יום חמישי, 12 בינואר 2012

רק על עצמי לספר ידעתי.

באופן קבוע קוראים שולחים לי תגובות ומביעים את דעתם על פוסטים שאני כותבת. הפוסט אתמול עורר יותר תגובה מהרגיל. בעקבות הפוסט שכתבתי אתמול קיבלתי עשרה מיילים אוהדים ושני מיילים נסערים. מטבע הדברים את האוהדים קיבלתי באהדה ואת הנסערים בסערה.
בעקבות קריאת התגובות עלתה לי רחל המשוררת :"רק על עצמי לספר ידעתי. צר עולמי כעולם נמלה".

חברים, אני כותבת את הדברים מתוך השקפת עולמי האישית. עולמי צר כעולם נמלה, בדיוק כמו העולם של כל אחד.
בגדול אני מאמינה שאם זה לא מקולקל אין מה לנסות לתקן. אם האופן בו אתם חיים שונה מהאופן בו אני חיה, וזה עובד, מצוין.
עם זאת, יש עובדות שעליהם אי אפשר להתווכח. למשל, אני צורכת הרבה יותר שוקולד וקפה מאדם ממוצע. הרבה הרבה יותר. ממש הרבה יותר. לא, באמת, אין דברים כאלה. זה שזה עובד בשבילי עדיין לא הופך קפאין וקקאו לדוגמה טובה לתזונה אנושית. כן, אתם יכולים לגלות כלפי אמפתיה ולהבין את הקושי שלי בלצרוך יותר נבטוטים, אבל אתם לא יכולים להתעלם מהעובדה שהאופן בו אני מתנהלת מבחינה תזונתית, לא נכון לגוף שלי עובדתית.

כשאני כותבת על סגנון הורות שאני חושבת שעובדתית אינו נכון, זה לא אומר שאני לא אמפתית להורה או שאני לא מתנהלת כך לפעמים בעצמי, אני רק מאירה את ההתנהגות כלא נכונה מבחינה התפתחותית לתינוק/פעוט.
לדוגמה, מדינת ישראל נותנת לאישה יולדת שלושה חודשים שלמים של "חופשת" לידה. אין לי מושג מי הגבר שהמציא את צמד המילים "חופשת לידה" , לא זכור לי שאחרי שלושת הלידות ישבתי עם התינוקות שלי בקריביים עם כוס מרגריטה...

בכל מקרה, אימהות צריכות לצאת לעבוד. מכורח הנסיבות הן נאלצות לשים את ילדיהם במעון. מבחינה התפתחותית אין גרוע מזה. תינוק בן שלושה חודשים מקודד גנטית לשהות רוב הזמן על גוף אימו ולא בתינוקיה עם עוד 15 ילדים. אין דרך אחרת להציג את זה, זו עובדה התפתחותית שלא אני קבעתי אלא האבולוציה. ושום אמא לא תשכנע אותי "שדווקא טוב לו והוא מסתדר והוא אוהב ללכת לשם והנה תראי הוא הולך ולא קורה לו כלום" להגיד את זה , זה בערך כמו להאכיל ילד זמן ממושך רק בפופקורן ולעשן לידו כל הזמן ואז להגיד "הנה תראי, לא קורה לו כלום".
כן, אני אמפתית. זו אשמת המדינה. המדינה בהחלט צריכה וחייבת לתת לאימהות את האפשרות להיות עם ילדהן כמה שנים ולא כמה חודשים בדיוק כמו כל מדינה באירופה.
אבל המדינה שלי לא נותנת את זה כרגע, העובדות על התפתחות תקינה של בן אדם עוד לא חילחלו למערכת, הם חושבים שזה בסדר כי"הנה לא קורה לו כלום".  המדינה שלי מחלקת פופקורן לילדים. אני בוחרת, לקחת על עצמי את האחריות להאכיל אותם בפירות וירקות.

שוב, רק על עצמי לספר ידעתי.
ברשותכם, יום כזה גשום ממש דורש כוס קפה.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...