יום שלישי, 15 בנובמבר 2011

סופר טאנקר.

לכבוד יום הסוכרת הבינלאומי,שמישהו יסביר לי איך יש ילדים שמנים. איך זה קורה? יכולה להבין את הדור הקודם, גם, אולי. שיהנו מהספק,לא היתה מודעות, אוכל כמו בכל מקרה של שמן, היה הכל חוץ מלהיות מזין.
לפנק ילד באוכל משמין ומסוכר לראות איך הוא עולה במשקל ולהמשיך לתת לו, פשוט לא מובן לי. מאוד מאוד קל לשלוט במה שילד בן 2, 3, 4 אפילו 8 ,אוכל. כמובן שאי אפשר לצפות מילד בן 8 לאכול יותר מבמבה אם בגיל שנתיים התפריט שלו היה מורכב מבמבה, קצת תפוח אדמה וקצת יוגורט גמדים. כמו כל דבר, גם לדעת לאכול נכון צריך ללמד. ילד שלא ילמד לאכול בריא, נחזיק לו אצבעות שהבמבה תוכיח את עצמה בבדיקות הדם שיעשה בגיל 25. לראות ילד שמן, (ששוקל במקום ה15 ק"ג שהוא אמור, קרוב ל30ק"ג, כלומר יש בגופו מעל 10 ק"ג של משקל עודף. דמיינו 10 חבילות קילו של סוכר לשם המחשה), מעצבן אותי. זו לא אשמתו בכלל.
זה מקומם אותי כמו לראות ילד בבית ששני ההורים דוברים שתי שפות אם שונות, והוא מדבר רק אחת. לא חבל? זו עוד שפה שהוא יכול היה להרוויח בלי להתאמץ. גם הרגלי תזונה נכונים אפשר להרוויח בגיל צעיר בלי להתאמץ, בלי לנהל מלחמה נצחית עם האוכל. להבדיל מלדבר עוד שפה, לא ללמד לאכול נכון, הוא הפסד אמיתי וניצחון פוטנציאלי כמעט מובטח לסוכרת. 
איך מלמדים ילדים לאכול נכון ומגוון?
1. הכי חשוב- דוגמה אישית. אני מכירה ילדה בת שנתיים וקצת שאחד המשקאות האהובים עליה זה סלרי טחון בבלנדר עם נבט חיטה. זה אולי נשמע מפליא, אבל לא ממש כשרואים שהילדה הזו מחוברת לאמא מורה ליוגה שחיה מנבטי אלפלפא. הילדים רואים איך אנחנו מתנהלים סביב אוכל ומחקים אותנו. חשוב לאכול יחד איתם. לשבת איתם בשולחן, בכל הזדמנות. כשהייתי ילדה, ההורים שלי תמיד תמיד תמיד אכלו סלט ירקות ענק יחד עם ארוחת הצהריים (הייתי מברי המזל שממש אכלו צהריים מידי יום יחד עם אמא ואבא). הם אכלו ואני אמרתי- איכס, שונאת עגבניות. הם לא התכוונו ללמד אותי, לא היתה פה מחשבה מכוונת, הם אכלו סלט כי זה מה שהם אהבו. לראות במשך 10 שנים כל יום בחיי את שני האנשים המרכזיים בחיי אוכלים סלט, גרם לי לאכול סלט בלי ששמתי לב. לצערי ראיתי גם את הרומן של אימי עם פולי הקקאו ואני מנהלת איתם רומן מתמשך בעצמי.
2. להמנע ממלחמות- גם תשומת לב שלילית היא תשומת לב. לא להפוך את עניין הממתקים למקור של תשומת לב. בטח לא לקשר את הממתקים להשמנה אלא לזה שהם מאוד לא בריאים לגוף. ילדים קטנים מתקשים להבין למה זה לא בריא. הבן שלי יכול לאכול חטיפים ושלוש עוגות במסיבת יום הולדת ולהודיע לי בגאווה שהוא מרגיש מצוין ושלא נראה לו שזה לא בריא. אין דרך להסביר טווח ארוך חוץ מלהגיד שמי שאוכל הרבה ממתקים במשך הרבה זמן הגוף שלו הופך לחלש יותר וקשה לו להגן על עצמו מפני מחלות. אם למישהו יש רעיון אחר איך להסביר את הנזק לטווח ארוך לאוזניים קטנות, אשמח לשמוע.
3. אין בבית- הממתק היחיד שיש לנו בבית הוא שוקולד מריר 60%. הילדים יודעים שהם מקבלים קוביה אחת אחרי ארוחת צהריים. וזהו. הם לא מיסכנים ולא אומללים. זה מה יש, זה מה שהם מכירים. כל מקור סוכר אחר, לא מגיע מהבית. המינון הזה בסדר מבחינתי. אין לנו במבה וופלים וסוכריות, פשוט אין. בין ארוחות אפשר לאכול חלבה/אגוזים/שקדים/תפוח/בננה/מלון וכד'. הילדים אוהבים את זה כי זה טעים וזה מה שיש. פעם בשבוע-שבועיים אנחנו מכינים איזו עוגה שהם רוצים, והאמת שהם יותר נהנים מההכנה שלה מאשר הזלילה שלה. אנחנו כל הזמן מדברים על חשיבות של אוכל בריא ומסבירים להם בצורה הכי פשוטה מה יש במאכל המסוים שטוב לגוף שלהם.
4. חשיפה לאכול חדש- יש הורים שיום בהיר אחד נותנים ברוקולי מאודה לארוחת צהריים. הילד מזועזע ממה שיש לו בצלחת לא מוכן לאכול בשום אופן גם הריח מאוד מסריח לדעתו. הם מאוכזבים נורא, הוא חוזר לאכול תפוחי אדמה מבושלים. מחקרים מראים שילד צריך להחשף לאוכל חדש כמה שיותר ולפחות 10 פעמים לפני שהטעם החדש ירכש. ילדיי שונאים אבוקדו. זה בסדר, הם נחשפים אליו בשילוב ביצה קשה. ביצה קשה הם אוהבים. בהתחלה מעכתי רבע אבוקדו עם שתי ביצים, קצת קצת מלח, קצת קצת פלפל- טעים להם מאוד. 10 פעמים רצוף אכלו ביחס הזה. אחרי זה התחלתי להעלות את יחס האבוקדו עד שהגענו לאבוקדו שלם על שתי ביצים. כלומר כל ילד אוכל לארוחת ערב ביצה אחת עם חצי אבוקדו, נהדר.
5. לא להתייאש- להמשיך להציע כל הזמן, אבל כשילד אומר לא, זה לא. לא לדחוף, לא להתווכח, לא לכעוס, בטח לא להעליב.
 עם זאת, זה שהוא אמר לא בבוקר, לא אומר שלא נציע שוב בצהריים ובערב ומחר ומחרתיים. העיקר לשמור על נינוחות סביב הנושא.  
בסוף זה יגיע. אין הרבה בעלי חיים שבריא להם להיות שמנים כמו פרות.

