יום שבת, 17 בדצמבר 2011

הוא יתרגל על הידיים

אני אדם שלו למדי. כדי להוציא אותי משלוותי צריך די להתאמץ, להרים הפקה עם אלמנטים רגשיים לא קטנים. או, אפשר פשוט להגיד לי את המשפט "אבל הוא יתרגל על הידיים". שמעתי אותו עשרות פעמים, וכל פעם אני לוקחת את אותה נשימה עמוקה בלב ותוהה מאיפה להתחיל, אם בכלל.
למה המשפט הזה מוציא אותי משלוותי? ראשית, כי הוא נאמר כמו תוכי בלי רגע של מחשבה. אמא שלך הגיעה לבקר אחרי הלידה, ראתה אותך מחזיקה את התינוק על הידיים אחרי ההנקה ואומרת: "תזהרי, שלא יתרגל על הידיים" גם סבתא שלך והדודה ושלוש חברות אומרות: "שלא יתרגל על הידיים" ואז כשאת עומדת איתי, מחכה מחוץ לחוג של הילד הגדול, מניעה את העגלה הלוך ושוב בזמן שהקטן בוכה, מנסה להסביר בחצי התנצלות לאור מבטיי השואלים -"אני לא רוצה שיתרגל על הידיים" וממשיכה להניע את העגלה הלוך ושוב.
אני יודעת שהדבר נעשה מחוסר ידע ושגם אני מקשיבה לרוב הדברים שאמא שלי אומרת בלי להעביר במסננת שלי, אבל קאם אווווון!! למה כל כך קשה להבין, ועוד קשה יותר ליישם - תינוקות אמורים להיות על הידיים. מה לעשות, לזה התכוון המשורר בסרנגטי. בדיוק כמו שהוא אמור לאכול להיות נקי ולבוש, תינוק חייב מגע. חייב על מנת להתפתח באופן תקין. תינוק יבכה ויבכה ויבכה שיקחו אותו על הידיים, לא כי הוא מפונק אלא כי זה הצורך ההתפתחותי שלו. הוא ילחם לא להתרגל אחרת. מישהו היה מנסה להרגיל תינוק לא לאכול רק כי זה מעיק ולא נוח להאכיל אותו כל שעתיים?! באמת. זה מזכיר לי את הבדיחה על האיכר הקמצן שכל יום נתן לחמור שלו לאכול פחות ופחות עד שהחמור מת והאיכר אמר "חבל, כמעט הצלחתי להרגיל אותו לא לאכול". תינוקות שלא חווים מגע באופן ובתדירות לה הם זקוקים יפתחו אפטיות ועיכוב התפתחותי. כן, הם "התרגלו" אבל עם ההרגל הזה נוספו קשיי תקשורת, קוארדינציה והתמצאות במרחב.
אני מפצירה בהורים לתינוקות ופעוטות- קחו אותם על הידיים. כן אני יודעת, כואב הגב. אחרי שלושה ילדים, כל צד ימין שלי רגיש ויש בקרים שאני ממש צולעת, מאחר ואני מרימה אותם יותר על ימין אבל זה מחיר שאני שמחה לשלם. גם לי כאם  זו הקלה לדעת שאין מלחמה, אני לא מתווכח, רוצה על הידיים? בבקשה. כשמתחילים להלחם, התינוק שלא באשמתו מתחיל להכעיס. תינוק שמרגיש ויודע שיקחו אותו לידיים מתי שירצה, לא לחוץ על המקום הזה ומשחרר הרבה יותר מהר מתינוק שצריך לירוק דם כדי לקבל קצת מגע. 
געו בהם מגע עמוק של עיסוי, צרו איתם בזמן הזה המון קשר עין, דברו אליהם. כל יום 10 דקות כל פעם, 5 פעמים ביום, יחסכו לכם הרבה מרפאים בעיסוק וקלינאי תקשורת בעתיד.
שכחו מה שאמרו לכם, נסו לחשוב לבד מה ההגיון של התינוק. אני לפעמים עונה ל"למה הוא רוצה על הידיים כל הזמן?"  "כי 9 חודשים הרגלת אותו להיות על הידיים", זה מה שהוא מכיר, בתנועה מתמדת,בקרבה,הוא מרגיש בטוח. רק ממקום בטוח אפשר להתחיל ללמוד את העולם ולאט לאט לסמוך שאסתדר בלי אמא, או עם אמא בקרבת מקום. אם המקום הזה לא מרגיש בטוח, התינוק לא יהיה עסוק בלמידה אלא בלהשיג קרבה ומגע ועל זה יבזבז זמן למידה יקר.
כשחברה יולדת, אני תמיד דואגת לתת מנשא מתנה ואומרת "שימי לב שהוא מתרגל לידיים".

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...