יום שישי, 20 בינואר 2012

יכול לקרות לכל אחד. לא?

אז ככה.
הבן שלי מוצץ אצבע. הוא בן שנה, ומוצץ אצבע מגיל חודש וקצת, ירושה גנטית מדודה שלו. אני לא נוטה לשים פה תמונות של הילדים אבל אני יודעת שתקפוצנה עלי כל מיני מדריכות התפתחות שתאמרנה שאין כזה דבר תינוק שמוצץ אצבע מגיל חודש, אז זהו שיש.



anyway, הוא מוצץ אותה רק כשהוא עייף, וחייב משהו ביד יחד איתה, רצוי גרב. הסגנון המתוחכם הזה הוביל לכך שיש לי בבית שלושים ושמונה גרביים בלי זוג. כפי שאפשר לראות בתמונה, במקרה שאין לו גרב הוא מוצא משהו אחר, העיקר משהו. פה הוא זחל בגינה עד שמצא את החוט המצו'קמק הזה, ובא לציון גואל.


למה אני מספרת את כל זה? כי אנשים רגישים למראה ילד עם גרב אחת. לפחות עשר פעמים ביום אני מנהלת את השיחה הזו עם אמא זו אחרת שמעירה לי :" סליחה, הוא הוריד את הגרב/סליחה,נפלה לו הגרב/סליחה,הוא עם גרב אחת". ואני:"כן אני יודעת תודה, הוא מוריד לעצמו את הגרביים/כן ראיתי תודה, היא נפלה אני לא יודעת איפה היא"/חיוך מנומס. אין פעם שהוא יושב בכיסא באוטו או בעגלה ולא מוריד גרב אחת ומוצץ יחד איתה את האצבע בפאנן שלו.
אתמול יצאתי איתו לסידורים. בעלי הזכיר לי את כל המשימות שאין לו "זמן" (כוח) לבצע בעצמו :"תוציאי לי את המכנסיים מהניקוי ותביאי מהסופר- פארם ואל תשכחי..." "טוב טוב אני יודעת, באאאאייי!".
עשינו סיבוב בקניון, קיטטנו רגלינו בין החנויות, לניקוי יבש ,לסופר פארם ואז הגור התחיל לצפצף בעגלה והראה סימני עייפות קלים. נתתי לו משהו להתעסק איתו וחיזקתי אותו: "עוד קצת ממי, תחזיק מעמד" המשכנו בסידורים (כלומר בקניות שאין לנו צורך ממשי בהם).
באמצע הסיבוב שלושה ב75 בסטימצקי, עצרה אותי כרגיל איזו גברת נחמדה ואמרה תוך שהיא מסתכלת על העגלה " סליחה,אה... הוא... הוא הוציא את ה..."  "כן אני יודעת, תודה" חייכתי בנימוס והמשכתי לעבור על הספרים. משם טסנו לפוקס (לא כל יום יש 50%נכון? וכמובן צריך לקנות עוד גרביים) בעודי מפשפשת ומתרוצצת כמו תרנגולת בלי ראש בין הפוטרים בגדלים השונים, (וכרגיל לא נשארה אף מידה באחד משלושת הגדלים של ילדיי, מסתבר שכל הילדים בחיפה לובשים או 18-24 או 6 או 8 ) שוב עוצרת אותי גברת בנימוס: "סליחה, התינוק שלך הוציא..." "כן תודה אני יודעת, הוא חייב את זה כשהוא עייף,תודה" עניתי לה מבעד לערימת הבאלגן שעשיתי בחיפוש במחלקת הילדים. הגברת הסתכלה עלי במבט מבולבל והמשיכה הלאה. "יאללה מה יש לה זאת?" חשבתי לעצמי, "מה לא ברור? הילד מוריד לעצמו את הגרביים כשהוא מוצץ אצבע, וחוץ מזה, מה זאת העברית הזאת?? אנאלפבתים כולם. מה כולם אומרים "הוציא"? לא יודעים להגיד הוריד? כמו האימהות האלה ששואלות אם הכתם הזה יוצא בכביסה...באמת..גם כן..."
המשכנו עוד קצת להסתובב, היה נדמה לי שאנשים מסתכלים עלי. בדקתי אם האייס-ארומה (דיאט) השאיר עלי עקבות, לא. אולי הגזמתי עם הקניות וזה חורה לאנשים במיתון? לא. טוב, זה כנראה הקטע שיש לאנשים עם הגרביים שלו, שיקפצו לי.  המלאך שלי עמד יפה במשימה, כל הכבוד לנו! עמדתי יחד איתו עמוסת שקיות וגאווה מחכה למעלית שתקח אותנו לחניון. ואז ראיתי. "אאאההה...... את זה הוא הוציא...."


*


*(זה דורקס חברים.)

2 comments:

  1. נקרעתי מצחוקים! דרך נהדרת לסיים סופ"ש נהדר ולהתכונן לקראת השבוע החדש.

    תודה,

    רוית

    השבמחק

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...