יום ראשון, 13 בנובמבר 2011

מחשבת השבוע: וַיִשלוֹט

כמידי יום ראשון, אתן נקודה למחשבה שתלווה את היומיום השבוע.
אחת התכונות, שהכי הייתי צריכה לעבוד עליה עם עצמי כאדם מבוגר, היא תגובה מהירה מידי, כמעט אימפולסיבית לכל סיטואציה. שום מעצור ושום עכבה לא חלו עלי. אמרתי כל מה שעלה בדעתי לפני שהייתי בטוחה שזו אכן דעתי. לא היתה לי היכולת, כבחורה צעירה לספור עד עשר. כפי שקראתם בפוסט הקודם, כשזה מגיע לנשמה של הילדים שלי, עדיין קשה לי.
אני מתארת לעצמי שלכל אחד יש את דרכו "הטבעית" בה הוא מגיב למה שקורה סביבו, וזה בסדר גמור אם הוא לא מתחרט על אותה תגובה ראשונית. אני חייבת לומר שלמדתי הרבה מלצפות בדרך שבעלי מגיב, הוא תמיד לוקח את הזמן.
כן, זה גם יכול להוציא אותי מהדעת כשאנחנו מדברים, הוא מאוד שקול בעוד אני יאללה יאללה מה אתה רוצה להגיד בזה.
בהתנהלות שלי עם הילדים כמעט אין פספוסים, תמיד יושבת לי על הכתף האמא השקולה והיא מושכת לי באוזן כל פעם שאני על סף להתפרץ.
אני מאוד משתדלת לשמש דוגמה לילדים וגם לומר להם בפירוש "חכה רגע לפני שאתה מגיב, שלוט בעצמך."
הדוגמה לשליטה עצמית היא משמעותית. לפני שנים נסעתי עם חברה ברכב שלה. מישהו תפס לה את החניה למרות שברור היה שהיא אותתה קודם והתכוונה להחנות. בן רגע, אותה בחורה עדינה ושברירית הפכה לנהג משאית עצבני. לא הכרתי אותה. אחרי שהאיש שניסה לתפוס את החניה ברח כל עוד נפשו בו, שאלתי אותה :"מה.זה.היה?" היא חייכה חיוך מתוק: "האמת שאבא שלי אף פעם לא סובל נהגים חצופים, כנראה שנדבקתי ממנו".
הילדים שלנו כל הזמן רואים את ההתנהגות שלנו כלפי אחרים. הם רואים איך אנחנו מגיבים לכל מצב, טוב או לא, הם לומדים את התגובה כנכונה.

אז מחשבת השבוע היא: כמה אתם שולטים בתגובות שלכם כשהילדים שלכם נוכחים? האם אתם בכלל מנסים לשלוט בתגובות שלכם לידם באופן מיוחד?
הם רואים ולומדים מכם.


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...