4 תגובות:

  1. יפה אמרת ואפשר להוסיף הרגלי פעילות גופנית כחלק משגרה שבועית

    השבמחק
  2. עוד 2 כללי אצבע זה לנתק מגע מהטלויזיה בזמן הארוחה ולנתק קשר בין נקיפות מצפון לאוכל. סוכריות גומי לא פותר כעסים על הולדת האח הנוסף...

    השבמחק
  3. אני אספר לך איך זה נראה מנקודת מבטי:
    לפני שנים החלטתי להתנזר מבשר ועופות. לא בדיוק צמחוני, אבל בשר ועופות לא.
    אין לי מה להתלונן: כל מי שמארח אותי לארוחה מנסה להתחשב מעל ומעבר למה שהנימוס מחייב, שואלים מה להכין לי, ואני נבוך ממלמל שאסתדר עם מה שיש ושאין צורך לטרוח במיוחד.
    אין כל ספק שלו הייתי מודיע שאני שומר כשרות או נמנע ממאכלים שונים מסיבות בריאותיות (גלוטן, סוכר..) או שהתייעצתי עם רופא סיני שהמליץ לי על תזונה מתאימה לאיזון הצ'אקרות- היו מנסים לעזור לי במידת האפשר.
    אולם כשמישהו מכריז שהוא בדיאטה, מיד הבריות מרגישים חובה להרוס לו אותה: מכריזים ש"היום כולנו חוגגים ולא דופקים חשבון" ו-"תעזבו אתכם, תשתחררו, לא יקרה כלום אם היום.." ואפילו "פעם בשנה יש יום הולדת אז.." וכו'; וכשהם מצליחים השמחה מרקיעה שחקים!
    כך עם מבוגרים, וצאו ולימדו מה עם ילדים..

    השבמחק

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...