יום ראשון, 1 בינואר 2012

מחשבת השבוע: אל תשאל סַפָּר אם אתה צריך להסתפר.

שבוע טוב ושנה נהדרת חברים. מחשבת השבוע הפעם, היא בעצם מחשבת
 השנה/ מחשבת הבלוג הזה.

אנחנו כהורים, כאנשים, מוצפים בדעות של אחרים. לא תמיד שמים לב שבעל הדעה מחזיק בה מנקודת מבטו הצרה מהתחום המקצועי הצר בו הוא בחר להתמקצע. תחומים מקצועיים צרים מעצם היותם. אדם שלומד 7 שנים רפואה ועוד 5 שנים התמחות ברפואת ילדים, קשה לצפות ממנו שיהיה מומחה גם בפסיכולוגיה של ילדים וגם בתזונה של ילדים כדי לפתור בעיית אכילה של ילד. אז הוא שולח למומחה הפרעות אכילה, אותו מומחה מאוד מקצועי, באמת, אבל הוא לא מבין שום דבר ביעוץ זוגי. למה יעוץ זוגי? כי מסתבר שהסיבה שהילד לא אוכל היא מפני שהוריו תמיד רבים ומתווכחים על ענייני הבית בזמני ארוחות סביב שולחן האוכל בטונים רמים מאז שהוא זוכר את עצמו. הוא לא יודע להגיד למה, הוא רק בן שנתיים, אבל המוח שלו מקשר אוכל עם חוויה מאוד לא נעימה. מי ידע את זה? אף אחד. מי יפתור את זה? אולי הזמן ואולי לא. מה יגיד המומחה להפרעות אכילה? כן, הילד חייב טיפול וחייב מיד. שורש הבעיה נסתר מעיני כל, גם מעיני הוריו המודאגים.

אדם עם פריצת דיסק יכול ללכת לרופא שימליץ לו מיד על ניתוח, "מי מנתח?" שואל האיש, "אני כמובן" עונה הרופא... צרוף מקרים מדהים.
כשאתם הולכים לאיש מקצוע, מטבע הדברים הוא יראה את המצב בעיקר מנקודת מבטו ולא ממעוף ציפור, דבר האמור לגרום לכם להתרומם במקומו אל-על, לעוף לשחקים. באותה פריצת דיסק מטפלת בשיטת פלדנקרייז תמליץ לטפל באופן אחר, והומאופת ימליץ משהו אחר וכירופרקטור משהו אחר. היחיד שאמור להפעיל שיקול דעת הוא האדם עצמו.

כל ילד שילקח לאבחון זה או אחר, סביר להניח שברמה זו או אחרת "ימצאו" אצלו משהו. זה כל כך הגיוני מאחר וכל אחד מאיתנו כל כך שונה, כל אחד מאיתנו הוא מערכת כל כך מורכבת בפני עצמה שפשוט לא יכולה להתאים לאותה תבנית בלי להיות "מאובחנת".
 איבחונים הם חסרי משמעות. רגע, שניה, לפני שאתם מתקוממים, האיבחון הוא חסר משמעות, לא הטיפול.
איבחונים מקטלגים ממיינים ומכרטסים אנשים. רק לעיתים נדירות אותו מיון משמעותי לטיפול עצמו. האבחון בעיקר גורם להורים להרגיש "לא בסדר" ולחוש רגש לא נעים כלפי ילדם ה"לא בסדר" שעד רגע תיוג האבחון היה בסדר גמור.

אני מאמינה שאמרתי זאת לא פעם, מה שטוב לפתולוגי, טוב גם לטיפוסי. כלומר להתייחס לכל ילד כאילו הוא "מאובחן" ולהקדיש לו את תשומת הלב שמקדישים לילד "מאובחן" גם אם הוא לא, תעשה לכל ילד רק טוב.
הבעיה עם איבחונים ושיטות היא שהם רחוקים מלהיות אמת מוחלטת. רוב השיטות והדעות שעבדו איתן בשנות השבעים למשל, אבד עליהן הכלח. זה עדיין לא אומר שאין אמת ודאית, הייתי מחפשת אותה יותר במדעי המוח ופחות במספרי מעשיות.

אז מחשבת השבוע היא- כמה מחשבה אתם מקדישים למה ש"אנשי מקצוע" אומרים? האם אתם מנסים לבדוק עוד אפשרויות בעצמכם? האם אתם מנסים להבין את ההגיון מאחורי הנאמר או שסומכים בעניים עצומות על האיש בחלוק הלבן?
העצה שלי, תמיד תמיד תבדקו, תמיד הטילו ספק, תמיד לימדו את הנושא החשוב לכם בעצמכם. בדקו את מי שאומר ואת מה שהוא אומר, חלוק לבן, כבר מזמן לא מספיק כדי שנגיד, אמן.

רוצים להגיב על הפוסט? מוזמנים לעשות את זה כאן.
Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...