יום חמישי, 17 בנובמבר 2011

יש לכם אומץ?

איך הילדים שלכם, אמיצים? פחדנים? מעזים?
ואיך אתם? אותו דבר? שונים לגמרי?
הילדים שלי לא אמיצים במיוחד ולא הססנים במיוחד. בול באמצע. הם לא מהילדים שיהיו ראשונים לקפוץ ממקפצה גבוהה בבריכה, אבל בהחלט יעמדו במקום עשירי בתור למקפצה אחרי שראו שכל מי שקפץ שרד את הקפיצה ואפילו נהנה.
עד לא מזמן מעולם לא נתקלתי במקרה איתם, שהייתי צריכה להגיד "אל תפחד זה שום דבר".
לא מזמן לקחתי את שניהם לחווה בה אני רוכבת. שניהם מאוד התלהבו מהרעיון וכמובן עוד באוטו רבו מי יעלה ראשון על הסוס. כשסיימתי את השיעור שלי, הצעתי להם לעלות. הבכור נשאר נלהב וקפץ:"אני אני! עכשיו אני!" ואחיו בן ה4 אמר שהוא לא רוצה. "מה לא רוצה? מאוד רצית מקודם באוטו, למה אתה לא רוצה?" "כי אני לא רוצה, לא בא לי". הממ... לא ידעתי מה לעשות. לא רציתי להכניס את המילה "מפחד" כי הוא לא השתמש בה בעצמו. מצד שני נראה שהוא נרתע מאוד. נכון, לא מדובר בסוס פוני אלא בסוס מאוד גדול ביחס אליהם. עדיין, הפריע לי שהוא מפחד ולא ידעתי איך להגיב באותו רגע. ידעתי שברגע שיעלה הוא יהנה אבל הוא פשוט לא הסכים, לא התעקשתי. הוא לא עשה סצנה או התחיל לבכות או אמר שהוא מפחד הוא רק אמר שלא בא לו,בצורה מאוד ברורה.  ברור לי שבפעם הבאה אשים אליו לב במיוחד, אלך איתו קודם בין הסוסים, ואתן לו לעלות לפני שאני רוכבת. אני יודעת שאצליח לגרום לו לעלות על הסוס מרצונו אם אקדיש לזה מספיק תשומת לב. אבל למה זה בעצם מפריע לי? אני לא יודעת. תמיד צריך להתגבר על פחד? נראה לי שכן. לא?
מצד שני, איפה בדיוק הגבול בין לעודד אומץ ללרסן אותו?


תגובה 1:

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...