יום שישי, 2 בדצמבר 2011

מוח נינוח. או למה אין למידה תחת לחץ.

עד היום, אני כל פעם המומה מחדש כשהורים מגיעים אלי אחרי חוויות פזיותרפיה "בהתפתחות הילד". דוגמה שחוזרת על עצמה הרבה היא, תינוק בן 8 חד' שעדיין לא מתהפך ועדיין שונא להיות על הבטן. ההורים הולכים איתו מגיל חצי שנה לפיזיותרפיה פעם בשבוע ואין שום שיפור. למה, הרי זה ה-פיתרון הכי "מקצועי" שאמור לתת את המענה הכי מקצועי, לא? מסתבר שלא.
 הורים שמגיעים אלי, כלומר הורים שהחליטו לנסות עוד אופציות חוץ "מהתפתחות הילד" אומרים לא פעם שהתינוק צורח מבכי רוב הטיפול, והפזיותרפיסטית אומרת שאין מה לעשות, הוא צריך לתרגל ולהתרגל גם אם הוא בוכה. ההורים חסרי האונים מרגישים שזה לא נכון, אבל היא כאשת מקצוע הרי יודעת יותר טוב. אחרי חודשיים בלי שיפור, כשהתינוק שלהם מתחיל לבכות ברגע שהם נכנסים לבניין בו הוא מטופל, הם מחליטים לשמוע עוד גישה. שיהיה ברור, הגישה בה אני עובדת  לא "רוחנית", התרגילים ברובם דומים לכוונת התרגילים שנותנים בפיזיותרפיה, הגישה שלי לילד בזמן המפגש היא שעושה את כל ההבדל, וההבדל הוא משמעותי.

ידוע כבר מזמן בעולם חקר המוח ,שמוח לא יכול ללמוד כשהוא בלחץ או מפחד או מתנגד. המונח נקרא "learned helplessness". תחשבו שאת מה שאתם קוראים עכשיו נעביר לגג של גורד שחקים. אני אפילו לא אלחיץ אתכם לקרוא את הכתוב. פשוט נעמוד יחד על סף הגג, ממש בקצה כך שאפשר לראות את המכוניות הזעירות למטה, ולהרגיש רעד וזיעה בישבן, ואתם תנסו להתרכז במה שאני מקריאה לכם עכשיו. לא תקלטו ולא תבינו שום דבר. המוח שלכם יהיה עסוק בלהרגיש בטוח.
נחזור לכיסא מול המחשב, אפשר לנשום.
המטרה הראשונה של המוח שלנו הוא להרגיש בטוח. כל עוד הוא לא מרגיש בטוח, הוא לא יכול להיות פנוי לשום דבר אחר. לצערי המאוד רב, מורים רבים חושבים שאם יצעקו על התלמיד שלהם או ילחיצו אותו, הדבר יגרום לו להתאפס על עצמו ולהבין מה שמנסים ללמד אותו. התוצאה ב100% מהמקרים, כישלון. עוד לא פגשתי תלמיד מתמטיקה אחד שהצליח להתרכז יותר אחרי שהלחיצו אותו ב"מה הבעיה? איך אתה לא מבין את זה? זה הרי כל כך פשוט!" עכשיו התרגיל במתמטיקה הפסיק להיות הבעיה של המוח, המורה הצועק והמלחיץ הפך להיות הבעיה שלו, ועד שלא ירגיש בטוח בסביבתו, לא יהיה פנוי ללמידה.

אני אף פעם לא עובדת עם תינוקות ופעוטות מתוך בכי. אף פעם.אין בזה הגיון תכלית ותועלת. תינוק בן חצי שנה שלא מצליח לשכב על הבטן, אינו מפונק. הוא חווה קושי פיזי אמיתי. להרגיל אותו לשכב על הבטן יהיה הליך הדרגתי ועם זאת לא איטי. הדגש יהיה על ההנאה שלו מהתרגילים והמשחק כדי להגדיל במאות אחוזים את הרצון שלו לחזור עליהם בבית בתרגול עם הוריו.
כשלאדם/פעוט/תינוק נעים ובטוח, כשהלמידה נעימה כמו משחק,הוא פנוי ללמוד דברים חדשים, והמון. 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...