יום שני, 19 בדצמבר 2011

שבי איתי.

מידי ערב, לפני שבני בן ה4 וחצי עולה למיטה, הוא מבקש :" אמא, שבי איתי." לא משנה לו אם אני עסוקה, אם אחיו הקטן חסר מנוחה, אם אבא עוד לא הגיע מהעבודה - "אמא אני עייף, שבי איתי." כל ערב, אני יושבת. לפעמים עם הקטן עלי במנשא לפעמים בלי הרבה חשק- "הנה באתי, יאללה, לי-לה טווווב." יהיו, ויש כאלה שיחלקו עלי- "ילד צריך ללמוד להרדם לבד" הם יאמרו. למה הוא צריך? אני שואלת. מה הוא בעצם מבקש? קרבה, תהיי לידי עד שאני נרדם, למה לאלף אותו אחרת? ברור לי שאפשר לאלף אותו, אין שום בעייה ללמד אותו לעלות למיטה לבד ולהרדם בשקט. רק המחשבה על גור קטן המבקש קרבה ונתקל בקיר, מעציבה אותי כמו לחשוב על ילד שמחבק את ההורה שלו, וההורה סתם עומד שם ולא מחבק אותו חזרה.
 יש לילות שהוא בא לישון איתנו באמצע הלילה, הגוף הקטן מתכרבל בין שנינו ומידי פעם אומר "אמא, אני אוהב אותך". איך אפשר למנוע מילד את הצורך הזה? לא יודעת, לא מצליחה להתחבר ל"הוא צריך ללמוד....", לא "צריך" שום דבר. אם רוצים לעומת זאת, אפשר הכל. הורים שרוצים שילדם ילמד לישון ולהרדם לבד, צריכים לגרום לו לרצות את זה בעצמו.
על איך לגרום לרצות, בפעם אחרת.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...