יום חמישי, 22 בדצמבר 2011

כולם הולכים בסוף.

לפני כמה פוסטים סיפרתי לכם על אחד ה-משפטים שמצליחים להוציא אותי משלוותי. אתמול שמעתי את האח של המשפט הזה. כן כן, המשפט השני שמצליח להוציא ממני אנחת "מאיפה להתחיל" או חיוך מנומס הוא: "כולם הולכים בסוף".
למה? כי מי שאומר אותו, אומר בעצם- אין מה להתאמץ "לפתח" את הילדים, הם גדלים באופן "טבעי". מה שאותו אדם לא מבין עד הסוף הוא, שהוא עצמו מספק את הסביבה הטבעית בה התינוק גדל ומתפתח.
כפי שכבר אמרתי- הצורך הוא אבי ההמצאה. למה בעצם המציאו את כל חוגי התינוקות והפעוטות? על איזה צורך לדעתכם הם עונים? מה תינוק צריך על מנת להתפתח בצורה אופטימלית? איך תינוק ופעוט ואדם ימצו את ההתפתחות שלהם?
חוגי הליווי ההתפתחותי ובייבי יוגה לתינוקות, חוגי תנועה וקרב מגע וג'ודו וקרטה וטניס ופסנתר ויצירה ועוד ועוד לילדים, וכל חוג שאפשר לחשוב עליו למבוגרים, כולם נועדו ליצור סביבה בה האדם מרגיש שהוא מתפתח תוך הנאה. 
אותם חוגים עובדים על מרבית החושים, יש כאלה השמים דגש עם התפתחות ודיוק מוטורי, ויש השמים דגש על חשיבה יצירתית ועוד ועוד דגשים, בלי סוף, פנטסטי.
תינוק שיושב רוב היום בטרמפולינה מול טלויזיה, לא יקום ממנה יום אחד ויתחיל ללכת. מה שסביר שיקרה- הוא לא ידע לעשות כלום חוץ מלשבת בטרמפולינה או לשכב על הגב ולבכות בחוסר אונים, התינוק הזה מעוכב התפתחות, ראיתי את זה קורה עשרות פעמים. הוא לא נולד כך כמובן, הוא פשוט גדל בסביבה התפתחותית לא מתאימה. מאחר ובהתפתחות הכל קשור בהכל, העיכוב שלו יכול להיות לא רק מוטורי, אלא גם תקשורתי למשל. על מנת שתינוק ילך, או יתחיל לדבר או יתקשר עם האנשים סביבו, הוא זקוק לגירוי מתאים כדי שהקשרים הנכונים במוח יתחילו להתהוות. בלי אותם גירויים, זה פשוט לא יקרה, גם לא בסוף. אנחנו לא חיים בסרנגטי. למרות השפע, סביבת המחייה שלנו די מצומצמת, תינוקות גדלים בדירות ולא בסוואנה. החוגים באים ללמד הורים כיצד לגרות את התינוקות באופן המתאים לשלב ההתפתחותי שלהם. אתם בוודאי יכולים לנחש שטלויזיה אינה חלק משום חוג התפתחותי. עוד משפט שאני שומעת הרבה: "הנה תראי, אמא שלי לא לקחה אותי לשום חוג, ותראי אותי, אני בסדר גמור."  ראשית, בואו נגדיר מה זה בסדר גמור. שנית, כשאנחנו היינו תינוקות, למזלנו, לא היתה אפשרות להושיב אותנו מול טלויזיה. אי אפשר היה לשים אותנו כמו שק תפוחי אדמה כדי שאמא תשתה רגע קפה, ורק תסיים את השיחה באייפון, ורק תבדוק שניה במחשב משהו קטן, זה לא היה וזה מאוד משמעותי שזה לא היה. כשהיינו תינוקות, מישהו כל הזמן התייחס אלינו, הגיב, בהבעות פנים מתאימות, היה מרוכז בנו ולא חצי מרוכז. שימו לב לאימהות סביב, הן רק חצי שמות לב, כי עין אחת על האייפון ועין שניה על המסך ואולי רק הפה מדבר לתינוק/פעוט/ילד אבל התינוק לא לומד היטב את הבעות הפנים המתאימות למה שאמא אומרת כי היא לא לגמרי מרוכזת בהבעתן. הוא גדל לילד עם קושי להבין הבעות פנים, זה כזה פשוט- אם התינוק לא למד את זה, אין לו מאיפה לדעת את זה. 
אז כן, לכו לסדנאות ליווי התפתחותי, ומוסיקה, ויוגה שם התינוק יחשף לגירויים מתאימים וחשוב מכך, אתם תלמדו מה מתאים לשלב ההתפתחותי בו הוא נמצא. בזמן הפעילות יש לשים לב היטב לדברים הבאים:
- שהתינוק שלכם לא מוצף - כלומר שהמוסיקה לא חזקה לו מידי, שהתרגילים לא מורכבים לו מידי, שסוג המגע מתאים לו. כן זה חוג, אבל לא כל מה שמתאים לתינוק של השכנה מתאים לתינוק שלכם. 
- אם נראה לכם שאחרי 20 דק' הספיק לו, אז הספיק לו. זו לא תחרות, לא חייבים לסיים, כשהתינוק מגיע לרוויה, כל המוסיף גורע. תנו לו לשחק באופן חופשי, ורשמו אתם את התרגילים או את מה שהמדריכה ממשיכה להסביר.
- המשיכו לתרגל בבית. אין שום משמעות התפתחותית מעבר לחוויה, להליכה לחוג פעם בחודשיים. למדתם? ישמו שוב ושוב בבית.
- יש בלי סוף תרגילים ומידע ברשת אבל אין תחליף ליציאה מהבית, התינוק רואה עוד פנים חוץ משלכם, עוד סוגים של הבעות פנים חוץ משלכם.
-המנעו מהשוואות- זה כמעט בלתי אפשרי, אבל אין טעם בהשוואה בין ילדים חוץ מבמקרים בהם נדלקות נורות אדומות. אם התינוק של רותי התהפך בגיל שלושה חודשים ושלכם רק מתחיל להזיז את עצמו לצד בגיל חמישה חודשים, זה בסדר. 
אם התינוק של רותי עוד לא מתהפך בגיל שמונה חודשים, אפשר לומר לרותי בנימוס שאולי כדאי לה להתייעץ עם איש מקצוע.
- ואיך אפשר בלי - הפעילו שיקול דעת. זה שהמדריכה אמרה, זה יופי, אבל אם דבריה לא מסתדרים עם ההגיון האישי שלכם אל תתביישו לבקש הסבר. מדריכה מקצועית תענה לשביעות רצונכם.



אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...