יום שלישי, 13 בדצמבר 2011

מה אליעזר היה אומר?

הנה קטע משיעור קרב מגע האחרון של בני:
בני: היי, איפה השידה ששמים את הנעליים? איפה אפשר לחלוץ אותן?"
המדריך:" אתה יכול להוריד אותם שם"
בני:" שם? אוקיי אני אחלוץ אותן שם, מה עושים היום?"
המדריך:" כן תוריד אותם שמה, היום נלמד הרבה דברים חדשים."
הקורא הסביר והנבון, מבין כמובן מה הפריע לי בשיחה.
לצערי אני נתקלת בזה המוווון. אנשים בגילי, מדברים עברית קלוקלת עד מבישה.
לא צריך להיות אבשלום קור, אבל יש מספר טעויות שממש אי אפשר לעשות בגילנו, בטח לא כהורים לילדים, להם אנו משמשים דוגמה תמידית.
לא שחסר לי, אני יודעת שגם אני עושה לא מעט טעויות ואני מאוד שמחה אם מתקנים אותי. הקורא המדויק יבחין בלא מעט שגיאות פיסוק. אני מתכוונת לחזור על חוקי הפיסוק מאוד בקרוב.
סבתא שלי מדברת את העברית הכי תקנית ששמעתי. היא דור חמישי בארץ ועדיין אומרת במקום "מה את אומרת?", " מה את שחה?". אני כל כך רגילה לשמוע את העברית שלה, שעד לא מזמן בכלל לא הערכתי כמה יפה היא נשמעת.
אז הנה ה-טעויות שאני שומעת סביבי:
1. כל מה שקשור בלבוש. הורים החליטו להקל על עצמם, הם משתמשים רק בשני פעלים : לשים ולהוריד.
 כדי לא לגרום לבן יהודה להתהפך בקברו, בואו נחזור: מעיל/חולצה/מכנסיים- לובשים ופושטים. מעיל לא סוגרים אלא רוכסים. נעליים- נועלים וחולצים. גרביים- גורבים. כובע- חובשים.
משקפיים- מרכיבים. טבעת? נכון, עונדים. בטח יש עוד כמה ששכחתי, אתם מוזמנים להוסיף. כולנו יודעים את זה, פשוט שוכחים ליישם בדיבור, סביר להניח כי אנחנו לא שומעים זאת סביבנו.
2. ה' הידיעה- שימו לב לשימוש המוטעה במיקום ה' הידיעה. אני נושכת את הלשון כדי לא להעיר כשאני שומעת משפטים דוגמת:"מתי נגמר לך ה-בית ספר היום?" הה' ממוקמת במקום הלא נכון. המשפט צריך להיות:" מתי בית ה-ספר נגמר היום?" או "אכלת את הארוחת ערב?" לא, לא, לא: "אכלת את ארוחת הערב?" הוא המשפט הנכון. זה נשמע אולי קטנוני אבל זה מה שילדינו שומעים וכך הם מדברים. אם לא נקפיד, כך הם ידברו.
3. גוף ראשון עתיד. צורם צורם מאוד לשמוע: "אני יביא לך את הכסף מחר" או "אני יאסוף אותך אחר כך" אני אביא, אני אאסוף.
4. זה מה שעולה לי כרגע. אשמח אם תכתבו לי דוגמה משלכם.
בואו נעשה מאמץ לשים לב ולהקפיד. עולים חדשים מקבלים פטור. (כדאי ללחוץ על הקישור, שיר מקסים מקסים.)

תגובה 1:

  1. גם אני מדברת עברית תקנית. משתדלת לא להעיר למבוגרים אחרים, כי זה לפעמים קצת טרחני, אני יודעת. מעירה רק לחברים ומשפחה, בעדינות :)

    ועכשיו אני בכלל במדינה דוברת אנגלית... אבל ממשיכה להקפיד על עצמי בשיחות עם אלון ועם המשפחה. כמו הרבה דברים בחיים - הרגלים של חיים שלמים לא הולכים לאיבוד מהר כ"כ.

    יש לי עוד בשבילך: כפפות - עוטים (בכ"ז, אחות או לא אחות).

    אני אוהבת מאוד את השיר המצורף, מתמיד :)

    השבמחק

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...