יום שישי, 27 בינואר 2012

הורים מטולטלים.

טרגדיה.
זו המילה היחידה שעולה לי לאור מקרה התאומים אשר טולטלו ע"י הוריהם. בקלות כל אחד מאיתנו היה מחליף את האות ל' באות מ' בכותרת. אין לי מושג מי האנשים המסוימים האלה, ומאחר ואני לא רואה חדשות באופן עקרוני, כל מה שאני יודעת על המקרה הזה אינו מעבר לכותרת בynet. לכן, לא אכתוב עליהם, אלא על עצם קיומו של הסנדרום הזה- SBS, shaken baby syndrom.
איך מגיעים למצב שהורים מטלטלים בכזה כוח את ילדיהם עד שגורמים להם לפגיעה מוחית או למוות? יהיו כאלה שיגידו שזו אלימות כמו כל אלימות והתעללות בילדים. אני חושבת שיש הבדל. אני חושבת שגודל התופעה בארה"ב למשל, מלמד שאולי הבעיה היא לא רק ההורים המסוימים.

אני עובדת עם אימהות לתינוקות. מנחה אותן, מדריכה אותן. שמעתי קשת רחבה של המצוקות הנפשיות אליהן הן מגיעות בעקבות הצטרפותו של תינוק חדש למשפחה. שמעתי מעל 20 פעם גם את המשפט הבא. "הוא בכה כל הלילה שחשבתי שאני משתגעת. אני יכולה להבין את ההורים שיוצאים מהכלים ופוגעים בתינוק שלהם". אני חוזרת: "אני יכולה להבין, את ההורים, שפוגעים בתינוק שלהם". אתם יכולים לתאר לעצמכם את רמת המצוקה והלחץ הנפשי בו נמצאת אמא שאומרת לי משפט כזה? אומרות את זה בערך 10% מהאימהות שאני פוגשת בשנה. 10% מבטאות את זה שהן יכולות להבין הורים שפוגעים בילדים שלהם. אני מתארת לעצמי שאחוז גדול בהרבה פשוט לא אומרות כלום.
מי אשם?
אנחנו.
אנחנו כחברה לא מלמדים הורים מה משמעות הבכי של תינוק בן יומו. לא מלמדים אותם לצפות לסוג כזה של בכי, וממש לא מלמדים אותם איך להתמודד עם בכי כזה.
מה אנחנו כן מלמדים אותם?
שתינוק צריך ללמוד להרדם לבד.
רשלנות פושעת.
איך אמורה להרגיש אמא טריה שחושבת שצריך להרגיל וללמד את התינוק שלה כמה שיותר מהר ללמוד להרדם לבד, כמה כעס היא מייצרת בתוכה כשהתינוק שלה בוכה כי מה שהוא רוצה ומה שהוא יודע זה שהוא לא אמור להרדם לבד?

חובה! ללמד הורים לפני שהם הופכים להיות הורים. במקום לדאוג לתחת שלהם מבחינה ביטוחית ולהזכיר לכל יולדת אלף פעם ש"אנחנו משחררים תינוקות מבית החולים אלא עם סל קל", בתי החולים צריכים לדאוג ולוודא שכל הורה עבר הדרכה יסודית לפני שהוא יוצא הביתה למה לצפות. הסל קל לא יקום לתינוק בוכה באמצע הלילה. הסל קל לא יפתור את תחושת חוסר האונים. בית החולים צריך לידע כל הורה שמרגיש מצוקה שיש לאן לפנות. ושבאמת יהיה מקום כזה.
הורים בימינו מבודדים מהעולם. אימהות מבלות שעות רבות מבודדות בדירות שלהן עם תינוק שלא אמור להיות בעצמו מבודד בדירה. אנחנו יצורים חברתיים, תינוקות אמורים לגדול בחברה, אמא לתינוק בן יומו יכולה להכנס לסחרור ודכאון מהעומס אותו היא צריכה לשאת לבדה.
תינוק צורח מפעיל כל מנגנון לחץ והיסטריה בגוף שלנו, אימהות צריכות להיות מצוידות בכלים להתמודד לפני שהן הופכות לאימהות.

