוקה, קצת יותר גדולה ממנו, ששיחקה עם אמא שלה. הילדה ניסתה שוב ושוב להצטרף למשחק של בני והוא התחמק ממנה באלגנטיות. לא הבנתי מה הסיפור שלו, הנה ילדה נחמדה, הזדמנות נהדרת למשחק משותף, יאללה. אז החלטתי לעשות טעות, שהתגלתה ככזו רק לאחר מעשה- אמרתי לבני, כך שגם אימה של הילדה תשמע כמה אני מתרשמת מביתה המקסימה,  "תראה איזה ילדה נחמדה, היא כל כך רוצה לשחק איתך למה שלא תשחקו יחד?.." ולזה בני ענה במשיכת כתפיים והמשיך בענייניו, אני כמובן המשכתי לקרצץ: "נו..שחקו יחד, תראה לה את האנגרי בירדס שלך, למה אתה לא רוצה לשחק איתה?" ולזה בני ענה בקול ברור וצלול כזמיר הנשמע בכל גן השעשועים :"כי יש לה תלתלים, המווון תלתלים, היא נורא מכוערת, אני לא רוצה לשחק איתה ודי!" צעק וברח משם. הילדה התחילה לבכות.
אהם.
כן.
גל חום הציף את פני.
חיכיתי וחיכיתי והאדמה לא פערה את פיה ואחרי סקירה מהירה של גן השעשועים ראיתי שאין לי איפה לקבור את עצמי.
בלעתי את הרוק, ספרתי עד 3 והעזתי לסובב את הראש לאמה של הילדה שישבה מרחק פסיעה מאחורי על הספסל, "אני ממש מתנצלת...אה.. אני ממש ממש מתנצלת, אל תבכי חמודה, אני הולכת לדבר איתו.."
הלכתי לבני, לקחתי אותו הצידה, ממש הצידה, כך שאין סיכוי שהן תשמענה אותנו למקרה שעוד מרגליות יצאו מפיו הכועס. טוב שכך עשיתי. "אתה לא יכול להגיד דבר כל כך מעליב לילדה הנחמדה, היא מאוד נעלבה ממה שאמרת ואני בטוחה שגם לאמא שלה היה מאוד לא נעים לשמוע אותך, תלך לבקש סליחה." "לא!!!! אני לא אבקש סליחה, אמרתי לך שאני לא רוצה לשחק איתה!! יש לה תלתלים מגעילים! היא מכוערת!! ואת הכרחת אותי!!" הגן על עצמו. "אוקיי, זה לא היה בסדר מצידי, חשבתי להציע לך כי היא נראתה מאוד נחמדה, אני לא אעשה את זה שוב...בכל אופן צריך לבקש ממנה סליחה." הוא הלך לבקש סליחה בגרירת רגליים, הילדה התעלמה ממנו והאמא היתה מנומסת.
נשאר לי טעם רע ודי התבאסתי מכל העניין. בבית דיברנו עוד על כמה מילים יכולות לפגוע ואיך הוא היה מרגיש אם מישהו היה אומר לו שהוא לא רוצה לשחק איתו כי הוא חושב שהוא מכוער. נראה שהוא הבין, לעכשיו לפחות.
עדיין, היה לי מאוד לא נעים עם מה שקרה. חשבתי לעצמי שהוא אמור לאהוב את כל הילדים, הרי הם ילדים, כולם מקסימים, והילדה המסוימת הזו היתה מקסימה באופן מיוחד....הוא לא אמור לחשוב ככה.
סיפרתי על המקרה לבעלי ועל כמה שזה מטריד אותי. הוא פטר אותי ב"על טעם וריח אין מה להתווכח". ואמר שגם מבוגרים מתנהגים כך, רק בצורה יותר מנומסת. כראיה הזכיר לי את הישיבה האחרונה שלי איתו בבית קפה (לאלה מכם שרק נחתו כאן היום, אני מתמודדת עם התמכרות קשה לארומה, ממש קשה, הקופאיות בארומה לא שואלות איך קוראים לי, הן יודעות.)
בפעם האחרונה ששתינו קפה יחד, בחנתי ממקום מושבי, תוך לגימה מתענגת של הקפה שלי, את האנשים העומדים בתור לקופה. פניתי לבעלי -"תראה את זה" עשיתי תנועה כמעט בלתי נראת עם הראש לעבר גבר שעמד בתור "תראה כמה מאמץ הוא השקיע במראה שלו, ללא ספק מאוהב בעצמו ובטוח שכל אישה שרואה אותו מתעלפת." הגבר שעמד בתור היה פחות או יותר בן גילנו, מלוקק ממורק ומצוחצח, ללא ספק בן עדות המזרח, גבוה, פנים נאות, לבוש כמו טווס, מכנס שיושב בול על ישבן הפלדה שלו, חולצה מכופתרת שלא מסתירה את שרירי החזה עליהם עבד קשה קשה בחדר הכושר, ג'ל בשיער, שעון שבא עם משכנתא, טבעת סטייל רביבו, בקיצור טווס מכף רגל ועד ראש.
לא הייתי נוגעת בו עם מקל.
אין יותר רחוק מהטעם שלי, אין.
"תראה את זה" עשיתי תנועה כמעט בלתי נראת עם הראש לעבר גבר קצת גוץ שלבש סתם סווטשרט אבל היה לו שיער שטני ועניים כחולות "הוא, יותר עושה לי את זה מאשר הטווס השרירי המגונדר". אמרתי.
"קודם כל, אני באמת שמח שההוא לא עושה לך את זה, ושנית קצת מטריד אותי שההוא כן עושה לך את זה" השיב. כן, אין גבר עם שיער שטני (ככה כותבים שטני? אין לי מושג) ועניים כחולות שאני לא מתעכבת עליו כמה שניות. זה בסדר, בעלי יודע את זה, הרי בזכות ההתעכבות הזו אנחנו נשואים.
"לא אמרתי שהוא עושה לי את זה, פשוט ציינתי עובדה שכמה שהוא מתאמץ להיות מושך, הוא ממש לא הטיפוס שלי."
" זה בסדר, לא נראה לי שגם את הטיפוס שלו" אמר בחיוך מתחת לקפה.
"סליחה?? אני הטיפוס של כולם! מה זאת אומרת??"
"הנה הטיפוס שלו" אמר ועשה תנועה כמעט בלתי נראת עם הראש לעבר הבחורה שנישקה את הטווס בחנופה על הלחי.
אהם.
"אוקיי, אז אני לא הטיפוס שלו" אמרתי בעודי בוחנת את הבחורה שהריחה מפן עם פסים בשיער, עם סיליקון שהתפוצץ מבעד לחולצה, עם בנייה של ציפורניים, עם עקבים בעובי של מסמר, עם איפור צבעי מלחמה, וכשהיא לא שמעה טוב מה שהוא אמר לה ענתה לו "איך??"
זה בסדר שאני לא הטיפוס שלו. באמת.
חזרתי לחשוב על בני. הבנתי שהוא לא אומר מה שהוא אמור לחשוב אלא מה שהוא באמת חושב. זה בסדר לחשוב את זה, אם הוא לא רוצה לשחק עם בנות עם תלתלים, זכותו, צריך רק לעבוד איתו על התחשבות ברגשות הזולת.
כל אחד, יכול להמשך לאיזה טיפוס שהוא רוצה, לגיטימי לגמרי.




תגובה 1:

  1. שתדמעי לך, כל פעם שאני מקבלת הודעה במייל על חידושים בבלוג שלך, אני מחייכת. יודעת כבר שמחכה לי חוויה.

    השבמחק

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...