יום שלישי, 10 בינואר 2012

פער גדול מידי.

אתמול בעלי ואני הלכנו להתרשם מצורה אחרת של חינוך. כידוע לכם אנחנו לא מרוצים ממה שיש למערכת החינוך להציע (אין מילה יותר חזקה מ"בלשון המעטה" נכון?) ומחפשים מה יש למערכות אחרות להציע, כשבתוך תוכי אני משוכנעת שהכי טוב חינוך ביתי למרות שיש בו מספר אלמנטים בעיתיים שטרם הצלחתי ליישב עם עצמי. זה לא העניין כרגע.
העניין הוא זה- ידעתי לאן אני הולכת, קראתי על חינוך דיאלוגי, הסכמתי עם רוב עקרונותיו, קבענו ללכת ליום הפתוח.עד כאן הכל טוב ויפה.
הגענו. מקום המפגש היה אולם חיצוני בישוב. דיברו איתנו על החזון, על מה עומד מאחורי, על צורת המחשבה, על מה המטרה, על מה שונה, למה השוני כל כך משמעותי לילד המתפתח, באמת מקסים. אני הסתכלתי על בעלי, בעלי הסתכל עלי, שנינו עם מבטים של - או, זה כבר נשמע הרבה יותר טוב.
הגיע הזמן לסיור, לראות את המקום עצמו. חשבתי, שאני לא רואה טוב.
היה יום גשום אתמול, הכל היה בוץ בחוץ. ולצערי גם בפנים. נכנסנו למבנה ישן מתפורר, על הריצפה שטיחים מטונפים (בוץ אמרתי?) במבט ראשון כל מהותי אמרה : בשום אופן, לא! אבל אז נזכרתי בכל הדברים ששמעתי רגע קודם ואמרתי לעצמי, חכי, בואי נראה מה הולך פה מעבר למראה החיצוני, תני לעיניים שלך רגע להתרגל ותבחני מעבר למבט הראשון. שוב, לא. עברתי בין החדרים, ראיתי את האינטראקציה בין הילדים, את האופן בו מתקיימת הלמידה, והפער בין הנאמר לבין המציאות היה תהומי.
אין לי מושג למה.
למה בארצות הברית יש גנים ובתי ספר מונטיסורים למשל (כן פרטיים שעולים לא מעט כסף, אבל גם מה שראיתי אתמול היה פרטי) שנעימים לעין? לדעתי זה קריטי שסביבת לימודים תהיה נעימה או לפחות נקיה, זה לא מותרות זה מסט. כל העקרונות של מונטיסורי (סתם נותנת אותו כדוגמה) עומדים בקנה אחד עם איך שזה נראה בשטח.
אז נכון, בית ספר ממלכתי לא מתאים לתפיסת עולמנו, אבל כדי שנלך ונשים את ילדנו היקרים לנו מכל במקום אחר, לא מספיק רעיונות נפלאים, לא מספיק תיאוריה מפוארת, הישום צריך להיות מדויק אחד לאחד. כל הדברים הנפלאים ששמעתי מחוץ לבית החינוך היו צריכים להיות מיושמים בצורה מאוד מדויקת גם בפנים.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...