כשילדתי את בני הבכור, גרנו באירופה. באתי לארץ ללדת וגרנו אצל הורי חודש ימים לפני שטסנו חזרה. רק היום, בדיעבד, אני יכולה להעריך את החודש הזה. הייתי אמא טריה ולידי, כל הזמן,24 שעות ביממה, היתה אמא שלי. אין לזה מחיר, הכל נראה אחרת. אמא שלי עשתה לו את האמבטיה הראשונה (מסורת שעברה גם לשאר הילדים) ביד בטוחה ובקול מרגיע. אני עמדתי לידה ולמדתי. חודש שלם היה איתי עוד מישהו, מישהו שיודע מה הוא עושה מפגין ביטחון ומשרה ביטחון. את אותה תחושת ביטחון ראשונית שהחדירה בי אמי במשך חודש שלם אני נושאת עימי עד היום.
מה אנחנו יכולות לעשות? (גם יכולים)
המון.
אם יש לכן חברה שילדה לא מזמן, תנו יד. לא פעם אחת, לא רק לקפוץ להגיד שלום ו"אני לא רוצה להפריע", את לא מפריעה, בכל פעם שיש לכן זמן, לכו לעזור. לא חייבים להרים מגה הפקה, אפשר לקפוץ עם קראסון וקפה או זר פרחים קטן של כלניות. להחזיק רגע את התינוק כדי שהיא תוכל להתקלח. להחזיק רגע את התינוק כדי שהיא תוכל לשתות את הקפה בנחת. תתעקשו לעזור גם אם היא מתעקשת שהכל בסדר. לפעמים אלה שנראות הכי בסדר, הן הכי פחות בסדר. הן יודעות להסתיר את זה היטב.-
לפני כמה חודשים נכנסתי בשעת בוקר מוקדמת עם בני התינוק להחליף חיתול בפינת החתלה בקניון. עוד במסדרון שמעתי צרחות של תינוק שמיד שיחררו אצלי את כל הורמוני הלחץ בגוף. עמדתי מחוץ לדלת פינת ההחתלה ושמעתי את האמא של התינוק, שכנראה לא תארה לעצמה שיש עוד מישהו בקניון בשעה הזו, מסננת בכעס מתפרץ,באמוק של טירוף :" תפסיק כבר לבכות! תפסיק! אתה שומע אותי? די כבר!!מה אתה רוצה ממני?? מה.אתה.רוצה מ-מ-ני??" הרגשתי את הדופק שלי עולה, נהיה לי חם, התינוק צרח כמו תרנגולת שחוטה. לא שלטתי בעצמי ופתחתי את הדלת :" את צריכה עזרה?" שאלתי אותה מודאגת. "לא זה בסדר" ענתה לי מופתעת כולה חיוכים "אני פשוט לא מצליחה להלביש לו את זה...יש פה המון כפתורים..." "אז בואי אני אעזור לך" "לא, זה באמת בסדר" ענתה. היא היתה על עקבים עם ג'ינס צמוד, מאופרת, מתוקתקת. היא הסתלקה איתו במהירות. שעה אחר כך ראיתי אותה יושבת עם חברה עם עוד עגלה בבית קפה, כולה צחקוקים. אני ידעתי מה ששמעתי, אני שמעתי את איבוד השליטה, את המצוקה, את חוסר האונים. ואף אחד אחר בקניון לא היה מעלה בדעתו שהבחורה המגונדרת והמחייכת ששותה עכשיו קפה, צרחה כמו משוגעת על תינוק כזה קטן.
כשאני עובדת עם אמהות חשוב לי שתדענה שהן לא לבד, יש למי לפנות. חשוב לי שתדענה שאי אפשר לבד, תינוק לא אמור לגדול לבד, אימהות לא אמורות לגדל לבד. עוד יותר חשוב לי לצייד אותם בהמון כלים, חשוב לי שיעבירו לאט לאט את המשקל מעצמן לתינוק. יש פה בן אדם לגדל, לא רק אַת העניין. אימהות רבות לא ראו את זה ככה לפני. התפקיד שלי הוא לגרום להן להבין ולהרגיש כמה יופי וקסם יש בגידול אדם, עם כל האתגרים שהוא מביא איתו.
כשהן מצליחות לראות את היופי למרות הקושי, כשהן מבינות את המשמעות האמיתית שיש להן, הכל נראה אחרת. פתאום, ממקום מושבן, הן יכולות לראות את השמיים מבעד לעננים.
ואני מרגישה שעשיתי את שלי.



