יום שישי, 3 בפברואר 2012

בואו נחשוב על זה יחד.

טוב.
אז אני חושבת בקול רם.
אתם כבר יודעים שבעלי ואני לא מרוצים ממה שיש למערכת החינוך להציע. כתבתי על זה פה. וגם פה. חינוך ביתי הוא נושא שעולה באופן תדיר ותכוף בביתנו. ה-סיבה שאינו יוצא כרגע לפעול היא שאין מספיק משפחות (כמו בארה"ב למשל) המתאגדות על מנת ליצור קהילה קטנה המאמינה באותם דברים.
אני קוראת לעוד הורים מתלבטים, לא מרוצים, שרוצים, ליצור איתי קשר.
 רגע, מה זאת אומרת לא מרוצה?
זאת אומרת, שבתוכו בפנים אתם מרגישים שאתם מתפשרים, שאתם מרגישים שמה שהילדים שלכם חווים במשך היום זה הרע במיעוטו. שלמרות שאתם אומרים לעצמכם "כולם הולכים לבית ספר, גם אני הלכתי והנה, יצאתי בסדר", כשמדברים איתכם על החוויה שחוויתם במשך 12 שנה אתם פתאום מוצאים את עצמכם מדברים עליה עם הרבה אמוציות. שאתם מרגישים שרוב הזמן אתם מנסים להתאים את הילד למסגרת, אבל ההיגיון הבריא שלכם אומר לכם שהמסגרת אמורה להתאים לילד.
מה אני רוצה? אני לא לגמרי יודעת, בגלל זה אשמח לדבר עם מי שמרגיש כמוני.
כשהבן שלי התחיל כיתה א' (והוא אגב מצטיין בכיתה א' לפי המורה, לא יודעת מה זה בדיוק אומר) מצאתי את עצמי עונה כל הזמן את אותה תשובה לשאלה, נו-את-מרוצה-מבית-הספר? ב"שילמדו אותו לקרוא ולכתוב, אני כבר אלמד אותו את כל השאר". לא ממש חשבתי על התשובה שלי, היא יצאה לי מאוד טבעי. אני חושבת שמה שהתכוונתי זה שלבערה הפנימית של הלמידה, אני אדאג ולא אתן למערכת לכבות אותה. בעלי עונה על אותה שאלה ב"העיקר שיחזור משם בריא ושלם".

(אנחה)

כשאני חושבת על כמה זמן ילדיי מבזבזים ביום רק בגלל שיש עוד 35 ילדים איתם, זה מבאס אותי. אם הבן שלי כבר סיים את הדף בחשבון הוא צריך לחכות כמה שצריך למי שלא סיים. לעומת זאת, אם הוא לא מבין את הדף בחשבון, הוא צריך לחכות כמה שצריך עד שהמורה תתפנה להסביר לו במקרה הטוב או עד שיחזור הביתה ואני אסביר לו באופן שהוא בטוח יבין. ואז אני בכלל חושבת למה הוא לומד חשבון מדף?

חברה.
זה ה-קושי שלי סביב פיתרון אחר לחינוך הממלכתי. ילדים צריכים וזקוקים לחברה מעבר לאחים שלהם על מנת להתפתח. לדעתי אם נתאגד מספר משפחות אפשר בהחלט ליצור אלטרנטיבה גם לפן החברתי. נכון, יש יתרון לחברה בחינוך הממלכתי אך באותה מידה ישנם גם חסרונות. להסתכל על אינטראקציה של ילדים בהפסקה יכול להזכיר פרק מ"בעל זבוב". לא נראה לי טבעי שילדים יתקשרו רוב היום רק עם עוד ילדים בדיוק בני גילם. ממי הם לומדים? מי משמש דוגמה? מרגיש קצת כמו העיוור המוביל את העיוור.

למי אני פונה בעצם?
להורים שרוצים לשנות את האופן בו ילדיהם מעבירים את זמנם ואת האופן בו הם לומדים ויוצרים קשרים חברתיים. להורים שבוחרים לבלות עם ילדיהם רוב היום כי הם מרגישים שהשנים טסות שרק נמצמץ והם יתגייסו לצבא. להורים המרגישים שהשנים האלה, שהם גדלים הן יותר קסומות מאשר קשות, ושבעצם רוצים שיהיו לערכים של המשפחה שלהם הרבה יותר משקל מאשר הגררות חסרת עמוד שדרה אחרי קבוצת השוים.

אני יודעת שיש קהילה של חינוך ביתי בצפון, אבל לעת עתה מעדיפה ליצור שיח עם הורים הנמצאים באותה נקודת התלבטות צמיחה ולמידה בה אנחנו נמצאים עכשיו.

שניה, אבל איך אעשה את זה, אני ובעלי לא אנשי חינוך מקצועיים. אאהה... ראשית, אני סומכת על עצמי, יש לי נטיה כזאת. שנית, ברור שצריך להשקיע, צריך ללמוד, צריך לרצות וחוץ מזה מי שפתוח לרעיון, תכתבו לי ובואו נדבר על זה יחד. מי שיעקוב אחרי יום לימודים בכיתה א' יראה שזו לא תורה מסיני. מה שילד לומד יום שלם בבית הספר אפשר ללמד אותו בחצי שעה של אחד על אחד בבית, יש בלי סוף מקורות לימוד.
אני חושבת שהורים המתאגדים יחד לקבוצה לימודית חברתית, אימהות שיושבות יחד וחושבות איך להתאים את הלמידה על כל רבדיה לילדים הפרטיים שלהן יכולות להגיע רחוק. רחוק מאוד.
אין בכוונתי לשכנע את מי שמבצר עצמו באזור הנוחות שלו, או את מי שמפחד שאין לו היכולת ובטח לא את מי שאין לו הרצון.
אני כן אשמח אם מי שמרגיש כמוני, יכתוב לי. נחשוב יחד מה אפשר לעשות.

תגובה 1:

  1. Everything you are saying is so true. My girls grew up doing 'home school' 2 hours a day and playing the rest. they were outside all summer...we wet camping for a week at a time. I was able to take them traveling in a motor home for 5 month.
    They are 15 and 16 today and they have lots of friends...of course one more than the other, but they have different personality. Home school allows you to spend precious time with your kids.

    השבמחק

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...