8 תגובות:

  1. WOW
    דמעות בעיני
    כל כך הרגשתי ככה..
    אני עם תאומים ,לבד...
    אומנם גרתי אצל אימי - שזו עזרה הכי מדהימה שיכולה להיות
    אבל הקפיצה הקטנה של חברה , דאגה , חיוך .. זה משהו שעד היום חסר לי .
    גמאני איבדתי עשתונות .. שני צורחים בלילה - ואני עיפה ומרוטה .
    למזלי תפסתי את עצמי בזמן .
    היום הכל הרבה יותר נוח - אבל עדיין חסר לי הקרואסון והקפה - והקפיצה של החברה

    שבת שלום לך

    השבמחק
  2. תודה לך על מאמר מדהים, אין ספק שמקור התמיכה שקיבלת מאמך ותחושת הבטחון והשלווה שהיא העניקה לך בטיפול בילדיך הן להם תחליף. לי לא היה מקור תמיכה כזה, פשוט קראתי את המאמר ודמעות בעיני . בכל כוחי דאגתי לילדי המקסים עד שהדאגה הפכה לחרדה משתקת. לא כל אדם חסר אונים יעבור את הגבול מחשיבה לביצוע. מזדהה עם חוסר ההכנה כולל קורס הכנה ללידה שכלל לא נוגע בלב ליבו של עיניין ההסברה כפי שטענת. מאמרך חיזק אותי מאוד מקווה לפגוש אנשים כמוך עם הילד השני. כל טוב ושבת שלום

    השבמחק
  3. אמן!!
    כל כך נכון!!!
    אני ילדתי ביום שישי ושוחררתי בראשון בבוקר בלי שום הדרכה או תמיכה. אפילו חיתול לא ידעתי להחליף!
    כמה זה נכון שאמהות ראשונה חייבת להגיע לאחר הכשרה מסויימת...
    שבת שלום לכולם.

    השבמחק
  4. נשים יודעות להסוות את הדיכאון שלאחר הלידה ובתקופה זו יכולים לקרות דברים שלא היינו מצפים מהאשה שתעשה.
    תודה על הכתבה המצוינת

    השבמחק
  5. את כל כך צודקת. אחד הדברים שאני התרעמתי עליו אחרי הלידה הוא שיש קורס הכנה ללידה אבל אין קורס הכנה להורות.
    והלידה? מסתיימת אחרי כמה שעות או מקסימום כמה ימים.
    אבל ההורות רק מתחילה. ואת אמורה לדעת מה לעשות? איך?

    השבמחק
  6. כתיבה נהדרת!! ואכן את כל כך צודקת.
    אני אישית גידלתי לבד, אני עדיין רק עם בן זוגי עם הילדים בארופה (שניים מתחת לגיל שלוש). בהריון נוסף עכשיו. למדתי לבד מה עושים, מאהבה והמון סבלנות אבל זה בהחלט לא מתאים לכל אחת.
    חובה ללמד הורים מה לעשות ואיך, מאמבטיה עד להחייאה.
    זה מציל חיים. 

    השבמחק
  7. תודה. על כל מילה.
    לפעמים אנו שוכחים שמאחורי ילדים מסכנים מסתתרים גם הורים לא הכי מאושרים. זה לא פוטר אותם מאחריות אך גם לא מותיר לנו לשפוט אותם בלב שקט. הרי גם אנחנו רק בני אדם עם רגשות, חלומות, עצבים וסף תסכול. ואין שבט שילווה אותנו במסע ההורות.

    השבמחק
  8. מזדהה עם כל מילה ומילה.
    הידע הקדום ביותר שלנו כהורים נעלם יחד עם חיי השבט. אמהות צעירות ש"יודעות" מה תינוק חייב (לשכב בשקט ולחייך למובייל) מרגישות נבגדות כאשר כל מה שהוא רוצה זה את אמא.
    חוסר אונים. עייפות קיצונית. הוא ישן נהדר במיטת הורים אבל היא יודעת כמה זה נורא והרסני - הרי אח"כ התינקו לא ייצא מהמיטה שלה עד הצבא. היא קמה 3. 6. 12 פעמים בלילה...מפסיקה ליניק ונותנת בקבוק כי "החלב שלך לא טוב. הוא רעב". מנדנדת עגלה בטירוף. עוזבת אותו לצרח לנפשו וצורחת יחד איתו. או כפי שקורה הרבה - מפתחת אדישות כלפי הבכי שלו. איפה הלכנו לאיבוד, איפה? למה כ"כ קשה לנו לעשות את הדבר הטבעי הראשוני ביותר - לגדל ילד?

    השבמחק

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...